העליון הורה על עיכוב עונש המאסר לג'קי בן זקן עד להכרעה בערעורו

זאת לאחר שבהחלטת ביניים דחה ג'ובראן את תחילת ריצוי עונשו, עד להחלטה אחרת.

"במקרה שלפניי, סבורני כי שקלול הנסיבות לכאן ולכאן מטה את הכף לטובת קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע", נכתב בהחלטה. "עסקינן בערעור על הכרעת הדין, כאשר בן זקן טוען בערעורו לחפותו המלאה. בחינת הטענות המועלות בערעורו, אף על רקע הכרעת הדין המקיפה והמנומקת, מלמדת כי חלק ניכר מהן נוגעות למהלכים הלוגיים אותם ביצע בית המשפט המחוזי ולמסקנות אותן גזר מהממצאים שבפניו – ואין הערעור מתמצה לתקיפת ממצאי העובדה והמהימנות של בית המשפט המחוזי, כפי שטענה הפרקליטות.

"מבלי להביע כל עמדה לגופן של הטענות הללו, הרי שעל פניו מדובר בטענות אשר על פי טיבן, גלום בהן הפוטנציאל להשפיע על תוצאת הערעור בנסיבות המקרה הקונקרטי. משכך, מדובר בטענות הראויות להישמע במסגרת הערעור, ויש בהן להצדיק את קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע".

"לכך יש להוסיף מספר שיקולים נוספים העומדים לזכותו של המבקש", נכתב בנוסף בהחלטה בעקבות הערעור שהגיש בן זקן באמצעות עוה"ד נבות תל-צור, ירון ליפשס וירון קוסטליץ . "העדר מסוכנות מצדו להישנות המעשים; התנהגותו במהלך משפטו, כאשר התייצב לכל הדיונים וקיים את התנאים שהוטלו עליו; וקיומם של תנאים מגבילים המפחיתים למינימום את החשש מפני הימלטות מהדין: צו עיכוב יציאה מן הארץ לצד הפקדת דרכון, ערבות בנקאית בהיקף של 1.1 מיליון שקל, ערבות צד ג' בסך של 2 מיליון שקל וערבות עצמית בגובה 500 אלף שקל".

ג'קי בן זקן צילום: אריאל שרוסטר

השופט ג'ובראן הוסיף בהחלטה כי: "אין להקל ראש בעבירות בהן הורשע המבקש. המעשים המפורטים בהכרעת הדין בוצעו תוך ניצול הידע והמיומנות של הנאשמים בשוק ההון, למען בצע כסף, ותוך פגיעה בפעילותו התקינה של השוק. משכך, על פניו, נראה כי אם תיוותר הרשעת המבקש על כנה, הוא צפוי לתקופת מאסר משמעותית. בנוסף, משך תקופת המאסר שהושתה על המבקש, שלוש שנות מאסר בפועל, אינו קצר במידה התומכת בבקשה לעיכוב ביצוע. עם זאת, סבורני כי בנסיבות המקרה שלפניי, גוברים השיקולים לזכות המבקש על השיקולים העומדים לחובתו. על יסוד האמור, אני מוצא כי יש להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל על המבקש".

על פי הכרעת הדין בפרשת ההרצה שנתנה לפי כחודשיים, בן זקן ואלדר ביצעו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שבע עבירות של השפעה בדרכי תרמית על תנודות שער ני"ע וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בכתב האישום שהגישה באוקטובר 2013 מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), באמצעות עורכי הדין אמיר טבנקין ואלה בנישתי, נטען שבן זקן ואלדר רקמו את התוכנית התרמיתית להריץ את מניות מנופים בנובמבר 2010.

במשך כשבועיים (18-30.11), כך קבע השופט רוזן בהכרעת הדין, פעל אלדר בתיאום עם סוחר המניות צביקה קולנברנר שזוכה בפרשה, וביצע עשרות עסקאות רכישה, חלקן מתואמות, בהיקף של למעלה מ-17 מיליון שקל, ותמיד בשערים גבוהים מאלה שבהם נסחרה בממוצע מניית מנופים בבורסה, כדי לתמוך בשער גבוה למניה. זאת על מנת שביום הקובע, שווי השוק של מנופים יעמוד על למעלה ממיליארד שקל, והיא תיכנס למדד ת"א 100.

על פי נתוני המסחר, בתקופת ההרצה לכאורה, עלה שער המניה בכ-5%. הכניסה למועדון האיכותי יותר של חברות, שהושגה בסופו של דבר, הייתה אמורה לחזק את מעמדה של מנופים מול הגופים המוסדיים, הבנקים והמשקיעים הפרטיים. הראיות המרכזיות בפרשה, שנחשפו בעבר ב"כלכליסט", היו האזנות סתר לטלפונים של בן זקן ואלדר.

חלקו של בן זקן בתרמית היה להשיג את המימון לרכישות המאסיביות שביצע אלדר. בן זקן עצמו לא סחר במניות, אלא שידך לאלדר את איש העסקים טימור בן יהודה, שאותו הכיר לו שותפו לשליטה במנופים, אברהם נניקשוילי. זאת כדי שבן יהודה "יחלץ" (ירכוש בזול משער הבורסה) את אלדר מהאחזקה במניות, שנרכשו ביוקר כדי להרים את שער המניה. בן יהודה, שעל פי הפרקליטות הניח כי מדובר בעסקה לגיטימית ולא היה חלק מהמזימה, רכש בשלוש עסקאות שונות מניות בכ-13 מיליון שקל. התיק נגד נניקשוילי ובן יהודה, שנחקרו באזהרה בפשרה, נסגר.

"שקריו הבולטים של בן זקן בחקירתו ברשות ני"ע מתיישבים עם מודעותו לשותפותו הפלילית של אלדר - להשפיע בדרכי תרמית על שער מניית מנופים", כתב רוזן בהכרעת הדין. לגבי אלדר קבע רוזן כי "ניסיונותיו הכושלים להרחיק עצמו מבן זקן ומכלל פעילותו לטובת הקשר הפלילי, מובילים למסקנה כי לא ניתן ככלל לבסס ממצאים על בסיס עדותו בבית-משפט". במילים פשוטות יותר: רוזן לא האמין לאף גרסה של השניים בבית המשפט וקבע כי מדובר ב"מילים, מילים, מילים והסבר – אין".