ידועים בציבור אינם אוטומטית שותפים כלכליים
אישה שנפרדה מבן זוג מיליארדר תבעה מחצית מנכסיו, אך השופט יהורם שקד קבע שהסכם הפירוד גובר על 18 שנות חיים משותפים, ופתח מחדש את שאלת מעמדם של ידועים בציבור
"אין זה מתפקידי או מסמכותי ליתן ציונים למערכות יחסים או למי מהצדדים", כתב שופט בית המשפט למשפחה יהורם שקד בהחלטתו לדחות את תביעתה של ידועתו בציבור של מיליארדר לקבל שותפות מלאה בנכסיו לאחר שהם נפרדו. "יחסים אלה התגלו בפניי 'במלוא הדרם' כמערכת יחסים עם סממנים פתולוגיים של ממש". מדובר בפסק דין שניתן בדלתיים סגורות, אך הוא הותר לפרסום, למעט זהות הצדדים.
- האם ידועים בציבור יירשו את בני זוגם?
- הסכם ממון בין ידועים בציבור
- אישה שעזבה את בן זוגה כשחלה - לא זכאית לפנסיה שלו
בתביעה זו נדרש השופט להכריע בשאלה מה קובע מה מגיע לזוגתו של מיליארדר לאחר פרידה: השיתוף ברכוש בעת שקיימו משק בית משותף (18 שנה פלוס שלושה ילדים משותפים) או הסכם הפירוד שעליו הם חתומים וקיבל תוקף של פסק דין. השופט שקד קבע שההסכם גובר, וגם אם נסיבות חתימתו מפוקפקות, כפי שטענה התובעת, ביטולו לא יועיל לה, מכיוון שהיא לא הוכיחה כוונת שיתוף ברכוש במהלך השנים, אלא להפך: היא ובן זוגה, ובמיוחד הוא, הסכימו והקפידו על הפרדת רכוש בכל תקופת הזוגיות שלהם.
פסק הדין הזה צפוי להגיע לערעור למחוזי, וכנראה שמשם ימשיך גם לבית המשפט העליון. על הכף מונח לא רק כסף גדול, אלא דיון מחודש במשטר הרכושי שיש להחיל על ידועים בציבור, והשאלה היא אם המשקל המכריע שנתן השופט להסכם הפירוד מסיג לאחור את המגמה בדין הישראלי להשוות ככל שניתן את מעמד הידועים בציבור למעמד הנשואים.
פרופ' שחר ליפשיץ, מומחה בדיני משפחה מאוניברסיטת בר־אילן, שגויס לצוות פרקליטי המיליארדר, וצוטט בהרחבה בפסק הדין, מסביר את ההיגיון בהחלטה להעדיף את ההסכם על פני השיתוף: "פסק הדין מכבד את האוטונומיה של בני הזוג בבחירת המבנה הזוגי. הוא מכבד את הרצון המשותף שלהם, ומסרב לקבל מצב שבו חתמה האישה על הסכם הפירוד ובמקביל הכינה תרשומות על סירובה לכתוב בו".
רצון להימנע משיתוף
פרופ' ליפשיץ מציג מיון של הזוגיות ללא הנישואים בישראל לשלוש קטגוריות. שתיים מהן הוא מכנה "ידועים בציבור תוצרת הארץ", כלומר פסולי הלכתיים, כמו כהן וגרושה או הומוסקסואלים, וזוגות המסרבים להינשא בטקס דתי, ובוחרים בזוגיות שלא קודשה כדת משה וישראל. על שני אלה, טוען ליפשיץ, יש להחיל את חזקת השיתוף והמשטר הרכושי של זוג נשוי לכל דבר. לעומת זאת, המקרה של המיליארדר ופרודתו משתייך לקטגוריה שלישית, שבה נכללים בני זוג שאין להם מניעה להינשא, מלבד רצונם או רצון אחד מהם להימנע משיתוף רכושי. ברוח זו הסיק השופט כי "הסיבה שצדדים שיכולים היו להינשא ולא נישאו יכולה להוות ראיה לעניין היעדר רצון לשיתוף כלכלי".
