שקיפות מעל הכל, אבל לא בחצר שלי

הידיעה שפורסמה השבוע ב"כלכליסט", ולפיה לא ידוע מי מממן את אירוע ה"ליכודיאדה" בחודש הבא באילת, הצחיקה את יו"ר ועדת הכנסת דוד ביטן, אחד מאנשי הליכוד הבולטים. "אתם בעיתונות מחפשים רק מה רע", אמר למחרת הפרסום. כשנשאל איך יידע שעל הבורקס שיוגש לו לא שילמו גורמים מפוקפקים, הוא השיב בתנועת ביטול ואמר "שטויות. תבואי, יהיה נחמד".

מארגני הליכודיאדה טוענים שהיא נערכת ביוזמת "השטח" המפלגתי והעריכו את עלותה ביותר ממיליון שקל. העובדה שמממן האירוע אינו ידוע לא הפריעה לח"כים ולשרים רבים של הליכוד לשריין חדר באילת.

הלוביסט ארז גיל־הר (בשרוך כתום) עם אורח בוועדת הכלכלה, צילום: עומר מסינגר

את הדברים אמר ביטן בעודו צועד לוועדה שלו כדי להגביר את השקיפות בכנסת. בחדר כבר המתינו לוביסטים ופעילי ארגון לובי 99 לדיון בצעת חוק חדשה, שתחייב את הלוביסטים שמגיעים לדיוני הוועדות בכנסת להירשם בפרוטוקול ולציין מי הלקוח שהם מייצגים.

את ההצעה יזמו חברי לובי 99, גוף שדלנות ציבורי ראשון מסוגו שהחל את פעילותו המבורכת לפני כמה חודשים. הארגון הוקם במימון מאות אזרחים מהשורה, והם קובעים יחד אילו נושאים יקדם הארגון. כך הם מקווים לייצג את מה שהם רואים בו אינטרס ציבורי ולאזן את הלחצים העצומים מצד החברות הגדולות.

את הצעת החוק החדשה רקמה הלוביסטית של הארגון לינור דויטש עם ביטן, ההוא שלא אכפת לו מי מממן את הליכודיאדה.

הטרנד הלוהט

בהודעות לעיתונות התגאה ביטן וקבע ש"שקיפות הכנסת היא מיסודות הדמוקרטיה". גם אנשי לובי 99 סחטו את הלייקים המגיעים להם. נדמה שהמילה "שקיפות" הפכה לטרנד לוהט. הח"כים הבינו שאם יפעלו בכיוון, הציבור יחבב אותם. אין מחלוקת שמדובר בערך חשוב, השאלה אם שמו לא נישא לשווא. ביטן זיהה את יתרונות הצעת החוק: הלוביסטים הם טרף קל, ההצעה אינה כרוכה בעימות והתגמול הציבורי גבוה.

הצעד המשמעותי לשקיפות הלוביסטים נעשה לאחר שב־2008 העבירו גדעון סער ושלי יחימוביץ' את החוק שחייב אותם לענוד כל העת אישור כניסה עם שרוך כתום המזהה אותם. מרבית הלוביסטים אף נרשמים ממילא בדיונים. נכון, בפרוטוקולים שמם אינו מופיע, ועל כך נודה לביטן וללובי 99 שסגרו את הפינה.

יואל חסון. מי מממן את הליכודיאדה? איזה ח"כ ויתר על תוספת השכר? את מי מייצגים האורחים בוועדות? צילום: עומר מסינגר

חברות הלובי אמנם מזוהות היטב, אבל המאבק החשוב שנחוץ באמת הוא בשדלנות הסמויה, שמשמעותה מטרידה הרבה יותר. כך למשל, באחד הדיונים בחוק הקורנפלקס בוועדת העבודה השתתף עו"ד בשם שי פניני, שענד סרט כחול של אורחים רגילים. רק בזמן הדיון התברר שהוא יושב כנציגן של כמה רשתות שיווק מזון. מנהלת הוועדה חייבה אותו לענוד שרוך של לוביסטים.

לדיונים אחרים מוזמנים לא פעם פקידי ממשל בכירים לשעבר, בזכות הבנתם בנושא. כיום אותם לשעברים כבר מספקים שירותי ייעוץ לחברות מסחריות תמורת תשלום גבוה, בלי שום דרישה לגילוי נאות. אורחים בעייתיים אחרים הם פעילי מפלגות שמגיעים לייצג גופים מסחריים. ויש לזכור שכל חוקי הלוביסטים תקפים רק לבניין הכנסת, ואילו השדלנות האינטנסיבית, גם של החברות הרשמיות, מתחוללת מחוצה לו.

