אולמרט מקווה שזה ייגמר ב-19 חודשים

חודש המאסר אותו גרע השופט אביטל חן מהסדר הטיעון והוסיף ל-18 חודשי המאסר בהולילנד שנגזרו על אהוד אולמרט הוא סוג של פשרה. פשרה בין מורת רוחו מההסדר שביקש לחפוף את כל ששת חודשי העונש על עבירות השיבוש לבין הנטייה השיפוטית לכבד הסדרי טיעון.

המשמעות האמיתית של ההסדר היא שאולמרט יוצא בלי כלום על הרשעתו בשתי עבירות שיבוש. לתוצאה זו לא יכול היה השופט חן להסכים. מצד שני, המדינה הסכימה לכך והרי גם היא אמונה על האינטרס הציבורי. ניתן לומר שהתגלעה כאן מחלוקת בין הפרקליטות לבית המשפט מהו האינטרס הציבורי.

אהוד אולמרט צילום: עמית שאבי

האינטרס הזה מיטלטל בין שני נראטיבים מתחרים. הראשון הוא 'אינף איס אינף'. אולמרט נרדף, סבל, עונה עשר שנים באינספור כתבי אישום, בתל אביב, בירושלים, בערעורים, בדיונים משלימים והגיע הזמן להניח לו. כמה חודשי מאסר לכאן או לכאן לא יעלו ולא יורידו. בגילו, במעמדו ובעיקר בהתחשב בעשור האחרון ניתן להסתפק ב-18 חודשים ולכנס לתוכם את שאר העונשים בשאר הפרשות.

והנראטיב המתחרה הוא גם ציבורי וגם משפטי. דווקא כראש ממשלה, שר וראש עיר יש להענישו במלוא חומרת הדין בהינתן חטאיו שהתפרשו על פרשות שונות. ולכך מצטרף ההיבט המשפטי שמתקשה לשאת שלושה במחיר אחד. אין הצדקה לצרף עונשים מפרשות שונות כיוון שמשמעות הצירוף היא למעשה מחיקת הענישה בהן כליל.

וכל זה מתכנס לציפייה לערעור אולמרט על שמונת החודשים שנגזרו עליו בטלנסקי. גם אותם ביקשו סניגוריו לחפוף לאותם 18 חודשים בהולילנד. בעניין השיבושים העיר השופט חן שניתן בכל זאת לראותם כחלק ממסכת הולילנד ולכן ניתן בדוחק מסויים להצדיק את החפיפה. ואילו פרשת מעטפות הכסף מטלנסקי היא נפרדת ולכן ההצדקה לחפוף את העונש קלושה עוד יותר.

סיכום המצב והחודשים: כעת מוטלים על אולמרט 19 חודשים (18 פלוס 1) ו-8 חודשים נוספים ממתינים להכרעה: חופף, מצטבר או חלק כך וחלק כך. אז נכון שבית המשפט העליון לא נזקק להדרכת בית משפט השלום, אבל ההיגיון המנחה אמור להיות משותף, מה שאומר שאולמרט צפוי לחצות את סף 20 החודשים בפנים.