לידיעת בג"ץ: גדל הפער בין מתווה הגז למציאות

חודש וחצי חלפו מאז היום שבו התיישב ראש הממשלה ושר הכלכלה בנימין נתניהו באוהל מאולתר לטקס חתימת מתווה הגז. היום יתכנסו שופטי בג"ץ בשביל לדון בעתירות שהוגשו כנגד המתווה, בשביל להכריע האם השימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים בשביל לעקוף את רשות ההגבלים העסקיים ולאשר את המתווה — היתה חוקית.

"כלכליסט" יצא לבדוק האם ההתרחשויות הדרמטיות בשוק הגז האזורי ובשוק האנרגיה העולמי לא מעקרות את המתווה: האם מחירי הנפט, שצנחו אתמול לסביבת 30 דולר לחבית, יצדיקו את פיתוח המאגרים שמהם יופק גז יקר? האם הדחיפות הגדולה באישורו שנומקה בשיקולים מדיניים ואסטרטגיים היתה מוצדקת? חלק מהשאלות לא נענו. אחרות, נפתחו מחדש.

מה קורה עם העסקאות למכירת גז מלווייתן?

אחת התוצאות המיידיות של אישור המתווה היא שהשותפות בלוויתן — נובל אנרג'י, קבוצת דלק ורציו — יכולות לנהל מו"מ למכירת גז ללקוחות. זהו השלב הדחוף ביותר, כי רק עסקאות עוגן ישכנעו בנקים וגורמים אחרים לתת להן מימון לפיתוח לווייתן. לפי המתווה, הפיתוח צריך להסתיים באוגוסט 2019.

רה"מ בנימין נתניהו בדיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה צילום: עומר מסינגר

על פי הערכות שמתבססות גם על האופן שבו פותח מאגר תמר, כדי לקבל מימון יצטרכו השותפות להציג הסכמים חתומים למכירת 4־5 מיליארד מ"ק גז בשנה. כך שההסכם התיאורטי שעליו דיווחו החברות לפני כמה ימים — מכירת 300 מיליון מ"ק בשנה לחברת תחנות הכוח אדלטק ל־18 שנה — אינו מספיק.

מכל האפשרויות, האופציה הירדנית נראית כמו זו שעשויה לקרב את חברות הגז למטרה. מדובר בחוזה למכירת 3־4 מיליארד מ"ק גז בשנה. החוזה אמור היה להיחתם בתחילת 2015 אולם הדבר בוטל בשל החלטת הממונה על ההגבלים שלא לאפשר לחברות לפעול במקביל גם בתמר וגם בלווייתן.

על פי מספר גורמים ש"כלכליסט" שוחח איתם, חברות הגז חידשו את המגעים עם הירדנים, במעורבות ממשלתית שנוגעת בעיקר לחיבור תשתית הצינורות הישראלית לזו הירדנית. בחברות הגז הביעו אתמול אופטימיות שיוכלו להגיע לסיכום עם הירדנים בתוך חודשים ספורים.

מה קורה עם הייצוא למצרים?

השימוש בסעיף 52 נומק בכך שלמתווה יש משמעות מדינית, והממשלה טענה שהוא דרוש בעיקר כדי שהחברות יחתמו על חוזים לייצוא גז למצרים. גם כשחברת ENI האיטלקית דיווחה בסוף אוגוסט שמצאה בים המצרי מאגר גז ענק ("זוהר"), הממשלה השתמשה בכך כדי להגביר את הדחיפות באישור המתווה.

בעל השליטה בדלק יצחק תשובה. ברקע: מאגר לווייתן צילום: אוראל כהן

אך ככל הידוע, שלושת החוזים המדוברים מול גורמים במצרים — עדיין תלויים באוויר. הגדול שבהם הוא חוזה אסטרטגי למכירת גז מלווייתן למתקן ההנזלה של בריטיש גז מול חופי מצרים. כנגד הטענות שההסכם רחוק מלהיות בשל, גורמים בחברות הגז משדרים עסקים כרגיל וטוענים שהעסקה מתקדמת. עוד טוענים שם שהעובדה שבריטיש גז נכנסה לשותפות עם דלק ונובל במאגר אפרודיטה בקפריסין, מאותתת על רצינות כוונותיה לרכוש גז מלווייתן, שכן היא זקוקה לגז משני המאגרים במקביל. מנגד, גורמים בממשלה מביעים ספקנות לגבי האפשרות לסגור את העסקה בקרוב, בין השאר בשל המיזוג של בריטיש גז עם חברת של.

הסכם כוונות אחר שטרם הפך לחוזה מחייב, נוגע ליצוא גז מתמר למתקן המצרי של החברה הספרדית יוניון פנוסה. כאן, העובדה שחברת ENI שותפה גם במתקן הזה וגם במאגר זוהר המצרי, עשויה לגרום לכך שההסכם לא ימומש.

חוזה שלישי ריאלי יותר נחתם בין שותפות תמר לחברת דולפינוס, ולאחר אישור המתווה משרד האנרגיה נתן אישור יצוא ראשון מתמר לדולפינוס. עם זאת, מדובר בייצוא גז בהיקף של כ־1.5 מיליארד מ"ק גז בשנה לשלוש שנים.

במקביל, חתמה דולפינוס על הסכם כוונות לרכישת 2־4 מיליארד מ"ק מלווייתן. כאן יש בעיה אחרת, כי הגז אמור לעבור בצינור הגז הנטוש של חברת EMG, שבעבר סיפקה גז בכיוון ההפוך, ממצרים לישראל. מספר גורמים אישרו אתמול שמתנהלים מגעים מתקדמים בדרג מדיני בכיר הן מול הממשל במצרים והן מול חברת EMG כדי להסדיר את השימוש בצינור. המצרים מצדם דורשים שישראל תוותר על הפיצוי שהם צריכים לשלם לחברת החשמל בשל קטיעת אספקת הגז ממצרים ב־2011. במשרד ראש הממשלה ובמשרדים נוספים סירבו אתמול להתייחס לנקודה זו.

מתקן הנזלת גז של חברת Eni לחופי מצרים צילום: Lanaro/Magliocca

האם מחיר הנפט יפגע בכדאיות הפיתוח?

קבלת מימון לפיתוח מאגר לווייתן תלויה לא רק בהיקף ההסכמים אלא גם במחיר הגז באותם הסכמים. הירידה הדרמטית במחירי הנפט בחודשים האחרונים אמורה להקשות על החברות למכור את הגז במחיר גבוה מדי. על פי הערכות שונות, כשמחיר הנפט מגיע לסביבת 25 דולר לחבית, מחירי גז של 5.5 עד 6 דולר ליחידת אנרגיה מתחילים להיות לא משתלמים — והצרכנים יעדיפו בנזין, סולר או מזוט. מחיר הנפט כיום מעט גבוה יותר, אך כל עוד אנחנו בסביבה הזאת — חברות הגז עומדות מול אתגר.

בחברות הגז, עם זאת, לא מתרגשים מהירידה במחירים. ראשית, גם הסכמי גז שצמודים למחיר הנפט מגדרים את מחיר הרצפה, כך שגם אם מחיר הנפט יירד מתחתיו, מחיר הגז יפסיק לרדת ויישאר אותו הדבר. מחיר הרצפה הוא סוד מסחרי, אבל הוא משמש את חברות הגז בשביל להגן על עצמן מפני ירידה משמעותית מדי במחיר הנפט.

סיבה מפתיעה יותר קשורה לעלויות פיתוח המאגר. נכון שירידת מחירי הנפט חתכה את הכדאיות הכלכלית בפיתוח מאגר לווייתן, אבל ייתכן שדווקא בשל כך הן יוכלו לפתח את המאגר ביתר קלות. נשמע אבסורד? ההסבר נעוץ בבכך שחברות הביצוע שמקימות את המאגרים, האסדות והצינורות מפחדות להישאר בלי עבודה, ולכן הן הורידו באופן דרמטי את תעריפיהן. בחברות הגז טענו אתמול שמדובר בירידות של בין 30%־50% בעלויות הפיתוח.

ירידה דרמטית כל כך בעלויות הביאה בתחילת השבוע את נציגי נובל אנרג'י לשר האנרגיה יובל שטייניץ, כדי לספר לו על כך שהחברה חושבת מחדש על מודל הפיתוח של המאגר. במקום לפתח את המאגר על ידי מיכלית גז שתשהה מעליו, שבסוף יועדפו קידוחים תת־ימיים והנחת צינורות על קרקעית הים עד לאסדת גז מול החוף.

