בקרב בין המפקחת לסוכנים חוסכי הפנסיה עלולים להפסיד

אחרי שהתייבשה מחוץ לחדר במשך שעתיים עד שהסתיים הדיון על חוק ששינסקי 2, נכנסה לחדר ועדת הכספים שורה ארוכה של סוכני ביטוח, גדולים וגדולים יותר, והתיישבה מסביב לשולחן. על הפרק: ארבע יוזמות בתחום הפנסיה של אגף הפיקוח על הביטוח במשרד האוצר, שהוא הרגולטור של הפנסיה. לכולן מטרה אחת: לדחוק החוצה את סוכני הביטוח מעולם הפנסיה, או להקטין את כוחם. כיום סוכני הביטוח נותנים שירותים למעסיקים, אבל מי שמשלם עבור השירות הם העובדים עצמם (דרך דמי הניהול), ולכן נוצר ניגוד עניינים בין המעסיקים (עם הסוכנים) לבין העובדים שלהם.

סוכני הביטוח הציגו בפני חברי הכנסת תלי תלים של איומים, שלכולם שורה תחתונה אחת: היוזמות של המפקחת על הביטוח דורית סלינגר, שנכחה גם היא בדיון, ימיטו אסון כבד על החוסכים לפנסיה, יגרמו לכאוס אינסופי, ובסופו של דבר גם יעלו את המחירים.

רגע לפני שנסגר דיל משולש מאחורי הקלעים — בין סוכני הביטוח למפקחת על הביטוח בתיווכו של יו"ר ועדת הכספים או ח"כ דומיננטי אחר — "כלכליסט" מנתח אילו מהאיומים המרכזיים של סוכני הביטוח הם איומים ריקים, ומהן הטעויות שעשתה המפקחת על הביטוח.

האיומים של הסוכנים

האיום: "בעקבות החקיקה, דמי הניהול לעובדים דווקא יעלו ולא ירדו".

הנימוק: משום שהמפקחת על הביטוח תחייב את המעסיקים לעבוד עם סוכן ביטוח אחד בעוד העובדים יצטרכו לעבוד עם סוכן ביטוח אחר, המעסיק לא יוכל להשיג לעובדים שלו דיל קבוצתי בדמי ניהול נמוכים, וכל עובד יצטרך להתמקח בנפרד ויאבד את כוח המיקוח הקבוצתי.

הניתוח שלנו: איום ריק. כבר היום עובדים יכולים להשיג דילים לא רעים באופן קבוצתי דרך ועד העובדים ולא בהכרח דרך המעסיק, והאמת שהעובדים יכולים להשיג דמי ניהול לא רעים גם ישירות מול גופי הפנסיה אם רק ירימו טלפון. זה ודאי נכון לעובדים בעלי שכר גבוה או בעלי הרבה שנות חיסכון והרבה כסף צבור. העובדים החלשים משלמים כבר היום ברוב המקרים את דמי הניהול המקסימליים, כך שהמצב שלהם לא יכול להיות גרוע יותר — רק טוב יותר.

האיום: "בעקבות החקיקה ייווצר כאוס מוחלט, והכסף של החוסכים לא יגיע למקום הנכון".

הנימוק: אם למעסיק יהיה סוכן ביטוח אחד ולעובדים סוכן ביטוח אחר, הם לא ידברו זה עם זה, ואם לעובד מסוים תהיה העלאת שכר או אירוע אחר (למשל, פציעה), הוא יגלה בדיעבד שלא הפקידו לו די כסף לפנסיה, או שלא הפקידו למקום הנכון (למשל, הפקידו לקרן פנסיה, אבל שכחו להפקיד לביטוח מנהלים).

הניתוח שלנו: האיום נכון בחלקו, אבל הבעיה צפויה להיפתר. אחת הבעיות המרכזיות של עולם הפנסיה כיום הוא שגופי הפנסיה וסוכני הביטוח פועלים על בסיס טכנולוגיות של המאה הקודמת. פעמים רבות העברות כספים נעשות באופן ידני, ולכן ישנה חשיבות למעורבות של סוכן הביטוח שנמצא בתווך בין המעסיקים לבין גופי הפנסיה ומוודא כי הכסף זורם לאן שצריך. רק שזו נחלת העבר, פחות או יותר. בשל שורה של שינויים מהשנים האחרונות, ובראשם הקמת המסלקה הפנסיונית שמשמשת למעשה כתחנת המעבר המרכזית למידע על הפנסיה, מעורבותם של סוכני הביטוח בתהליך הזה הופכת פחות ופחות חשובה. הבעיות האלה צפויות להיפתר בשנה־שנתיים הקרובות.

