מוקדם מידי לשמוח מתוצאות וועידת האקלים בפריז

ההצהרה בפריז על הגבלת עליית הטמפרטורות ב 1.5 מעלות צלזיוס, עד סוף המאה, ולא ב-2 מעלות, כפי שהיה מצופה – הייתה רגע יפה בוועידת האקלים. ההצהרה חשובה, בוודאי כששותפות לה כל המדינות המשפיעות על כלכלת העולם. אולם, אווירת החגיגה שנוצרה בפריז, כאילו ההסכם שהושג מוביל לשיתוף פעולה בינלאומי שמסוגל להפחית את פלטות גזי החממה – מוקדמת.

כדי לעמוד ביעד של עליית הטמפרטורה ב-2 מעלות בלבד עד סוף המאה, לעומת הטמפרטורה הממוצעת ששררה בין השנים 1850 – 1900, כל מדינה הייתה צריכה להגיש לוועדה של האו"ם, יעד לאומי להפחתת פליטות גזי חממה לשנת 2030. המדינות קבעו לעצמן את היעד הלאומי להפחתה, כאשר המשמעותי בין גזי החממה הוא פחמן דו חמצני, שאחראי במידה רבה להגדלת אפקט החממה ולעליית הטמפרטורות.

ועידת האקלים בפריז פרנסואה הולנד נשיא צרפת באן קי מון מזכ"ל האו"ם צילום: אימג'בנק, Gettyimages

אולם בהסכם שהושג בפריז אין סנקציות על מדינות שלא יעמדו ביעדי ההפחתה הלאומיים שהן קבעו לעצמן. כל מה שסוכם בפריז, בנוגע לעמידה ביעדים הלאומיים, הוא מנגנון דיווח על פלטות גזי חממה של כל מדינה ועל דרכי היישום של היעד הלאומי שנקבע. כלומר, החובה שמוטלת על המדינות היא לדווח בלבד ולא לעמוד ביעד ההפחתה. כך, למעשה, מדינות יכולת לדווח שהיעד שהן קבעו לעצמן לא הושג, ואין בכך כל הפרה של הסכם פריז. למעשה, גם אין סנקציות על אי דיווח, ונקבע שאכיפת הדיווח תתבצע על דרך עידוד וקידום הדיווח שלא באמצעות עונשים.

הרעיון הוא לאפשר שקיפות של הנתונים, בתקווה ששקיפות תוביל ללחץ בינלאומי על מדינות שחורגות מהיעדים הלאומיים. אבל צריך להבין מה עומד על כף המאזניים. כלכלות מפותחות ומתפתחות דורשות אנרגיה זמינה במחיר סביר. הגבלת ההתחממות משמעה, מעבר מפחם, נפט וגז, שאחראים על 80 אחוז מפלטות פחמן דו חמצני, לאנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיית שמש, רוח וביודיזל, או פיתוח טכנולוגיות יקרות להטמנת פחמן דו חמצני.

מעבר לאנרגיות מתחדשות דורש התערבות ממשלתית, תכניות לאומיות ארוכות טווח לתכנון משק האנרגיה, תמריצים ומשאבים. ההחלטה אם לבצע מעבר שכזה, גם אחרי ההסכם בפריז, נתונה לרצונה הטוב של כל מדינה, לפוליטיקה המקומית ולסדר העדיפויות הלאומי. 

הפגנות בועידת האקלים פריז צילום: איי אף פי

רוב המדינות לא יסכימו להגביל את עצמן באופן שיסכן את יציבות הכלכלה או את התפתחותן. כך, במקרה הטוב, המדינות יישמו תכניות לאומיות לעידוד המעבר לאנרגיות מתחדשות. מידת ההצלחה של תכניות כאלה תלויה בגורמים רבים, ביניהם, הוודאות למשקיעים וליזמים, הבהירות של התכניות, התמריצים שיינתנו והמשאבים שיוקצו לכך.

בינתיים, על פי מספר הערכות, לרבות זו של הפנל הבין ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC), היעדים הלאומיים שהוגשו להפחתת הפלטות עד 2030, כלל אינם מצליחים לעמוד ביעד של הגבלת עליית הטמפרטורה לשתי מעלות עד סוף המאה, ובוודאי אינם עומדים ביעד של מעלה וחצי. יעדים לאומיים חדשים צפויים להיות מוגשים בשנים הקרובות, ובינתיים לא נותר לנו אלא לקוות ששיקולי בריאות הציבור ורצון להפחית תלות בנפט וגז, יובילו מדינות רבות לשנות את משק האנרגיה לירוק יותר.

ד"ר קרני מרקוס לוטן היא חוקרת ומרצה בבית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה.