יצא מחייך אבל עם כרטיס צהוב

משני צדי רחוב ויצמן בתל אביב התרחשו אתמול שני אירועים. בשעות אחר הצהריים חתם נוחי דנקנר על הסדר חובותיו הפרטיים מול הבנקים. כמה שעות קודם לכן מצא את עצמו האיש שדם רע זורם בין דנקנר לבינו, אדוארדו אלשטיין, בסיטואציה מביכה שהזכירה את תחילת הסוף של דנקנר ב־2013. 

בחלומותיו הגרועים ביותר לא יכול היה אלשטיין לדמיין כי שנתיים לאחר רכישת השליטה באי.די.בי, ולאחר שהשקיע בה 2.4 מיליארד שקל מכספו ומכספי שותפים, הוא ייאלץ להגיע לאותו בית משפט ולשמוע אותם קולות מהעבר. באולם הדיונים פגש שוב את גיא גיסין ומרב עופר, שהעבירו את השליטה באי.די.בי מדנקנר לידיו, אך הפעם הם קראו תיגר על היכולות הכלכליות של אי.די.בי ושלו לעמוד בפירעון החובות.

אלשטיין התיישב על הספסל, כשלימינו מנכ"ל החברה שולם לפידות, וקשה היה להחמיץ את מבטי הזעם שנעץ בנציגי מחזיקי האג"ח. ישבו שם גם מי שהכינו את הערכת השווי ששימשה אותם, ואשר טענה כי אי.די.בי מצויה בסביבה חדלת פירעון. הביקורת הנוקבת שהם ספגו לאחרונה, גם בדיון אתמול, מהקואליציה המוזרה שקמה נגדם, היתה חסרות תקדים.

עד לרגע האחרון נדמה היה שאלשטיין ינצח בנוקאאוט. אי אפשר היה להתעלם מעמדת השופט חגי ברנר, שאיתגר שוב ושוב את בא כוח התובעים גיא גיסין. אבל אז בא נציג הכנ"ר רוני הירשנזון ושינה את התמונה. "אי.די.בי אינה חדלת פירעון, אבל אם החברה חפצת חיים היא צריכה לשפר את ההון כדי לא לחזור לכאן". ברנר קיבל את ההצעה, איפשר לאלשטיין להמשיך לשחק, אבל הוציא לו סוג של כרטיס צהוב.

בסיכומו של דבר לא קיבלו המחזיקים את מבוקשם. אי.די.בי תמשיך להתנהל עד ספטמבר כחברה סולוונטית, תגייס מן הסתם אג"ח, תממש נכסים ותעשה הכל כדי להוכיח שהיא כבר "ילדה גדולה" שיודעת להתנהל לבד. הדיון הבא ירחף מעל כל פעולה שתעשה, אבל עדיין היו אתמול לאלשטיין הרבה יותר סיבות לחייך בסיומו של הדיון.

השופט חגי ברנר