ניתוח כלכליסט
סחרור היחצנים של הממשלה יוצא משליטה
זה התחיל בצירוף יועץ פרטי לדובר הממשלתי, המשיך בשכירת דובר לתוכנית ספציפית וכעת השר בוחר את היחצן מתוך רשימה סגורה. תאוות הפרסום של הממשלה ניפחה את תופעת היחצנים הפרטיים לממדים חסרי תקדים, וההסדרה רק הכשירה את השרץ
חמישה מיליון שקל לשיפור תדמית מינהל התכנון, מיליון שקל ממשרד האנרגיה ליועץ תקשורת שיסביר לציבור את חשיבות הגז הטבעי, מתווה הגז והבטיחות בגז בישול, 200 אלף שקל ממשרד הבינוי ליועץ תקשורת שילווה את פרויקט מחיר למשתכן, 800 אלף שקל מהמשטרה ליועץ תקשורת חיצוני ו־2.7 מיליון שקל ממשרד החקלאות ליועצים שיעניקו יחסי ציבור לתוכנית ההתיישבות והפיתוח הכלכלי־חברתי של הבדואים בנגב. אלו רק חמש דוגמאות למכרזים שהוציאו משרדי ממשלה, רשויות ממשלתיות וגופים ממשלתיים לשכירת דובר חיצוני מתחילת 2015.
למרות הביקורת הציבורית, למרות דו"ח מבקר המדינה ועל אף בזבוז כספי הציבור — אותם משרדים וגופים ממשיכים להעסיק בשכר גבוה יועצי תקשורת ויחצנים פרטיים שיציגו לציבור דווקא את התוכניות הממשלתיות והלאומיות הרגישות ביותר. אותם יועצים באים נוסף על מחלקות הדוברות הפנימיות של משרדי הממשלה והגופים השונים. לכל משרד יש דובר קבוע וסגן או שניים, שאכן מתמודדים עם עומס פניות עצום ולעתים מוקצים להם עוזרים. אולם חלק מהגופים שמגייסים יועצים חיצוניים נהנים מסוללות של דוברים במינוי קבוע: לחברת החשמל יש דובר לכל מחוז, ובמשטרה יש 20 דוברים ויועצים.
- היחצן, עורכת הדין ועלילת האונס
- יצרניות הבשר המעובד מחפשות יחצן שיחלץ אותן מהברוך התדמיתי
- הכנסת אישרה הגדלת תקציבה: כך תשלמו יותר על יח"צנות ומוזיאון
בפנייתם לחשבת הכללית במשרד האוצר כדי שתאשר את שכירת היועצים, המשרדים מספקים נימוקים מגוונים. משרד החקלאות זקוק לייעוץ בתוכנית הבדואים משום ש"הפעולות המתקיימות במגזר הבדואי נעדרות חשיפה בציבור הישראלי, בעולם ובפרט בקרב האוכלוסייה עצמה. למגזר הבדואי, לעומת זאת, מערכות הסברה מפותחות בפרט בהיבט הבינלאומי. היעדר הסברה מטעם המדינה מהווה פגיעה בהסברת המהלכים וחשיפתם בכל המעגלים. הממשלה משקיעה מאות מיליוני שקלים מדי שנה והנושא לא נחשף לציבור".
הדוברת עמוסה
משרד החינוך רוצה לפנות באופן ממוקד למגזר החרדי "בעקבות מינוי מנהל מחוז חרדי חדש ועל רקע מיסוד תהליכי העבודה שלו". ומדוע צריך יחצן חיצוני כשהדוברות של משרד החינוך מתוקצבת בכ־5 מיליון שקל בשנה? משום ש"תחום התקשורת במגזר החרדי דורש היכרות מקצועית מעמיקה שאינה מצויה בידי המשרד".
משרד המדע, הטכנולוגיה והחלל שכר את משרד יוניק של נסים דואק ב־2012, ומאז האריך את ההתקשרות איתו פעמיים, בכל פעם במאות אלפי שקלים בשנה, משום ש"הארכת ההסכם נדרשת כדי לסייע באירועי השיא של המשרד כמו יום המדע, ליל המדענים, שבוע החלל וכנסים רבי־משתתפים כמו הכנס השנתי של הפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה שהתקיים בירושלים".
בקיצור, תמיד יש סיבה. לפי נתוני אגף החשב הכללי, מתחילת 2015 אושרו 13 בקשות לשכירת יועצי תקשורת למשרדי ממשלה. אפילו מכון וולקני קיבל יחצן, לשם "עידוד הרשמת סטודנטים" למכון, לאחר שדוברת משרד החקלאות "הציגה את עומס העבודה המוטל על הדוברות, לרבות העיסוק ברשתות החברתיות ומשלחות לחו"ל".
הוועדה תדון ותאשר
את הבקשות מאשרת הוועדה לאישור יועצי תקשורת חיצוניים שהקימה החשבת הכללית מיכל עבאדי־בויאנג'ו בדצמבר 2012, לאחר שהתברר שהתחום פרוץ לחלוטין. בראש הוועדה עומד אחד הסגנים באגף החשב הכללי, וכיום — מנהלת הסיכונים הראשית באגף נעמה קאופמן־פס.
