מתווה הגז: לא בטוח שקיצור היציבות לשלוש שנים ירצה את בג"ץ

האם פסקת יציבות של שלוש שנים תעבור את מבחן בג"ץ? מבין ארבעת שופטי הרוב שפסלו את פסקת היציבות, עוזי פוגלמן, היה היחיד שהתייחס למימד הזמן — לאורכה של תקופת היציבות המובטחת. "גם אם אניח לטובת המדינה, מבלי לקבוע מסמרות, כי פסקת יציבות "מתונה" יותר, היתה מצויה בגדר מתחם הסמכות הנתון למינהל הציבורי ־ פסקת היציבות שלפנינו מצויה מחוץ למתחם זה". כלומר, עשר שנים זה מחוץ לסמכות, שלוש שנים כנראה שכן.

שאר שופטי הרוב פסלו את פסקת היציבות כמאפיינת עולם שלישי וכפגיעה בדמוקרטיה מבלי להתייחס למשך הזמן. לכן, הכבילה המוגבלת לא מבטיחה שעורכי הדין אפי מיכאלי, גלעד ברנע, דפנה הולץ־לכנר וחבריהם לא יעשו את פעמיהם שוב לירושלים. בוודאי שלא הטענה שמדובר בשלוש שנים כאופק כהונתה של הממשלה הנוכחית. ממתי ממשלות בישראל מצליחות להשלים את מלוא ארבע שנות כהונתן?

האפשרות "לרצות" את בג"ץ בקיצור זמנים לא בהכרח מועיל. אפילו לא בחוק. בפסילת החוק שאיפשר כליאת מסתננים, פסל בג"ץ פעמיים את החוק משום שתקופת המעצר היתה ארוכה מדי לטעמו. הכנסת קיצרה משלוש שנים לעשרים חודש, ובג"ץ לבסוף קיצר לשנה. אלא שההבדל הוא ששם הסכימו השופטים לעצם המעצר והדיון היה על משך הזמן. כאן הם מסכימים על עצם היציבות, אבל סבורים שהדרך להגשימה היא חקיקה או חוזה רגולטורי ולא הבטחה שלטונית.

השופט פוגלמן. היחיד שהתייחס לזמן צילום: אלכס קולומויסקי

לכן, ייתכן בהחלט כי עתירה שתתקוף הבטחה שלטונית ליציבות קצרה יותר תזכה לאוזן קשבת, לפחות אצל שלושה משופטי הרוב בעתירה הקודמת. המעניין הוא שפסק הדין דווקא תמך בערובות שהחברות ביקשו — חקיקה והסכם — והמדינה היתה זו שהתנגדה, בגלל שסברה כי הבטחה שלטונית תותיר בידה גמישות גדולה יותר, במידה ותרצה לשנות מתנאי המתווה. ועם זאת, הסיכוי שהחברות יסכימו לשלוש שנים קלוש ביותר.