דורית סלינגר צילום: עמית שאבי

 

האיום: "המפקחת לוקחת מהעובדים את היכולת לבחור, כי הם לא יוכלו לבחור את הסוכן של המעסיק"

 

הנימוק: אם אגף הפיקוח על הביטוח באמת רוצה לאפשר לעובדים בחירה, הוא צריך לאפשר להם בחירה מוחלטת, לרבות האפשרות לבחור את הסוכן של המעסיק ולא סוכן אחר.

הניתוח שלנו: מדובר באיום ריק. על פי הערכות, חלק מהמעסיקים, כנראה הגדולים, יחליפו את סוכני הביטוח בגופים שנותנים להם היום שירות בתחום השכר של העובדים (יצירת תלושי שכר, תשלומים למס הכנסה וביטוח לאומי וכיוצא באלה) כי הודות למסלקה לא יהיה הרבה הבדל בין הפקדת כסף לחיסכון הפנסיוני לעומת העברת כסף לביטוח לאומי. לכן, במקרים רבים האיום הזה פשוט לא תקף. ולגבי המקרים האחרים, החשש של האוצר הוא כי אם העובדים יוכלו להמשיך לבחור את הסוכן של המעסיק, ייווצר מצב שבו באופן פלאי במקומות רבים כל העובדים בחרו בסוכן של המעסיק בגלל שורה של חסמים (בעיקר פסיכולוגיים) ובגלל חוסר הידע של מרבית העובדים לגבי הפנסיה.

הטעויות של המפקחת

הטעות הפוליטית: המפקחת לא בנתה פתרון עבור המעסיקים הקטנים, והחשש הוא שהם לא יוכלו להרשות לעצמם לשלם לגוף שיעשה להם את מה שסוכני הביטוח עושים היום בחינם. סלינגר הודתה במהלך הדיון שייתכן שיש בעיה בנקודה הזו ושבכוונתה להציג פתרון למעסיקים הקטנים. אילו היתה מכינה את הפתרון הזה מראש, היתה מצליחה להדוף את מרבית ההתנגדות של סוכני הביטוח ולגייס את תמיכת מרבית הח"כים.

בנוסף, המפקחת עשתה טעות פוליטית כשלא הביאה בחשבון את ההתנגדות של התאחדות התעשיינים (שמייצגת את המעסיקים, שכיום מקבלים שירות בחינם מסוכני הביטוח ואחרי החקיקה צפוים להתחיל לשלם על השירות הזה) ואת האופי של העומד בראשה שרגא ברוש. היה מוטב לה לגייס מראש את תמיכת התעשיינים על ידי הכנסתם לתהליך החשיבה שבבסיס הצעת החוק.

ראשית, החשש של חלק מחברי הכנסת הוא שגופי הפנסיה ינצלו את היוזמה הזו ויתחילו לפרסם באגרסיביות את קרנות הפנסיה שלהם. במקרה כזה, ייתכן שגם אנשים שלא באמת מבינים משהו בפנסיה יבקשו להצטרף לקרן זו או אחרת רק כי ראו מודעה, מבלי שמישהו בדק איזו פנסיה יש להם היום ואם מעבר לגוף החדש ייטיב עמם או לא (למשל, לעבור מקרן פנסיה ותיקה לקרן פנסיה חדשה זו טעות שעלולה לעלות בהרבה מאוד כסף). שנית, גם היום מי שרוצים לעבור מגוף פנסיה אחד לאחר לא צריכים לעבור תהליך מייגע מדי. והמצב החדש שהמפקחת מבקשת ליצור לא יהיה שונה במהותו.

השורה התחתונה

הקרב בין סוכני הביטוח לבין המפקחת על הביטוח הוא קרב מאסף מבחינת הסוכנים. המתוחכמים שבהם הבינו כבר מזמן שבשביל לשרוד בעולם החדש הם צריכים להציג ערך מוסף ללקוחות שלהם.

אבל כפי שסוכני הנסיעות לא נעלמו מן העולם בעקבות צמיחת אתרי האינטרנט שמאפשרים להזמין טיסה או חופשה באופן ישיר, כך גם סוכני הביטוח לא חייבים להיעלם מן העולם. כפי שסוכני הנסיעות התרכזו במתן ערך מוסף בהרכבת טיסות וחופשות מורכבות, כך גם סוכני הביטוח יכולים להתרכז בלקוחות שיש להם צרכים מורכבים. למשל, לקוחות שמשתכרים שכר גבוה, או לקוחות עם כל מיני מוצרים פנסיוניים מהעבר. קרב המאסף שלהם מול הרגולטור נידון בסופו של דבר לכישלון.