מכונת הכסף של המכללות למשפטים מחפשת לקוחות חדשים

כמעט 4,900 סטודנטים התייצבו בתחילת שנת הלימודים הקודמת לשיעור הראשון שלהם באחד מ־14 בתי הספר למשפטים בארץ. רובם המכריע, 4,250 סטודנטים, החלו את שנה א' באחת מעשר המכללות שמלמדות משפטים. עד שישלימו את התואר, הם צפויים לשלם לאותן מכללות שכר לימוד כולל של כ־100 אלף שקל בממוצע. הם אינם נרתעים מהסכום הגבוה וכך יוצרים מפלצת כלכלית, שלאחר הנחות ומלגות משלשלת לקופת המכללות סכום עתק של יותר מ־300 מיליון שקל בשנה מתלמידי התואר הראשון בלבד.

אלא שבשנים האחרונות השוק מוצף. כש־60 אלף עורכי דין משלמים דמי חבר ללשכה ותנאי השכר שממתינים לבוגרי הפקולטות נמוכים, הצעירים חושבים פעמיים לפני שהם נרשמים ללימודי משפטים. עקב זאת, החלו המכללות להתמודד כמעט לראשונה עם ירידה קשה בביקושים. ומה עושים כשקשה למלא את השורות במספר סטודנטים גבוה כבעבר? גורמים אקדמיים בכירים טוענים כי בשנה האחרונה חלה ירידה בתנאי הקבלה ללימודי המשפטים, המצטרפת להורדות קודמות. כך למשל מי שדרש בעבר בחינה פסיכומטרית כתנאי לקבלה כבר מוכן לוותר עליה בנסיבות מסוימות, וגם ממוצע הבגרות הדרוש כבר הולך ויורד.

בלשכת עורכי הדין ובמערכת המשפט הניחו במשך שנים שכוחות השוק יעשו את שלהם, והביקוש ללימודי המשפטים יצנח דרסטית. אלא שזה לא קרה. מספר הסטודנטים שהחלו ללמוד משפטים בשנה שעברה במכללות היה גבוה ב־700 ממספרם בשנה שלפני כן. עם כישלון השוק, מערכת המשפט מנסה כעת להתעשת ולפעול.

בחודש יולי, בעיצומה של תקופת ההרשמה לשנת הלימודים הנוכחית שנפתחה לפני שבועיים וחצי, הודיעה שרת המשפטים איילת שקד שבכוונתה להאריך את ההתמחות הממתינה לבוגרי המשפטים משנה לשנתיים. משמעות המהלך ברורה: בכל שנה יתפנו רק מחצית ממשרות ההתמחות בשוק, ולבוגרי הפקולטות יהיה הרבה יותר קשה למצוא מקום להתמחות בו. רבים מהם יישארו מחוץ למקצוע.

ההודעה זכתה לתמיכה נלהבת מצד לשכת עורכי הדין, וגם לגיבוי פומבי של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. "הנשיאה הביעה בפני שרת המשפטים תמיכה ביוזמה להארכת תקופת ההתמחות לשנתיים, כפי שהיה בעבר", נמסר ל"כלכליסט" מהנהלת בתי המשפט. "כמובן שעל ההתמחות להיות מקצועית בלבד, ולעניין זה יש צורך בפיקוח הדוק של לשכת עורכי הדין. הנשיאה סבורה שהארכת התקופה תעלה את הרמה המקצועית של עורכי הדין".

בתגובה, נערכים ראשי המכללות למשפטים לשמור על הסטודנטים. רקטור הקריה האקדמית קריית אונו פרופ' דודי שוורץ הזמין לפגישה ביולי את הדקאנים של כל הפקולטות למשפטים, אולם נציגי האוניברסיטאות בחרו להיעדר ממנה. בעקבות הפגישה ביקשו הדקאנים להיפגש עם השרה שקד, אולם בתחילה היא לא טרחה לענות להם ורק בעת האחרונה נקבעה פגישה שטרם התקיימה.

חשיבות חברתית

עד שנות התשעים אפשר היה ללמוד משפטים אך ורק באוניברסיטאות. תנאי הקבלה הקשים הובילו לכך שרק 15% מהמועמדים התקבלו. בשל כך, הוחלט לתקן את חוק לשכת עורכי הדין כך שגם לימודים מחוץ לאוניברסיטאות יאפשרו הסכמה כעורכי הדין. בהסבר להצעת החוק שהגישו בין השאר הח"כים אז אמנון רובינשטיין, חיים רמון ודוד ליבאי נכתב כי "הרכב הסטודנטים בפקולטות למשפטים הומוגני עד כדי דאגה עמוקה. רק כעשרה סטודנטים הראויים לעידוד יוצאי שכבות מצוקה ועיירות פיתוח התקבלו לאחת הפקולטות ורק שתי מועמדות ערביות".