כך שדווקא צניחת מחירי הנפט מעודדת את שותפות לווייתן, וגורם באחת החברות טען אתמול שפיתוח המאגר ייעשה בלוח זמנים קצר יותר מהנדרש והגז יתחיל לזרום ממנו כבר באמצע 2019.

מאגר תמר צילום: יח"צ

מה קורה עם שחקנים חדשים לכריש ותנין?

במקביל לחיפוש לקוחות שייקנו גז מלווייתן, חברות הגז מחפשות גורמים שייקנו מהן את מאגרי כריש ותנין הקטנים יותר. על פי המתווה הן מחויבות למכור את המאגרים שיהוו תחרות לתמר ולווייתן בשוק המקומי. ככל הידוע, יש חמישה גופים שמשרד האנרגיה נתן להם אישור עקרוני שהם יורשו להיות מפעילי מאגרי גז בישראל.

אחת מהם היא חברת אדיסון האיטלקית המיוצגת בישראל על ידי מנכ"ל האוצר לשעבר ירום אריאב, והשניה היא חברת אנרג'יאן היוונית שמיוצגת בישראל על ידי מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר שאול צמח. משרד האנרגיה סירב אתמול לחשוף את זהותם של שלושה גופים נוספים שמתעניינים ברכישת כריש ותנין, אולם בעבר דווח ב"כלכליסט" כי מדובר בגופים סיניים.

בזמן שחברות הגז מחפשות קונים, משרד האנרגיה היה אמור לגבש מדיניות ממשלתית שתגדיר לגוף שייכנס לכריש ותנין איזה הטבות והגנות ינוקא המדינה תעניק לו. ל"כלכליסט" נודע כי בין הרעיונות שנבחנים הוא לתת ערבויות ממשלתיות לרוכשי הגז, במקום למי שיקנה את מאגר כריש ותנין. בעבר נבחן הרעיון לתת ערבויות לרוכש של כריש ותנין, כך שיוכל לגייס מימון בקלות יחסית מהבנקים לפיתוח המאגר. אך באחרונה נפל למדינה האסימון שייתכן שמי שזקוק לערבויות הם דווקא הגופים שייקנו גז ממאגרי כריש ותנין, בשביל להגן עליהם מפני הסיכון שהגז לא יזרום.

ערבות ממשלתית שתבטיח לרוכשי הגז שיקבלו גז בכל מקרה, גם אם תהיה בעיה בפיתוח כריש ותנין, תקל על הרוכש לסגור חוזי אספקת גז וכך לקבל מימון מהבנקים לפיתוח המאגרים.

מה יקרה למחירי הגז לתעשייה?

הנושא האחרון שפתוח לחלוטין הוא מחירי הגז לתעשייה. בעוד שהמדינה קבעה מחיר מינימום נמוך יחסית לגז שיקנו יצרני החשמל (4.7 דולר ליחידת חום בצמוד לעלות ייצור החשמל על ידי חברת החשמל), המחיר לתעשיינים נותר גבוה יותר — כ־5.2 דולר ליחידת אנרגיה.

גורם ממשלתי הודה אתמול שיש למצוא פתרון בטווח המיידי לעודד את התעשייה הישראלית לעבור לגז, במיוחד לנוכח העובדה שמחירי המזוט זולים מאוד ומהווים אלטרנטיבה למחיר הגז. השר להגנת הסביבה אבי גבאי קרא בשבוע שעבר לחברות הגז להוזיל את מחיר הגז לתעשייה, אך בחברות טוענים שהמחיר זול ורק מי שקונה גז דרך מתווכי גז — כמו מפעל פניציה שהודיע שיחזור למזוט — משלם מחיר גבוה יותר. עם זאת, מפעלים קטנים יחסית לא באמת יכולים להרשות לעצמם לרכוש גז ישירות מחברות הגז, שכן הדבר כרוך בחוזים ארוכי טווח ומורכבים.

במשרד האוצר מחפשים בימים אלה פתרונות לסייע לתעשייה לרכוש גז במחיר נמוך יותר בטווח הקצר, עוד לפני שתתפתח התחרות התיאורטית במשק הגז שהמתווה אמור להביא בתוך שש שנים, אולם אין עדיין פתרון קונקרטי באופק. כל עוד אין פתרון כזה, לתעשייה הישראלית יהיה קשה לעבור באופן מסיבי לגז.