מי מחכה למתווה? הממשלה התעכבה בחיבור הגז והמפעלים ויתרו עליו

השר להגנת הסביבה אבי גבאי סיים את הרצאתו בכנס התעשיינים שנערך באילת בשבוע שעבר בשקף שעורר ויכוח בקהל. השר הציג שקף ובו המחירים של יחידות חום של גז טבעי בהשוואה למזוט (בשער בזן). השקף הראה את הצניחה במחירו של המזוט לעומת מחיר הגז הטבעי ותלה סימן שאלה גדול מעל הכדאיות העסקית של חיבור מפעלים לגז טבעי ברמת המחירים הנוכחית.

בכיר בתעשיית הזיקוק לשעבר טוען שזהו סימן שאלה כבד משקל. לדבריו, במקרה של מפעל קטן או בינוני, במקרה של מחיר זהה של מזוט וגז טבעי או במקרה של פער קטן לטובת מחיר הגז הטבעי, עדיף למפעל לדחות את ההשקעה הכרוכה בחיבור לגז טבעי (כ־2-4 מיליון שקל באופן חד־פעמי) ולהמשיך להשתמש במזוט, עד המועד שבו יהיה החזר ההשקעה על ההסבה לגז טבעי (8-10 שנים) מהיר יותר.

בניגוד לדעתו, בהתאחדות התעשיינים טוענים כי התחשיב של מחיר המזוט בשער בזן אינו כולל את העלויות היקרות של הובלה למפעלים ואת עלויות השיווק, וכשמביאים את כל אלו בחשבון, החיבור לגז טבעי הוא אכן כדאי.

הגז הטבעי החל לזרום ב־2004 ובמחיר אטרקטיבי בהשוואה למזוט. המפעל הראשון חובר ב־2011. בשל שיקולים של איכות הסביבה, המשרד של גבאי דוחף מפעלים לצמצם פליטות מזהמים כגון שימוש במזוט, ולכן יש למפעלים אינטרס ארוך טווח לעבור להשתמש בגז טבעי, אך שורה של בעיות טכניות, רפורמות שהתעכבו ובירוקרטיה מנעו ממפעלים רבים להתחבר לגז טבעי. כיום רק 15 מתוך 1,000 מפעלים מחוברים לגז טבעי.

ובינתיים גם הכדאיות הכלכלית פחתה. אם בעבר היתה ההשקעה החד־פעמית של החיבור לגז מחזירה את עצמה בתוך שנה וחצי, כיום מדובר על משך זמן ארוך יותר מפי חמישה. כמו כן, פער המחירים הצטמצמם. אם בעבר היה מחיר מזוט 20-24 דולר ומחיר הגז הטבעי נע בין 7-9 דולר, כיום המחיר של מזוט בשער בזן הוא 6.52 דולר.

שר האנרגיה יובל שטייניץ צילום: אוראל כהן

אם בעבר הגיעה עלות של מיכלית מזוט ל־80-90 אלף שקל, כולל שינוע, כיום המחיר עומד על 40 אלף שקל - מחיר דומה עד זהה לכמות דומה של גז טבעי. כך שגם עם העלויות הכרוכות בשינועו, מזוט הוא לא פחות משתלם מגז. אולי אפילו יותר.

למה לא התחברו עד היום

שורה של תקלות מנעה את חיבור המפעלים לגז טבעי לאורך השנים, ולזה אחראים גורמים רבים. מי שהיה אמור להוביל את המכרזים להקמת רשת לחלוקת הגז למפעלים הוא משרד האנרגיה, באמצעות רשות הגז. במשרד החליטו שהמדינה תטפל ברשת החלוקה לתחנות הכוח של חברת החשמל באמצעות חברת נתיבי גז הממשלתית. בנוגע למפעלים אחרים הוחלט להפריט את העבודה, וב־2009 יצא המכרז הראשון מתוך שישה, וחברת נגב גז זכתה בו.

לאחר כמה חודשים מצאה את עצמה נגב גז בסבך הבירוקרטיה, וקצב חיבור המפעלים היה אטי - אחד או שניים בשנה. מאז פורסמו עוד מכרזים, ורק לפני כמה שבועות השלים משרד האנרגיה את הקמת רשת החלוקה בירושלים.

נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש

אך גם המפעלים עצמם נתקלו בשלל בעיות. ראשית, החוזים לרכישת גז נחתמו לתקופות של 5-7 שנים, בשעה שהמפעלים היו רגילים לחתום על חוזים לרכישת דלקים שהיו תקפים לשנה. למפעלים קטנים שקיומם לא היה בטוח, מהלך כזה היה קשה לביצוע ומלווה בחששות גדולים. שנית, התהליך לווה ברגולציה הדוקה. ושלישית, החיבור לגז טבעי הצריך הוצאה חד־פעמית של כ־2-4 מיליון שקל. למפעלים לא היה קל לעמוד בזה.

כל אלה הביאו לכך שמספר המפעלים שחוברו עד היום מזערי. כדי לקדם את החיבור צריך לחכות לפיתוח נוסף של מאגר תמר, שמתעכב בשל העיכובים באישור מתווה הגז שהממשלה גיבשה מול חברות הגז דלק ונובל אנרג'י.

בחוק ההסדרים האחרון אושרה לראשונה תוכנית להקלה על המפעלים כדי שיוכלו להתחבר לגז טבעי, אך בינתיים לא החל יישום התוכנית.

"בשורה רעה לסביבה”

בתעשיית הגז הטבעי מודעים לכל הקשיים האלה. מנכ"ל חברת החלוקה סופר NG נתי גלבוע אמר בשיחה עם "כלכליסט" כי "היום בהחלט יש בעיה. לא כדאי לעבור לגז לאור מחיר המזוט כיום. למפעלים אין תמריץ לכך, וזאת בשורה לא טובה לאיכות הסביבה".

מהתאחדות התעשיינים נמסר כי "לצערנו, לאחר עיכוב של שנים בחיבור התעשייה לגז טבעי, כיום פערי המחירים של המזוט הצטמצמו משמעותית לעומת הגז הטבעי. החסם המרכזי של חיבור מפעלים כיום הינו הניסיון המר של מפעלים קודמים שניסו להסב את מתקניהם לשימוש בגז טבעי, וכן עלויות ההסבה המחייבות השקעה ראשונית גבוהה מצדם".