המהפך היה מהיר וקיצוני. בספטמבר 1991 למדו בארבע האוניברסיטאות 2,500 סטודנטים. שנה לאחר מכן, עם פתיחת התואר במכללה למינהל, זינק המספר ל־3,500 סטודנטים. ב־2000 למדו בישראל 9,900 סטודנטים — שני שליש מהם בחמש מכללות בהן גם המרכז הבינתחומי. ראשי לשכת עורכי הדין לא הצליחו לבלום בזמן את ההצפה המקצועית, מקצתם גם היססו לצאת נגדה בשל חשיבותה החברתית. ב־2010 נשבר השיא כשבישראל למדו יותר מ־16 אלף סטודנטים למשפטים, פחות מ־20% מהם באוניברסיטאות והשאר בעשר המכללות למשפטים.

מאז מספר הסטודנטים שומר על רמה קבועה פחות או יותר, אם כי יש הסכמה במערכת המשפט ובאקדמיה שהביקוש ללימודי המשפטים הולך ויורד. הדבר מעמיד את המכללות בפני סכנה של ירידה חדה בהכנסותיה של מה שנחשבה למכונת כסף.

המכללה הבולטת ביותר היא ללא ספק הקריה האקדמית קריית אונו, שלפי נתוני המועצה להשכלה גבוהה למדו בה בשנה שעברה מעל 4,800 סטודנטים, 1,866 מהם בשנה א' — פוטנציאל הכנסות של יותר מ־150 מיליון שקלים בשנה. גם אם הסכום נמוך במחצית לנוכח טענת המכללה שלומדים בה חרדים רבים שאינם משלמים שכר לימוד מלא, עדיין מדובר בסכום עתק.

מימין: אפי נוה, מרים נאור ואיילת שקד. אצבע בסכר צילום: עידן מילמן

למלא את השורות

מלבד הפגיעה בהכנסות, ירידה במספר הסטודנטים עלולה לפגוע גם ברמה האקדמית של הפקולטה בשל הצורך לקצץ במרצים ולצמצם את מגוון הקורסים. גורמים אקדמיים בכמה פקולטות מאשרים כי לנוכח הירידה בהרשמה, ראשי הפקולטות מוצאים פתרונות יצירתיים כדי לעמוד במכסת הסטודנטים שהורגלו אליה. "לא בכל מקום הירידה דרמטית, ולפעמים מספיק להוריד את הרף בעשר נקודות כדי לקלוט עוד עשרות סטודנטים שלא היו מתקבלים שנה לפני כן", אומר דקאן למשפטים שהעדיף לא להזדהות. "כל מוסדות הלימוד נאלצו להתמודד עם המצב הזה, בשל ריבוי המכללות. סביר שבעתיד הלא רחוק יהיו מכללות שייסגרו".

נוסף להפחתת רף הקבלה, הפקולטות מוצאות מסלולים נוספים להגדלת מספר הסטודנטים. באוניברסיטת חיפה למשל, הרחיבו את קבלת הסטודנטים במסלול ללא פסיכומטרי. האופציה הזו לא היתה קיימת בשום אוניברסיטה עד לפני שנתיים, אך היא פופולרית מאוד במכללות, שכמחצית מהן מסתפקות בתעודת בגרות. מ"מ דקאן הפקולטה בחיפה, פרופ' אורן גזאל מסר בתגובה כי "הפקולטה לא ויתרה על המבחן הפסיכומטרי. גם השנה מספר זעום של סטודנטים, פחות מעשרה, התקבל על בסיס נתונים כגון הצטיינות בלימודים אקדמיים אחרים, אולם הרוב המכריע התקבל על בסיס ציון שכולל את ציון הפסיכומטרי. חלק מהמועמדים אף נדרשים לעמוד במבחן נוסף כדי להתקבל".

הקריה האקדמית קריית אונו פתחה קמפוס חדש בירושלים, שאמור לסייע בגיוס סטודנטים, ובמכללה למינהל אפשרו לסטודנטים שקרובים לרף הקבלה להתקבל באמצעות מכינה שכוללת שני קורסים מלאים במשפטים. מקרית אונו נמסר כי "מספר הסטודנטים הולך וגדל ללא שינוי ברף הקבלה. הארכת ההתמחות לא תגרום לשינוי, שכן חלק ניכר מהסטודנטים לא מתכוונים להצטרף לשוק. הקריה שמה לה למטרה לפתוח את שערי ההשכלה הגבוהה לאוכלוסיות המודרות ובראשן הציבור החרדי והערבי. הקמפוס הרביעי של הקריה בירושלים נותן מענה לאותן אוכלוסיות. הקריה מעניקה מדי שנה מלגות בעשרות מיליוני שקלים, ומאפשרת לאוכלוסיות רבות להיכנס למעגל התעסוקה".

