הקיצוץ רוחבי, אבל מזניח את המשק

הקיצוץ הרוחבי הוא אמנם רק על 0.7% אך ההחלטה עליו משקפת היטב את סדרי העדיפויות של הממשלה.

קיצוץ רוחבי, שנעשה בבסיס התקציב, חותך מהבשר החי. הוא לא נוגע בשכר או בחוזים קיימים. מקצצים לכולם ונותנים תוספת למי שצועק, במקום לקבל החלטות משמעותיות על ניהול המשק. כשדירקטוריון למשל לא לוקח ברצינות דיונים או החלטות על ניהול חברה ציבורית, הציפייה היא כי חבריו ישלמו על כך מחיר אישי. אך כשחברי הממשלה מזלזלים בטובת המשק, הדבר נבלע בבליל הצעקות של ועדת הכספים וההודעות לעיתונות של חברי הכנסת.

רוב התוספות שהובילו לצורך בקיצוץ הן סקטוריאליות. את חלקן קל להצדיק, כמו ההחלטה לקדם את שילובם של יוצאי אתיופיה או הביטול של היטל המעסיקים בחקלאות. אבל יתר ההחלטות שנויות במחלוקת, כמו מתן מענקים להתיישבות צעירה ביהודה ושומרון או תקציב לאבטחה במזרח ירושלים. דבר אחד נותר ברור - כדי לקבל כסף מהממשלה צריך ללחוץ ולקבל דמי השתקה.

פגיעה שקטה

כדי להצדיק את הקיצוצים הקודמים, טענו שר האוצר ומנכ"ל המשרד כי הדרישה להתייעלות ב־3% היא לגיטימית מכל גוף, וביתר שאת במגזר הציבורי. הטענה הזו נכונה, גם אם מדובר כאן בהתייעלות של כ־4.2%. אלא שהקיצוצים הרוחביים הללו לא באמת מביאים את גופי הממשלה להתייעלות. הם מקצצים דווקא בפעילויות החדשות שיזמו המשרדים או בעובדי הקבלן שנשכרו לשירותים חיוניים שהמשרד מתקשה לספק.

משום שהקיצוץ הרוחבי פוגע בכולם, קבוצת לחץ לא יוכלו לעמוד מחוץ לבית ראש הממשלה, האוצר או הכנסת עם שלטים ולהתלונן עליו. בנוסף, מעטים חברי כנסת שבאמת מתעניינים בתקציב ברמת המאקרו. ורובם מתמקדים בדרישות הספציפיות של קהל הבוחרים הספציפי שלהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אוהד צויגנברג

אם היה מדובר בהמשך מדיניות "האיש השמן והאיש הרזה" של ראש הממשלה בנימין נתניהו, היה אפשר לנהל דיון כלכלי אמיתי על נכונות המהלך. אך זה דורש התמודדות קשה שהממשלה הזו לא נכונה לעשות.

כעת, משום שהפגיעה היא לא חד פעמית, הפגיעה בשירותים האזרחיים והחברתיים מזדחלת: כל פעם קצת, עוד ביס ועוד ביס מבסיס התקציב, מעתה עד עולם.

לשמור על הכיסא

באגף התקציבים מפללים לתהליך התייעלות אמיתי במשרדי הממשלה, והם יהיו הראשונים לקדם אותו במידה והשרים יגלו עניין אמיתי או שנציבות שירות המדינה תמלא את תפקידה.

אבל הקיצוצים הרוחביים לא עושים את זה, הם פוגעים בדיוק במה שאמור להישאר, ומשמרים את מה שצריך להיפטר ממנו: עובדים שלא עושים את עבודתם, תקנים מיותרים, בירוקרטיה עודפת שמשמרת בעיקר את עצמה ואת מוקדי הכוח וכו'.

אבל השרים וחברי הכנסת? הם יכולים לשם על סטיקר את המיליונים שסחטו ברגע האחרון, ולשמור על הכסא שלהם לפעם הבאה.

למי אכפת מדברים ערטילאיים כמו "המשק".