רעידת אדמה קונספטואלית

זה לא סוף הדרך. האוצר צריך להציע פתרונות לבעיות כמו העלייה בתוחלת החיים - הבעיה הקשה ביותר של הפנסיה, לא רק בישראל אלא בעולם כולו, היא הפוליטיקאים. פשוט כי יש להם תמריצים לפעול רק בטווח הקצר. התפוצצות בעיית הפנסיה היא בעיה של שר האוצר בעוד 20–30 שנה, ואם כן, למה להתחיל לטפל בזה עכשיו?

לכן צריך להגיד מילה טובה לשר האוצר משה כחלון. לא היתה לו שום סיבה נראית לעין להתחיל לטפל בבעיית הפנסיה. קודמו בתפקיד, יאיר לפיד, לא רצה כלל לשמוע על המילה הזאת. כחלון החליט לקדם שינוי תשתיתי משמעותי - הגדול ביותר בעשור האחרון - ועל כך מגיע לו קרדיט גדול מאוד. אפשר להגיד עד מחר שהרעיונות האלה התחילו קודם לכן וכבר היו על השולחן. עובדה היא ששום פוליטיקאי לפניו לא רצה לעשות זאת.

כחלון. לוקח אחריות צילום: עומר מסינגר

ועוד, העובדה כי המדינה מתחילה לעשות רוורס בעולם הפנסיה - אחרי 15–20 שנה של הסרה אטית של אחריות ממשלתית מהפנסיה שלנו והעברת מלוא הסיכונים שכרוכים אל כתפי החוסכים - היא לא פחות ממדהימה. זה אמנם צעד ראשון, אבל הוא חשוב מאוד.

לא ללכת אחורנית עד הסוף. לא להקים קרן פנסיה ממלכתית. לא לחזור לעולם הפנסיה התקציבית. לא. ועם זה, לא להפקיר את החוסכים לחלוטין לחסדי הריביות, חסדי שוק ההון וחסדי תוחלת החיים, אלא לקחת קצת אחריות.

השינוי הקונספטואלי הזה הוא ברמה של רעידת אדמה, לא פחות. אם להביא בחשבון שהוא לא נעשה בכפייה, השינוי הקונספטואלי הזה נמצא על גבול הפלא.

זה ממש לא סוף הדרך. האוצר עוד צריך להציע פתרונות של ממש לעלייה בתוחלת החיים, לעובדה שאנשים פה מושכים את כספי הפיצויים שלהם ומגלחים לעצמם שליש מההכנסה העתידית באותו רגע, לעובדה ששוק העבודה החדש כבר לא נראה כמו הישן והטבות המס מחולקות בדרך לא הגיונית. אבל הצעד הזה הוא תנועה ראשונה בכיוון הרצוי. על הדרך רצוי גם לבטל את הקיצוץ שהאוצר הכניס בהטבות המס בחוק ההסדרים האחרון. זה פשוט היה מהלך בלתי הגיוני בעליל.