הטבות המס: הפקרות של עשור

הסדרת הטבות המס ליישובים היא תרחיש האימה של ראשי הממשלה ושרי האוצר כבר כמעט עשור. הטבות המס, שכעת יו"ר ועדת הכספים גפני אימץ לליבו, הן לא עסק פשוט כלל. בכירים בתחום מגדירים את התנהלות הממשלה בנושא כהפקרות, ולא סתם.

חלק מהיישובים נכנסו לרשימה היוקרתית, טלאי על טלאי, אחרי מסעי לחצים פוליטיים, מכיוון שהיו קרובים לליבו של ח"כ או שר זה או אחר וחלק נכנסו כי באמת זוהה הצורך לסיוע עבורן. אלא שגם אלה וגם אלה חשופים כעת לעתירות כנגדם, מכיוון שלממשלה אין עדיין דרך להצדיק את מתן ההטבות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא חמשת היישובים שהוכנסו ב־2005 (ערד, ערבה תיכונה, חצור הגלילית וחבל אילות). כמובן שאין סיבה ממשית לכך שהם לא יקבלו הטבות, בעוד שאחרים כן, אך אין לממשלה דרך לנמק את זה.

במאי 2012, אחרי שנים ארוכות בהן נשלחו פקידי הממשלה להגן על הפוליטיקאים בטענה כי הנושא נמצא בהסדרה, ולכן יש לתת להם עוד ועוד זמן, פסק בית המשפט העליון כי הכנסת חלק מהיישובים שנכנסו לרשימת הטבות המס בהליך חקיקה ללא קריטריונים, אינה חוקתית, בעקבות תביעה שהוגשה כמה שנים לפני כן. מאז ועד לדצמבר הקרוב, בית המשפט

הסכים לתת דחייה נוספת, תחת הנימוק שנתנה הממשלה כי היא תכף מסדירה את הנושא בחקיקה.

ההצעה הנוכחית עליה דנים כעת בוועדת הכספים העלתה את חמתם של ראשי הערים שמקבלות היום הטבות מס, והקפיצה את חברי הכנסת שמנסים לגונן עליהן מטעמים שונים. אלא שנראה כי כל שינוי שינסו לעשות בקריטריונים כדי לשמור על היקף ההטבות של יישוב כזה או אחר, עלול להכניס עיר אחרת למגננה מפני ירידה בתנאים, שכן השמיכה, לא משנה כמה יסובבו אותה, קצרה מכפי שהיו רוצים. אחת ההצעות שעלו היא הקמת ועדת חריגים כדי לשמור על אנומליות שונות סביב הטבות המס, אלא שזו משאירה את ההחלטה חשופה בדיוק לאותה ביקורת משפטית – של חוסר היכולת להצדיק את החלטות הממשלה. נראה כי למרות הכוונות של גפני לקדם את הנושא המאיים הזה, הדרך להסדיר אותו רצופה מכשולים רבים והשעון מתקתק.