שכר של 180 אלף שקל

אולם ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד אפי נוה, מודאג מכך שלאחר שהמכללות הביאו להצפה כמותית של השוק, הן מובילות עתה לירידה איכותית. "הגענו למצב הזה רק בגלל החמדנות חסרת המעצורים של תעשיית המכללות, שלא יודעת שובע", תוקף נוה בחריפות. "אם הם לא היו מונעים רק על ידי הרווח הכספי, הם היו שומרים על סף כניסה מינימלי. בשנים האחרונות המכללות הפכו למסחטת כספים. כל עשרה סטודנטים שווים למכללה מיליון שקל, וכך הגענו לשנתונים של 500—700 סטודנטים, כלומר מחזור כספי של 50—70 מיליון שקל. אני מכיר דקאנים שמשתכרים 180 אלף שקל לחודש".

לדבריו, נתוני המל"ג מלמדים על ירידה חדה בתנאי הקבלה. "ברוב המכללות אין דרישה לפסיכומטרי, וממוצע הבגרות הנדרש ירד מ־10 ל־8.5. ולמה? כי הם חייבים לעמוד במכסות, חייבים להמשיך ולהדפיס כסף", הוא אומר.

על הטענה שסגירת המכללות תגרום לפגיעה בשכבות החלשות משיב נוה כי "אתם לוקחים סטודנטים שמשלמים ממיטב חסכונותיהם 100־120 אלף שקל, ולא מספרים להם שהם באים למקצוע מוצף, זה לא מעניין אתכם. אנחנו צריכים להתמודד עם 4,000 עורכי דין חדשים בשנה, לחצי מהם אין עבודה. התוצאה היא תחרות פרועה במחירים שיורדים לרמות מגוחכות, ובסכומים כאלה הציבור לא מקבל שירות משפטי ראוי, כי עורכי הדין לוקחים עוד ועוד תיקים".

לדברי נוה, הוא אינו מנסה לסגור את המכללות, אבל הוא מוסיף כי "אם המכללות מסרבות להבין שהחגיגה המטורפת חייבת להסתיים, אנחנו כגילדה חייבים לוודא שמי שמצטרף למקצוע יעשה התמחות אמיתית, כי לימודים אמיתיים הוא לא עשה. הרי מספיק שהוא נושם ויש לו 30 ומשהו אלף שקל לשנה בצ'קים שנפרעים, לא משנה בגרות או פסיכומטרי, ובוא תלמד משפטים. אז הוא יעשה התמחות של שנתיים לפני שהוא מייצג מישהו, כפי שהיה בעבר".

כמה מועמדים לכל משרה

בזמן שהמכללות ממשיכות לגרוף סכומי עתק מהסטודנטים, לרוב עורכי הדין שהן מכשירות לא צפוי עתיד זוהר מבחינה כלכלית, לפחות בתחילת הדרך. רמות השכר במשרדים הגדולים, שבהם מועסק שיעור קטן מאוד מהבוגרים, רחוקות מלשקף את המציאות של עורכי הדין.

במשרדים הקטנים שבהם עובד רובם המכריע, רמות השכר נמוכות מאוד. לפי נתונים של חברת GLawBAL בראשות עו"ד דודי זלמנוביץ, לאחר שלוש וחצי שנות לימודים, שנת התמחות וכמה חודשים שהוקדשו לבחינת ההסמכה, משתכר עו"ד צעיר בין 7,000 ל־8,500 שקל ברוטו בחודש. עם ותק של 6־8 שנות ניסיון, השכר עולה ל־11,750 עד 17,250 שקל ברוטו בחודש.

"השוק נמצא בחוסר שיווי משקל", אומר זלמנוביץ. "יש עודף ביקוש לפרופיל מסוים מאוד של עורכי דין מצטיינים בתחומים המסחריים, בהיי־טק, ליטיגציה ובמקרקעין, בעלי ותק של שנתיים עד חמש. בפלח הזה קשה לאייש חצי מהמשרות. ועם זה, יש היצף ואבטלה בתחומים אחרים, כשבמשרדים הקטנים וברמות וותק אחרות, יש מספר קופצים על כל משרה".