דוקטור, משעמם לי
עוד ועוד מחקרים מגלים עד כמה אנו מוכנים להרחיק לכת כדי להימנע משעמום, וכמה הוא מזיק לנו
אסטרונאוטים במעבורות חלל צורכים הרבה יותר תיבול חריף, בעיקר רוטב טבסקו, מכפי שהורגלו בחייהם שלפני הטיסה. הם מגלים שטעמם באוכל משתנה במשך השהייה הארוכה בחלל, ויש להם צורך גובר והולך בתוספות פיקנטיות. ההסבר שנאס"א נותנת לשינוי הזה הוא שעמום. החודשים הארוכים של כליאה בתוך קופסה קטנה עם אותם אנשים, אותם מכשירים ואותו נוף, מרהיב ככל שיהיה, נמאסים. והשעמום, שהוא חסך בגירויים חושיים, מתחיל לתת את אותותיו גם בתיאבון.
השעמום עושה תיאבון לחוקרי נאס"א, וההכנות לקראת שיגור חלליות מאוישות למאדים כוללות עיסוק מואץ בשאלת השעמום של הנוסעים בטיסות האלה, שצפויות להימשך יותר משנתיים. עוד ועוד ענפי מדע החלו לגלות עד כמה השעמום אינו משעמם.
שעמום הוא גורם מרכזי באכילה מופרזת, בהידרדרות לשימוש בסמים, נטייה להשתתף במשחקי הימורים, ואלכוהוליזם. יש מחקרים ברפואה שמראים כי חולים משועממים מחלימים לאט הרבה יותר וכי שיקום פצועים מוצלח מותנה בגירוי המשתקמים כך שיהיו מעוניינים ועירניים. השעמום מתחיל להיות כל כך מעניין, עד שקמו גופים בינלאומיים לחקר השעמום, ומתקיים כנס שנתי בינלאומי של חוקרי התופעה.
השעמום רע. חוקרים באוניברסיטה של מינכן הראו, למשל, את הקשר בין הישגים לימודיים לשעמום. במחקר שנערך בין מאות סטודנטים הם מצאו מעגל סיבתי, שלפיו המשועממים קיבלו ציונים נמוכים יותר במבחנים, דבר שהוביל לניכור מהחומר ומהכיתה, שהוביל לירידה מואצת עוד יותר בציונים, מה שהוביל לעוד ניכור וחוזר חלילה. מצד אחר, חוקרים בפנטגון הראו כיצד הסרה של השעמום, באמצעים של הפתעה מחדשת, יכולה להשיג התקדמות בלמידה שהשקעות אחרות אינן מצליחות להשיג. בניסוי מעניין מצאו חוקרי הפנטגון דרך להפיג מעט את השעמום בקרב סטודנטים לפיזיקה: מינון מסוים של עלבונות שמחשב הטיח במי שענו תשובות לא נכונות בתרגילי בית ממוחשבים, ומינון דומה של שבחים לועגים, מקניטים ומזויפים לאלה שענו נכון, העלו את ביצועי כל הנבדקים, וגם את שביעות הרצון והנכונות להמשיך להשקיע בלמידה. השעמום, הסיקו החוקרים, הוא רעש שצריך לחסום כדי שפעילות בונה תוכל למצוא לעצמה מרחב.
מחקרים שונים בשנתיים האחרונות מצאו שהרצון להימנע מחדגוניות נדושה עז כל כך, עד שאנחנו מוכנים לסבול כאב, ואף לגרום אותו לעצמנו, רק כדי לגרש את המונוטוניות. חוקרים הכניסו נבדקים לחדר מבודד, ללא גישה למחשב או טלפון סלולרי. הנבדקים התלוננו ודיווחו שהשהות הזאת, כשרק מחשבותיהם עמם, היתה לא נעימה. אחר כך נתנו לכל אחד מן הנבדקים להתנסות בשוק חשמלי. גם החוויה הזאת תוארה על ידם כלא נעימה, ורוב הנבדקים אמרו שיהיו מוכנים לשלם כדי לא לקבל שוק נוסף שכזה. בשלב האחרון הוכנסו הנבדקים שוב לחדר מבודד וריק, אלא שהפעם עמד לרשותם כפתור שלחיצה עליו גרמה לשוק חשמלי. הוסבר להם שמי שרוצה יכול להשתמש בכפתור כדי להפיג את השעמום. שני שליש מן הנבדקים הזכרים ורבע מן הנבדקות ניצלו את ההזדמנות ונתנו לעצמם שוק אחד או יותר. היו אף נבדקים שנתנו לעצמם עשרות שוקים חשמליים במהלך הניסוי, שנמשך פחות מחצי שעה. במאזן הסופי, נמצא שהשעמום כואב יותר מן הכאב עצמו.
כל המידע הזה צריך לעודד מנהלים לתכנן משרות ומקומות עבודה באופן שיביא בחשבון את נזקיו של השעמום, ולאמץ רעיונות מעולם המחקר כיצד להפיגו. רק אל תתנו לעצמכם שוק.
פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה rafaeli.net