נבחר ציבורי, שכר פרטי

עוד תומך נלהב של הצעת החוק החדשה היה יואל חסון מהמחנה הציוני, שאף הבטיח להוציא את הלוביסטים מהוועדות בעת ההצבעות. באמת אביר השלטון התקין. אלא שנזכיר שכאשר היה חסון מחוץ לכנסת בין 2013 ל־2015, ובעודו משמש מנכ"ל מפלגת התנועה של ציפי לבני, הוא פתח עם הלוביסט לשעבר צח בורוביץ' חברה בשם "הקבינט". חסון טוען בתוקף שהיא לא עסקה בשדלנות.

אם כך, מה היא כן עשתה? כאשר פנה "כלכליסט" לחסון ערב חזרתו לכנסת וביקש את רשימת לקוחותיו, הוא סירב למסור אותה. כך לא נדע אם חסון מקדם חוקים הקשורים ללקוחות ששילמו לו בעבר.

וזה לא הכל. בישיבה השבוע שבה אושר החוק לקריאה ראשונה, סיכמו חברי הוועדה שח"כ יוכל לתרום את התוספת לשכר שהם אישרו לעצמם, 1,000 שקל בחודש. "רגע, אני מציע הסתייגות", קרא חסון ודרש שהכנסת לא תמסור — לא לעיתונאים ולא לעתירה לפי חוק חופש מידע — מי הח"כים שלא ויתרו על התוספת. "זו סתם רכילות זולה", טען הח"כ הדוגל בשקיפות מנימוקי טוב טעם. חבריו תמכו בו, אולם בהצבעה חוזרת נפלה ההצעה. כך שאולי לא נדע מי היו לקוחותיו של חסון, אבל לפחות נדע אם החליט לתרום את התוספת למשכורתו. אולי לתנועה לחופש המידע.

קצרים מהמסדרונות

• כיאה לחתן שמחה, יו״ר ועדת הכלכלה איתן כבל היה מעורב בכל הפרטים סביב דיון מתווה הגז בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, מגדול עד קטן. כמה קטן? עד צבעי הסרט שעליו נתלה אישור הכניסה המיוחד לדיון. מי שמכיר את כבל לא הופתע לגלות שהסרט הגיע בצהוב־כחול, צבעיה של מכבי תל אביב שכבל הוא אוהד מושבע שלה. למעשה, הדרמה האמיתית בחדר לא היתה בין נתניהו לחברי הוועדה, אלא כאשר אוהדי הפועל, והיו לא מעטים מהם בין הנוכחים, נאלצו לבלוע את הצפרדע של כבל ולתלות את הצעיפון המכביסטי.
  

דורפמן מתדרך את סטמבלר צילום: ליאור גוטמן

• שניים מהדגלים שח"כ יעל גרמן וסיעת יש עתיד מניפים בכנסת הנוכחית הוא המאבק נגד העלאת שכר הח"כים ולמען השקיפות. תועפות של הודעות לתקשורת בנושא הם שיגרו לעיתונאים בחודש האחרון. אך בדיון שהתקיים השבוע בוועדת הכנסת על שכר הח"כים — אף אחד מחברי הסיעה לא הגיע. למה? פשוט שכחו ממנו. כך הצליחה הוועדה לאשר את הצעתו התמוהה של ח"כ יואל חסון להסתיר מהציבור את שמות הח"כים שיחליטו לא לוותר על תוספת לשכרם. מסרון ששיגר אחד הנוכחים בחדר לאנשי הסיעה העיר אותם מתרדמתם, ובדקה ה־90 נכנסה גרמן מתנשפת לחדר והצטרפה להצבעה חוזרת בעניין. הצעתו של חסון נפלה.
  

• ככל שהתקדם הדיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה, התברר שנתניהו אינו בקיא בכל פרטי המתווה ובעיקר במה שנהוג לכנות "מקרים ותגובות": מה תעשה המדינה אם דלק ונובל אנרג'י יעגלו פינות ולא יעמדו בתנאי מתווה הגז. מי שהזדרז לעזור לראש הממשלה היו שניים ממגבשי המתווה: המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט וסגן מנהל רשות החברות מוריס דורפמן, לשעבר סגן יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה. אלא שאנשי האבטחה של נתניהו לא אפשרו להתקרב אליו במהלך הדיון. אז מה עושים? ליכט ודורפמן ישבו ליד הקיר עם דובר ראש הממשלה בועז סטמבלר והכתיבו לו את כל הסודות והתשובות. סטמבלר רץ לנתניהו הלוך ושוב, הניח על שולחנו את התשובות הנכונות וחוזר חלילה. בסיום הדיון כל הפתקים הושמדו.
  

• בדיון על מנגנון שכרם של השרים, הח"כים והשופטים בוועדת הכספים קיבל מנהל בתי המשפט, השופט מיכאל שפיצר, את זכות הדיבור ולא רצה להחזיר אותה, כשיו"ר הוועדה משה גפני מנסה להפסיקו פעם אחרי פעם בלא הצלחה. "מספיק השופט שפיצר!", קרא גפני ודפק על השולחן, "אני לא מש"ס! אני לא שקוף! תתייחס אליי!".