הוועדה היתה אמורה להקים שכבה בירוקרטית שתגרום למשרדים לספק חוות דעת מנומקת מדוע שכירת שירותיו של יועץ תקשורת חיצוני כה נחוצה, ולהציג תוכנית עבודה מסודרת עם יעדים מדידים. הנוהל לא הגביל את משך תקופת ההתקשרות עם היחצן החיצוני ולא את מספר הפעמים שאפשר להאריך את החוזה שלו, אולם באוצר קיוו שהדרישות הבירוקרטיות יצמצמו את ממדי התופעה.
זה לא קרה. הנוהל של החשבת הכללית למעשה רק הכשיר את שכירת הדוברים החיצוניים והפך אותו למסודר. נוסף על כך, חלק ממשרדי הממשלה עוקפים את החובה לקיים מכרז ומשתמשים בתקנה בחוק חובת המכרזים שמאפשרת לבחור את היחצן מתוך רשימה מצומצמת של משרדים מועדפים. אגף החשב הכללי מנסה לעשות להם חיים קשים בעניין הזה, אך ללא הועיל. כך שבשורה התחתונה, הבירוקרטיה גדלה — אבל היחצנים ממשיכים לזרום.
עבאדי־בויאנג'ו. באה לסדר ויצאה מסודרת צילום: עומר מסינגר
אגף החשב הכללי אמנם דורש מהמשרדים יעדים ברורים, אולם אין לו כלים או יכולת לבדוק אם היחצנים שנשכרו אכן עומדים בהם. הבדיקה אמורה להיעשות על ידי המשרד עצמו — על ידי חשב המשרד, היועץ המשפטי או שומר סף אחר — אולם בפועל בדיקות כאלה לא נעשות.
במקרים רבים היחצנים הפרטיים עובדים במישרין בעבור השר הרלבנטי או מנכ"ל המשרד, בלי שום תוכנית ברורה אלא פשוט לצורך יחסי ציבור אישיים ותו לא. לכן, לא פעם מפעילים הבכירים המבקשים לשכור את היחצנים לחצים על החשבת הכללית כדי שהאגף יאשר את העסקתם.
פתח לניגוד עניינים
בשיחות עם "כלכליסט" יחצנים רבים טוענים שהעבודה עם המגזר הציבורי אינה משתלמת מבחינה כלכלית, שכן הבכירים במגזר הציבורי דורשים בדרך כלל שירות מסביב לשעון בשכר נמוך יחסית. ואולם, חוץ מהיוקרה שבייצוג הממשלה, דריסת הרגל בקרבת הבכירים עשויה להיות בעלת ערך רב למשיכת לקוחות פרטיים מבוססים שמעוניינים בקשר עקיף עם קובעי ההחלטות.
כך שחוץ מבזבוז כספי ציבור לצורך האדרת פעילות השרים, העסקתם של היחצנים הפרטיים יוצרת מראית עין של חשש לניגוד עניינים, כאשר בה בעת היחצן מייצג גורמים פרטיים, לעתים מהחזקים במשק, שהם בעלי אינטרס משמעותי בפעולת המשרד. כך למשל רונן משה מייצג את החברות הממשלתיות קצא"א ונתגז, ובד בבד את דלק קידוחים של יצחק תשובה שמספקת להן גז ממאגר תמר. רונן צור מייצג את חברת החשמל וכן את החברה לישראל שמתחרה בה בייצור חשמל.
בדו"ח שפרסם במאי 2012, עסק מבקר המדינה בכך שמשרדו הפרטי של דחב"ש העניק שירותי יחסי ציבור לרשות לניירות ערך בזמן שאחד מלקוחותיו, חברת דלק נדל"ן, היתה נתונה לחקירת הרשות. דחב"ש גם העניק שירותים לבנק ישראל בזמן שאחד מלקוחותיו הפרטיים היה בנק ברקליס, בנק זר שיש לו פעילות בישראל.
ואולם למרות הבעייתיות, אופי העבודה יוצר פעמים רבות תלות בין המשרד הממשלתי ובין משרד ייעוץ התקשורת הפרטי סביב הפרויקט שלשמו הם נשכרו. המשרד הפרטי משיג מומחיות בתחום, ולכן גם מעין בלעדיות על הנושא. בשל כך פעמים רבות מאושרות הארכות חוזים חוזרות ונשנות עם היחצנים הפרטיים. משרד בן חורין־אלכסנדרוביץ זכה לייחצן את מכון וולקני עוד ב־2014, ומאז הוארך החוזה שלו עד ינואר 2016, בסכום כולל של 136 אלף שקל (הנתונים מבוססים על נתוני אגף החשב הכללי ונאספו על ידי מערכת "פותחן התקציב" שנבנתה בידי מתנדבי הסדנא לידע ציבורי).
משרד יוניק זכה לייחצן את משרד המדע עוד ב־2012, והחוזה שלו הוארך פעמיים עד אוגוסט 2016. העבודה של גיתם לרשות המסים הוארכה מ־2015 ל־2016. משרד היח"צ של עמירם פליישר זכה לייחצן את ראש הממשלה ב־2011— כביכול למען תוכנית הדיור שלו — והועסק בפועל עד סוף 2013 בתקציב כולל של 366 אלף שקל.
