"ארגז הכלים" שישמור על כיכר המדינה

לאחרונה פורסם כי בעלי עסקים בכיכר המדינה בתל אביב פנו לעיריית תל אביב בדרישה להקים ועדת קבלה לעסקים חדשים בכיכר, שתבטיח כי ביכולתם של אותם עסקים לעמוד בסטנדרט הגבוה של העסקים הותיקים במקום. עוד הלינו הסוחרים על כך שהעירייה מזניחה את אזור הכיכר לאורך שנים, הזנחה אשר הביאה לפגיעה קשה בעסקים שבכיכר. בראיונות שהעניקו לתקשורת בעלי עסקים יוקרתיים הממוקמים בכיכר, נראה שלא טיבם ואיכותם של עסקים חדשים טורדת את שלוותם, כי אם חזותם המוזנחת של חלק מהעסקים הקיימים ("יש חנויות שלא אמורות להיות בכיכר. למשל, מינימרקט שלא התחלף 50 שנה והוא כולו מלוכלך ... לפחות שידאגו שהפרונט שלהם יהיה נקי. אי אפשר לבקש שיחליפו סוכך מטונף מהיונים?").

בעיריית תל אביב הגיבו כי מדובר בדרישה תמוהה, "מכיוון שלא ברור אילו כלים יש בידי העירייה להתערב בנכסים בבעלות פרטית".

חנויות בכיכר המדינה צילום: עמית שעל

האומנם לעיריית תל אביב אין כלים להתערב בנכסים בבעלות פרטית? לעיריית תל אביב יש לא סתם 'כלים' כי אם 'ארגז כלים' שבהחלט מאפשר לה - מכוח החוק - לפגוע בקניינם הפרטי של תושבי העיר. אכן, במצב החוקי הקיים, לעיריית תל אביב אין אפשרות לקבוע אילו חנויות יפעלו בכיכר, אולם בכל הנוגע לחזות הכיכר וחזותם של העסקים הממוקמים בה, לעירייה יש סמכויות כמעט בלתי מוגבלות – וברצונה היא יכולה להפעיל סמכויות אלה על מנת לחייב את בעלי העסקים לשפר את חזות החנויות, המבנים, הסככות וכל המחובר אליהן.

כך למשל, הרשות מקומית אחראית על פי פקודת העיריות לבטיחות המבנים בעיר ולמניעת נזקים הנגרמים ממצב רעוע של המבנים בתחומה. כך, הרשות המקומית רשאית לפקח על הקמתם, הריסתם, שינויים ותיקונם של בניינים בתחומה; לפקח על ריצופם של חצרות ושטחים פתוחים הקשורים לבניינים; ואפילו לפקח, אם על ידי הטלת איסור או בדרך אחרת, על הקמת בניינים מסוג, מדגם או ממראה מיוחדים, באזורים או ברחובות מיוחדים, או בחלק מהם. עוד מוסמכת הרשות המקומית להורות על הריסת בנינים, לרבות כאלה המעכבים או מפריעים אוורור, או שהם בלתי סניטריים או מזיקים מבחינה אחרת לבריאות הציבור, או שהם מסוכנים; וכן ליתן הוראות שעניינן שמירת המראה של חזיתות הבתים, לרבות סיודן ושיפוצן.

אכיפת סמכויותיה של הרשות מכוח החוק, מתאפשרת בין היתר הודות לחוק עזר עירוני שעניינו "מבנים מסוכנים", המעניק לעירייה סמכויות נרחבות הכוללות אפילו אטימה או הריסה מיידית של מבנים אשר הוגדרו על ידי העירייה כ"מבנים מסוכנים". בנוסף, מכוח חוק העזר מוטלת חובה על הבעלים והמחזיק של נכס בתחום העיר לשמור על מצב תקין ומראה נאה של חזית הבית והעירייה יכולה לחייב את הבעלים לבצע עבודות שיפוץ בחזית הנכס. עבודות שיפוץ כאלה כוללות בין היתר עבודות צביעה, טיוח, סתימה, עיבוי חיפוי ושינוי מקום צנרת חיצונית, תיקון או החלפת ריצוף, גינון, הקמת גדרות והקמת מסתורי אשפה.

אם לא די בכל אלה, לעיריית תל אביב יש סמכות נוספת מכוח חוק התכנון והבנייה, המאפשרת לה לחייב בעלי נכסים הנמצאים ברשימת אתרים ומבנים לשימור בתחומי העיר, לפעול ולבצע פעולות של "שימור". כך התבשרנו לא מכבר כי אחרי מהפכת השימור של העיר הלבנה, עיריית ת"א מתכוונת לשמר כ-300 בנייני בטון איקוניים, במסגרת תוכנית שימור חדשה שתוקדש למאות מבני בטון בעיר העברית הראשונה.

הדוגמאות שסקרנו לעיל מוכיחות אילו כלים מצויינים יש לעיריית תל אביב להתערב ולפגוע בזכות הקניין הפרטי של בעלי נכסים בתחומי העיר; אין ספק שמדובר בסמכויות נרחבות שעומדות לצידה של העירייה, אולי אפילו נרחבות מדי ולנוכח כך, קשה להבין את עמדתה של עיריית תל אביב דווקא בעניינה של כיכר המדינה, אחד מסמליה המוכרים של העיר תל אביב.

הכותב הינו שותף במשרד עורכי הדין שיפמן, ספיר, שטורם ושות', המתמחה בדיני מקרקעין, דיני תכנון ובנייה, התחדשות עירונית וליטיגציה מסחרית.