שעות העבודה הארוכות הורסות לכם את החיים - אבל יש פתרון
הישראלים עובדים הרבה שעות והמחיר שאנחנו משלמים על כך הוא גבוה: בבריאות, ביחסים עם בני הזוג ועם המשפחה. איך אנחנו יכולים לשפר את המצב בעצמנו? ומה הקשר לגיבורי על?
"לאחרונה דיברתי עם לקוח והוא אמר לי 'תראי, אצלנו אין בעיה של חוסר איזון, בגדול עובדים בשעות העבודה המקובלות, מתחילים בשמונה-תשע בבוקר, מסיימים בחמש-שש'", מספרת אלקובי, "זה נכון שיש משרות מלאות ושעות עבודה מקובלות ולכאורה מהצד של אותו הלקוח הכל בסדר, אבל גם שעות העבודה המקובלות בישראל הן הרבה שעות ומוציא אותך מאיזון. אם אני צריכה להגיע ב-8:30 לעבודה, או ב-9:00 אז זה אומר שכל בוקר יש לי סאגת פקקים או תחבורה ציבורית בעייתית ואם אני גם הורה לילדים, אז כל ההתארגנות היא הרבה יותר קשה וכל יום אם אני מסיימת בחמש שש כלומר אני לא מגיעה הבייתה לפני שבע בערב. איזה מן חיים אלה? וזה המצב במקומות העבודה הלכאורה מאוזנים", היא אומרת.
- כך היה עוקב ביל גייטס אחרי עובדי מיקרוסופט
- רוצים גמישות בעבודה? מסתבר שהיא עלולה לגרום לכם נזק
- רוצים קריירה מצליחה וגם חיים אישיים? אלה הם המקצועות בשבילכם
ממה נובע חוסר האיזון בישראל?
"חוסר האיזון הדרמטי פה נובע משוק עבודה קצת מיושן. הוא שבוי בקונספציה לפיה שעות עבודה ארוכות שוות תפוקה גבוהה יותר ובתפיסה פחות גמישה מבחינת היכולת להעסיק אנשים מבחוץ ובמשרות חלקיות. משרה חלקית היא דבר פסול מבחינת מרבית הארגונים בישראל, זה קיים רק אם הארגון במצוקה. אם העובד רוצה לעבוד במשרה חלקית והוא כשרוני ורוצה להיות בתפקיד משמעותי - הסיכוי שלו למצוא משרה כזו שואף לאפס".
מלי אלקובי. "אנחנו בתחושה תמידית של מירוץ עכברים הישרדותי" צילום: עמית שעל
למה אנחנו עובדים כל כך הרבה שעות?
"סיבה אחת היא היסטורית, בחוק שעות עבודה ומנוחה שלפני מספר שנים הורידו את יום שישי והעלו את מספר שעות העבודה בכל יום, מתוך מחשבה שלאחר מכן יפחיתו אותן וזה לא קרה, זה פשוט נשאר ככה. סיבה נוספת קשורה לצבא ולתחושת הישרדות: יש תפיסה שאומרת שאנחנו מדינה מאוד קטנה וצריך להתאמץ מאוד כדי להצליח, עבודה היא הבסיס להכל. יש חוסר הבנה שהעולם התקדם ואפשר לעשות דברים בצורה אחרת, שיצירתיות מגיעה מדברים אחרים ולא בהכרח משעות העבודה.
"אנחנו מאוד מתקדמים במה שאנחנו עושים בישראל בשוק העבודה מבחינת המוצרים, השירותים, החשיבה, אבל לא בהיבט של איך מנהלים אנשים - בשעות העבודה, בכרטיס שמעבירים בכניסה וביציאה, פשוט נשארנו מאחור".
אלקובי מוסיפה כי "מבחינה כלכלית, המצב בישראל חמור עוד יותר, כי המשכורות לא זזות כאן כבר הרבה מאוד שנים ומחירי הדיור רק עולים. מצד שני, גם האבטלה יחסית נמוכה - אנשים עובדים ונראה כאילו הם מרוצים כי יש להם עבודה, אבל בעצם צריך לעבוד מאוד קשה כדי להתקדם. התרבות הישראלית מאופיינת בכך שקודם כל צריך לשרוד, לא לא למות בפיגועים, דבר שני שתהיה לך עבודה וכל השאר זה בונוס, זו גישה שהיא נכונה במצבי אקסטרים, אבל היא לא גישה שיכולה להיות נכונה כל הזמן".
בישראל המצב באמת כל כך דרמטי? בכל העולם אנשים מתקשים למצוא איזון.
"בישראל אנחנו מאוד ייחודיים בחוסר איזון. עובדים פה הרבה יותר מהממוצע של ה-OECD מבחינת שעות עבודה. ואנחנו יותר דומים ליפן, למקסיקו, לדרום קוריאה במובן הזה. גם בארה"ב, גם במדינות הסקנדינביות וגם באוסטרליה עובדים פחות שעות מבישראל. לא רק שעובדים פחות שעות עבודה, יש אפשרות לעבוד במשרות חלקיות, בשעות גמישות וכן לעבוד מהבית. כאן בישראל זה רק באחוזים מאוד קטנים. אם זה קיים, אז לרוב זה בחברות הייטק. אנחנו נמצאים במקום לא טוב יחסית לעולם. אם מסתכלים על מגמות, מדינות חזקות סקנדינביות רק מפחיתות את שעות העבודה בשנים האחרונות ולשמחתנו הרבה, הן מוכיחות שזה גם כדאי, כי הפרודוקטיביות שלהם היא הכי גבוהה בעולם, מבחינת נתוני הפריון בעבודה".
זה עולה לנו בבריאות
אלקובי מספרת על לקוחה שלה, שעבדה שנים רבות בהייטק והיו לה שלושה ילדים קטנים. אחרי תקופה ארוכה שלא הייתה מצליחה להגיע מוקדם או בזמן הביתה לילדים, הגיע המשבר. הילד שלה בן השמונה התבקש לכבוד יום המשפחה בבית הספר לכתוב מה הוא עושה עם כל אחד מבחני המשפחה. את הדף שלה הוא הגיש ריק ובאותו היום היא החליטה להגיש מכתב התפטרות.
"בסופו של דבר היא לא התפטרה, הנעתי אותה מזה, ואני מציעה לכולם לא להתפטר בעקבות משבר שכזה, כי זה לא הפתרון. התחלנו לעשות תהליך של שינוי, בתהליך הזה יצרנו כל מני חוקים שאותם אני מכנה 'חוקי שדות תעופה'. הרעיון של עולם שדות התעופה הוא שהוא מכריח אנשים להתנהג בצורה מסויימת. אם ניקח למשל קבוצה של 300 אנשים באוכלוסיה, אז סטטיסטית אחוז מסוים מהם יהיו מאחרים כרוניים, אחוז מסוים כאלה שאינם אחראים ומאורגנים ואחר שלא מצייתים לכללים. למרות זאת, אם ניקח את אותם אנשים לשדה תעופה הם פתאום ישתנו באופן קיצוני. הם יגיעו בזמן, יהיו עם דרכון בתוקף ויביאו את המזוודה במשקל הנכון לחברת התעופה. בנוסף, יש את פרדוקס הבחירה שאומר שבעידן שבו יש המון בחירות בכל נושא ,עודף הבחירה מקשה עלינו לקבל החלטה ולכן אנחנו דוחים את קבלת ההחלטה וגם מרגישים תמיד תחושת החמצה".
עבודה מהבית (אילוסטרציה). רק מעטים עובדים מהבית בישראל צילום: שאטרסטוק
אלקובי מסבירה: "עניין שדות התעופה ופרדוקס הבחירה מתקשרים בצורה הבאה: כדי לעשות שינוי במקומות שבהם אנחנו חלשים, ומשמעת עצמית זה לא הצד החזק של אנשים בכל הקשור ללהגיע מוקדם מהעבודה או לעשות ספורט או להפסיק לעשן, צריך לייצר סיטואציה שבה אין ברירה, שיש אילוץ.
"עם אותה לקוחה במשבר יצרנו מצב שבוא אין אף אחד שיאסוף את הילדים מהגן ובית הספר - לא בן הזוג שלה שעבד אז במשרה חלקית, לא סבתא או בייביסיטר. ניטרלנו את העזרות וכשאין ברירה, אז יותר קל ללכת גם אם יש עומס או ישיבה או אימיילים, כי אם לא - אז הילד פשוט נשאר לבד בגן. לכאורה זה משהו שמאוד פשוט לעשות, אבל זה דורש לייצר מצב שבו באמת אין ברירה, כי ברגע שיש אופציה של מילוט - נשתמש בה".
מהם המחירים שאנחנו משלמים על חוסר האיזון בחיינו?
"קודם כל ברמה האישית, המחיר הוא בריאותי כי סגנון החיים הזה לא מאפשר לאנשים לעשות ספורט כמו שצריך, ישיבת יתר מול מסכים משפיעה לרעה על הבריאות שלנו וכך גם ההורמונים שמשתחררים כתוצאה מהסטרס בו אנחנו נמצאים. ההיבט השני הוא המשפחתי, אנחנו מגדלים ילדים, בחוסר זמן מוחלט ובלחץ, זה משפיע על הילדים עצמם לרעה כי יש להם פחות זמן הורים שהוא דרמטי בגיל צעיר. לדעתי זה גם משפיע על הזוגיות כי בעצם מעל 70% מהאנשים בשוק העבודה בישראל הם במצב שבו שני בני הזוג עובדים. כתוצאה מחוסר האיזון, הוויכוח הראשון שעולה הוא סביב מי אוסף מי לוקח מי מחזיר את הילדים - וזה משפיע על הזוגיות, על המשפחה, ההורות והאושר של האדם.
"אני טוענת שהאיזון ההורמונלי של האדם בעידן המודרני הופר לגבי שלושה הורמונים עיקריים. חסר לנו את הורמון האהבה, (אוקסיטוצין), שמופרש במצבים של מגע, חיבוקים, אהבה, קשר טוב בין בני זוג ובין ילדים. למה זה חסר? כי אנחנו הרבה מול המסך, לא מביעים חיבה וכי תדירות יחסי המין ירדה. הדבר השני שהופר הוא הורמוני המצב רוח (אנדרופינים וסרטונין) כי אנחנו לא מספיק פעילים, לא ישנים כמו שצריך ולא אוכלים כמו שצריך. מהצד השני ההורמון שעלה ויש לנו יותר מדי ממנו, זה הקורטיזול (הקשור בסטרס). כדי לשפר את איכות החיים שלנו, צריך להשפיע על המאזן ההורמונלי וזה ישפר את האיזון. לדוגמא, אותה אשת הייטק שפתאום מתחילה להגיע בזמן הביתה, בהתחלה זה קשה לה כי היא לא רגילה אבל באיזושהו שלב זה הופך יותר קל כי היחסים עם הילד משתפרים, האוקסיטוצין עולה, הזוגיות משתפרת, מערכת היחסים משתפרת, והדבר הכי מדהים שקורה זה שהיעילות בעבודה משתפרת, כי אין כמו אילוץ טוב כדי להשתפר בעבודה".
איך כל זה מתקשר לגיבורי על בכותרת הספר?
"גיבורי על בעצם בסרטים ההוליוודים מופיעים כשהעולם עומד לקרוס, הם מגיבים למשבר, אני אומרת - אל תחכה למשבר, הוא יגיע, כדי להציל את עצמך אתה צריך לייצר משבר עכשיו".
