מחיר האשראי צריך לקבוע

בזמן שהוועדה להגברת התחרות בשירותים הבנקאיים מנסה לגבש את המלצותיה לאופן שבו יש להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים כדי להגדיל את התחרות, ייתכן שההמלצות הסופיות שלה לא ישפרו כלל את המצב לציבור הישראלי. כדי להבין מדוע, קודם כל צריך להחליט באיזה תחום הוועדה מנסה להגדיל את התחרות.

מדובר בעיקר בתחרות על האשראי שהבנקים נותנים לציבור, כלומר למשקי הבית ולעסקים הקטנים. מאחר שהממשלה ממילא מפתחת עוד ועוד אפשרויות לגופי הפנסיה לתת הלוואות לעסקים קטנים בשנים האחרונות, המשמעות היא שהתחרות בתחום זה צפויה לגדול בהדרגה גם היא, כפי שגדלה בהלוואות לחברות הגדולות בשנים האחרונות.

וזה משאיר אותנו עם משקי הבית. עם הישראלים. ועדת שטרום היתה מעוניינת להגדיל את התחרות על משקי הבית. על מה בדיוק? על שני חלקים. הראשון: על גובה הריבית שאנחנו משלמים על הלוואות שאנחנו לוקחים. זה עניין פשוט יחסית, כי הלוואה היא בסופו של דבר מוצר פשוט יחסית. אם אתם זקוקים לסכום מסוים כדי לקנות רכב — נניח, 50 אלף שקל — והבנק שלכם מציע לכם הלוואה בריבית מסוימת, וחברת כרטיסי האשראי מציעה הלוואה בריבית אחרת, תדעו להשוות בין השתיים. זה נכון, צריך לשפר את התחרות בתחום, וצריך לפשט מעט את הנתונים עבור הצרכנים (קל להבין מה זו ריבית של 5%, קצת יותר מסובך להבין את זה כשמדובר בריבית של פריים פלוס 3.5%), אבל זו משימה יחסית פשוטה.

קרנית פלוג צילום: עמית שעל

תנאים גרועים במיוחד

החלק השני הרבה יותר מסובך. הוועדה היתה מעוניינת שהתחרות תגדל גם על משהו נוסף – על ההלוואה הגרועה ביותר שאנחנו לוקחים מהבנקים באופן שוטף מבלי שאנחנו מקדישים לה יותר מדי תשומת לב. הוועדה הייתה מעוניינת שתתפתח תחרות משמעותית על המינוס – על מסגרת האשראי שאנחנו מקבלים. אין בנמצא נתון מדויק איזה אחוז מהישראלים חיים במינוס. על פי נתוני הלמ"ס, מדובר כנראה בכ־40% מהציבור, וככל הנראה ממעמד הביניים ומטה. מינוס הוא הלוואה בתנאים גרועים במיוחד, ומדובר במוצר שקשה להבין אותו. המינוס נחלק לכמה רמות. למשל, עד מינוס של 10,000 שקל תשלמו ריבית של 8%, על מינוס עמוק יותר תשלמו ריבית של 10% ועל מינוס עמוק ממש תשלמו ריבית של 15%. הואיל והמינוס שלכם עולה ויורד לאורך החודש, לכו תבינו כמה אתם משלמים עליו.

אחד החששות הוא כי בעקבות המלצותיה של הוועדה להפריד את חברות כרטיסי האשראי מהבנקים התחרות על ההלוואות למשקי הבית אמנם תשתפר, כלומר שהריביות יירדו מעט על הלוואות, אבל שהתחרות על מסגרות האשראי, על המינוס, תהפוך בעייתית יותר. מכיוון שהמוצר שנקרא מינוס הוא מוצר מסובך יותר וקשה יותר להבנה, החשש הוא שבמקום שהגופים הפיננסיים – הבנקים, חברות כרטיסי והאשראי ובעתיד אולי אפילו גופי הפנסיה – יתחרו על הריבית שהם מציעים על המינוס, הם יתחרו ביניהם על גובה המסגרת שהם מוכנים לתת לנו.