השופט שקד השתכנע שהמיליארדר סלד מהרעיון לחלוק את רכושו, כנראה שה"פתולוגיה" שכנעה אותו: "משך כל שנות החיים המשותפים היה הנתבע נושא בהוצאות המשפחה, לא לפני שהתובעת היתה מביאה לעיונו רשימות בכתב יד של המצרכים שרכשה ושל הוצאות ששילמה, ולאחר מכן – ולא לפני כן – היתה התובעת מקבלת מעין 'החזר הוצאות', וגם זאת לאחר שכל הוצאה והוצאה נבדקה ונבחנה בדקדקנות". דוגמה לדקדקנות הפתולוגית הזו אפשר לראות במקרה שבו הגישה לו התובעת פירוט של הוצאות רכב וילדים בסכום של 8,886 שקל. ברשימה כללה התובעת "ועד בית 700 שקל". התובע מחק מספר זה וציין בכתב ידו: "לחייב את ו'. דירה פרטית שלה". ואכן, בהמשך נגרעו 700 השקלים ואושרו להחזר 8,186 בלבד. על רקע כל אלה פסק השופט: "טענת התובעת לשיתוף פעולה כלכלי בינה לבין הנתבע נמצאת בלתי סבירה לחלוטין, ומנגד, טענתו של הנתבע לפיה כוונתו הברורה והמפורשת היתה לא להקים מערכת יחסים של שיתוף כלכלי עם התובעת, נמצאת מבוררת בהחלט".
השופט הביא קטע מחקירתה הנגדית של התובעת, וציין בנוגע אליו: "לא אוכל לשכוח את עדותה של התובעת".
ש: את באמת חושבת שהקמצן הגדול הזה הסכים לשתף אותך בנכסים שלו?
ת: היינו זוג, היינו שותפים להכל".
השופט קבע שיש פער גדול בין תצהירה של התובעת, שלפיו נכרתה בין השניים שותפות בכל, ובין עדותה בבית המשפט, שלפיה מעולם לא שוחחו על הרכוש, והוא מעולם לא אמר לה שהם שותפים שווים ברכוש.
מה שהדריך את השופט היה הזהירות שיש לנקוט לפני שקובעים שידועים בציבור הם שותפים כלכליים, וזו הביאה אותו לשתי מסקנות: ראשית, התובעת לא הוכיחה שיתוף בנכסים משפחתיים. בנוסף להתחשבנות הפתולוגית, לא היו לשניים חשבונות בנק משותפים או נכסים משותפים, וכל צד שמר את הכנסותיו לעצמו; שנית, התובעת לא הוכיחה שהסכם הפירוד הוא למראית עין, תוצאה של "לחץ, סחטנות רגשית, הטעיה, כפייה ועושק", כטענתה. היא אף התייעצה עם עורכי דין לפני שחתמה, למשל עם עו"ד יוסי מנדלסון, שהזהיר אותה מפני ההשלכות הסופיות של החתימה.
אגב, הצדדים חלוקים לא רק על נסיבות כריתתו של ההסכם, אלא גם על ערכו הכספי. מצד הנתבע טוענים לכעשרה מיליון שקל, שמורכבים מ־3.5 מיליון מזונות עד 2029, ו־7 מיליון, ערך זכות המגורים התמידית בווילה שאותה עזב, ואשר רשומה על שם שלושת ילדיהם המשותפים. מצד הנתבעת טוענים ל־3.5 בלבד, כיוון שזכות המגורים היא שלה ממילא.
חזרה למודל החוזי
ד"ר רות זפרן, מומחית בדיני משפחה מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מבקרת את פסק הדין: "הוא סותר את הקביעות העקרוניות לגבי ידועים בציבור, במיוחד כאשר ישנם שלושה ילדים משותפים. ידועים בציבור כפופים להלכת השיתוף. הפנקסנות הפתולוגית שהופעלה נגד האישה לא שוללת אותה, וגם לא ההסכם שאינו תואם את הדין. פסק הדין מכרסם בהלכת השיתוף ומחזירה אותנו למודל החוזי, לאיתור כוונות הצדדים, שבדרך כלל אינם שווי כוחות ומעמד, במיוחד כמו במקרה הנוכחי".
מומחים בתחום מקטלגים את השופט שקד כסוג של פורץ דרך, אבל בעיקר בעבור גברים. פסיקותיו הגבירו את נטל המזונות על נשים או תמכו בביטול חזקת הגיל הרך, אולם בפסיקה הנוכחית הוא מכבד לכאורה את בחירת שני הצדדים, הן לעניין ההפרדה הרכושית והן לעניין הסכם הפירוד, אף ש"שוויון" רחוק מלהתקיים בין בני הזוג שמככבים בפרשה. עם זאת, מומחים מעריכים שלא מן הנמנע שאם המחוזי יבטל את ההסכם ויקבע נוסחה אחרת, ינסה המיליארדר להוכיח שהוא בעצם עני מרוד ונטול כל רכוש.