איך משיגים איזון ביום יום
האם את מרגישה שאצלך בחיים יש איזון בין עבודה לפנאי?
"כן. אני קובעת לעצמי את השעות והימים שבהם אני עובדת ויש לי כל מני חוקים שעוזרים לי לשמור על האיזון בתקופות שבהן יש יותר ביקוש ממה שאני מעוניינת. למשל, לפחות יום אחד בשבוע אני עובדת מהבית, בלי סדנאות ובלי הרצאות. חופשות של הילדים, בכל השנים אני לגמרי בחופש כולל חול המועד או איסרו חג, כמו מורה בבית ספר. שעות העבודה שלי הן עד 16:00, ב-99% מהמקרים אני לא מסיימת סדנה או הרצאה אחרי השעה הזו. החוקים האלה שומרים עלי, בעסק עצמאי צריך לנהל את זה בצורה שגם תשרת את הלקוחות שלך וגם תאפשר לך להתפרנס וגם לשמור על האיזון. ברגע שלא קובעים חוקים אז תמיד אומרים כן ללקוח, אבל ברגע שמצהירים בפני הלקוחות שאלה הן שעות העבודה ואלה החוקים, זה הרבה יותר קל".
שכירים לא יכולים לקבוע לעצמם כללים כאלה
"המצב של רוב העצמאים שאני מכירה מבחינת איזון גרוע יותר משל שכירים, למרות שלכאורה יש להם את כל החופש לקבוע את שעות העבודה שלהם. תפיסת העולם השלהם היא ש'רק אם אני אהיה עצמאי אני אצליח', או 'רק אם אהיה שכיר בתפקיד מסויים אני אצליח', או 'רק אם אני אהיה יותר עשיר אני אצליח', היא מוכחת שוב ושוב כפרדיגמה לא נכונה. אפשר להצליח או לא להצליח בכל סיטואציה, זה בעיקר תלוי בך".
אלקובי מודה כי ישנם תפקידים הדורשים זמינות גבוהה מצד העובד: "ברור שיש תפקידים ומקצועות שהם יותר מאתגרים, כמו למשל תפקיד שכולל שיחות ועידה בשעות מאוחרות כי הלקוחות נמצאים בסין או בארה"ב, או תפקיד ביטחוני עם טלפון נייד שבו אני צריכה להיות זמינה כל הזמן. עם זאת, גם שם אפשר לראות אנשים שפחות מצליחים ויותר מצליחים לאזן".
האם גם ארגונים, ואפילו המדינה, יכולים וצריכים לעשות שינוי כדי לאפשר איזון?
"את השיטה אפשר ליישם גם באירגונים ואפילו ברמת המדינה. ניקח למשל ארגון שרוצה להפחית את בזבוז הזמן בישיבות. במקרה שבו הוא עשה בעבר סדנאות על צמצום זמן הישיבות ושום דבר לא עזר, שיטת שדה התעופה יכולה לסייע. אפשר לקבוע כלל שביום ראשון לעולם אין ישיבות מהשעה 13:00 בצהריים. ברגע שמכריזים על זה, קשה יותר לסגת מההכרזה ולאנשים יש פחות שעות ישיבות ביומן. לכן, הישיבות האחרות נעשות באופן טבעי יותר פרודוקטיביות.
אפילו המדינה, במקום לקצר את מספר שעות העבודה השבועי, משהו שגם ככה לא יעבוד כי כבר עכשיו אנחנו לא עומדים בזה, אני מציעה לא לעבוד ביום ראשון, ולא להאריך את יום העבודה אלא להוסיף ארבע שעות ביום שישי. זה ייתן שבוע עבודה קצר יותר, אנשים בסופו של דבר יתכנסו ויתרגלו לעבוד בארבעה וחצי הימים האלה בצורה יותר יעילה. הפרודוקטיביות, לפי המחקרים והניסיון של מדינות אחרות - רק תעלה".