כלומר, נניח שתעשו סקר שוק. הבנק שלכם יהיה מוכן לתת לכם מסגרת של עד 15 אלף שקל, וחברת כרטיסי האשראי תפנק אתכם במסגרת של עד 20 אלף שקל, ובנק אחר יציע אפילו מסגרת של 25 אלף שקל. לאן תלכו? האם תתעניינו בגובה הריבית? כי היום זה לא כל כך קורה. בוודאי לא לאנשים שכבר נמצאים עמוק במינוס, וזקוקים נואשות לעוד קצת מסגרת בשביל לעבור גם את החודש הבא.

עוד כרטיס ועוד סיכון

לחשש הזה יש ניואנס נוסף, אבל הוא חשוב. נניח שהיום אתם בבנק הפועלים, ונניח שהמסגרת שלכם היא 10,000 שקל. נניח גם שבכרטיס האשראי שהבנק הנפיק לכם – ישראכרט – יש לכם מסגרת נוספת של 10,000 שקל. במצב החדש, לאחר הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, חברת ישראכרט לא תהיה יותר של בנק הפועלים. בפעם הבאה שתבואו לבנק, הפקיד יציע לכם להנפיק את הכרטיס החדש של בנק הפועלים. לא כרטיס אשראי, כי אם כרטיס חיוב (דביט כארד), כזה שהחיובים שנעשים בו יורדים מיידית מהחשבון.

אתם ודאי תגידו, מה פתאום, אנחנו לא יכולים לעמוד בזה, ולכן באותה נשימה הפקיד יציע לכם להגדיל את המסגרת שלכם מ־10,000 שקל ל־20 אלף שקל, בדיוק כפי שהיה לכם קודם יחד עם כרטיס האשראי. במצב כזה תהיה לכם מסגרת זהה לחלוטין למצב הקודם, לפני הפרדת כרטיסי האשראי, ושוב יהיה לכם כרטיס של הבנק, ולמה בכלל שתטרחו לפנות לגוף פיננסי נוסף ולהוציא כרטיס נוסף? ואם כבר תפנו, וגם חברת כרטיס האשראי תציע לכם כרטיס משלה ומסגרת משלה – של 10,000 שקל נוספים – תמצאו את עצמכם עם שני כרטיסים, עם מסגרת גדולה ממה שהיתה לכם קודם, וכלל לא בטוח שהריבית תהיה טובה יותר. במצב כזה, סביר להניח שהתוצאה של הפרדת כרטיסי האשראי תהיה הגדלת היצע האשראי במשק. גם במסגרות אשראי (מינוס) וגם בהלוואות. האם התנאים יהפכו טובים יותר לצרכנים? אולי ואולי לא. האם מצבם של הצרכנים ישתפר? כלל לא בטוח.

חובות משקי הבית גדלים ממילא גם היום, כשאין תחרות של ממש. האם הדבר הנכון לעשות הוא לשפוך על המדורה הזו עוד קצת אשראי שידליק אותה עוד יותר? אחד הפתרונות האפשריים למצב הזה יכול להיעשות במשולב על ידי הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים ועל ידי הגבלת היכולת של הבנקים לתת ללקוחותיהם מסגרת אשראי. זה אולי נשמע נורא, אבל זה המצב בארה"ב, למשל. כלומר, משקי הבית יצטרכו להתרגל לכך שהם יכולים לחיות רק ממה שיש להם בפלוס. ואם הם מעוניינים להיות במינוס, כלומר בעלי מסגרת, הם מוזמנים לפנות לגוף חוץ בנקאי - למשל, חברת כרטיסי אשראי - להנפיק כרטיס ולשלם ריבית ברורה על המינוס הזה. נקודה למחשבה לוועדה.