מעריכים את העמותות אבל לא תורמים להן

הציבור בישראל רואה בחיוב את פעילות העמותות, אבל מאמין כי הפתרון לבעיות החברתיות הוא באחריות בלעדית של המדינה. ייתכן שזו הסיבה ש־31% מהישראלים לא תרמו לעמותה כלשהי בשנה האחרונה. כשהציבור מאמין שהמדינה היא שצריכה לגלות אחריות לפעילות חברתית ולעשות זאת באמצעות כספי המסים שהוא משלם לה, סביר שהוא לא ייצא מגדרו כדי לתרום לכך.

ממצאים אלה עולים מסקר משותף של ארגון מתן משקיעים בקהילה ו"כלכליסט", שביקש לבחון את עמדות הציבור על פעילות העמותות בישראל. הסקר נערך לקראת כנס "ניהול ארגון חברתי — אתגרי המחר", שיערך מחר בתל אביב. חברת גיאוקרטוגרפיה ביצעה אותו בשבוע השני של יוני בין 500 משתתפים, המהווים מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל.

לצד אלה שלא תורמים כלל, 26.1% הצהירו כי תרמו בשנה האחרונה פחות מ־50 שקל. יחד עם אותם 31% שלא תרמו כלל, קבוצה זו מהווה את מרבית הנשאלים. 14% תרמו בין 50 ל־100 שקל, ו־10.6% מהם תרמו סכום גבוה מ־500 שקל.

בשאלת האחריות לטיפול בבעיות חברתיות, 78.2% מהנשאלים תלו את האחריות הבלעדית במדינה. 16.7% מצאו כי מדובר באחריות משותפת למדינה ולעמותות. רק 2.7% אמרו כי העמותות הן האחראיות לטיפול בבעיות האלה.

"התרומות צריכות לגדול, גם מעסקים וגם מאנשים פרטיים", אמרה אהובה ינאי, מנכ"לית מתן. "אני רואה את עמדת הציבור לגבי אחריות המדינה כנתון חיובי. אסור לנו לוותר לממשלה, אבל באותה מידה אסור לנו לוותר על ערך תרבותי של ערבות הדדית, כחברה שאכפת לה".

ינאי הוסיפה כי למרות תפיסת האחריות הכוללת של המדינה למצב החברתי, העמותות "משמיעות קול שהמדינה לא שומעת". לדבריה, "פעם אמרו שאין נשים מוכות בישראל. לולא היו קמים ארגוני סנגור בנושא, לא היינו פוגשים את האחריות של המדינה בנושא הזה. יש אנשים שהקול שלהם לא נשמע בלי שמחברים להם רמקול של ארגון חברתי, ופה בדיוק התפקיד של חברה אזרחית חזקה עם ציבור תורם".

רוב הציבור חושב שהוא נרתם מספיק

פרט לתפיסה כי המדינה אחראית וכי התרומה של כל אזרח מתקיימת באמצעות כספי המסים שלו, יש הסבר נוסף לחוסר המעורבות היחסית של הציבור בישראל בתרומות לקהילה. מדובר באמון הנמוך של הציבור בפעילות העמותות. לפי אותו הסבר, הדגש על שכר המנהלים בעמותות ועל מנגנוני הטיפול של העמותות יוצר תחושה אצל הציבור כי כספי התרומה אינם מגיעים אל יעדם ה"אמיתי".

הסקר הראה תמונה הפוכה, שלפיה רוב הציבור דווקא מעריך את פעילות העמותות בישראל. 76.7% מהנשאלים אמרו כי הם מעריכים אותה במידה רבה או במידה רבה מאוד. 21.9% ציינו כי הם מעריכים במידה מעטה או בינונית את פעילות העמותות, ורק 1.4% מהנשאלים אמרו כי אינם מעריכים אותה כלל.

מפילוח הנתונים בין הנשאלים שהעידו שהם תורמים לנשאלים שהעידו שלא, עלה כי אלה שתרמו העריכו יותר את פעילות העמותות. אנשים אלה נטו פחות להסכים עם האמירה כי האחריות לטיפול בבעיות חברתיות היא של המדינה בלבד.

בשאלה אם הציבור נרתם ותורם מספיק לטיפול בבעיות חברתיות רוב הציבור, 54.6%, ענה בחיוב, וזאת למרות התרומות הדלות. 41% מהנשאלים חשבו כי הציבור בישראל יכול לעשות יותר מכפי שהוא עושה כדי לטפל בבעיות השוררות בחברה.

במקביל נשאלו הנשאלים אם חברות מסחריות צריכות לתרום למטרות חברתיות, ואם כן, למה. 9.6% השיבו כי חברות מסחריות לא צריכות לתרום כלל. 23.2% אמרו כי החברות צריכות לתרום סוג של "מעשר", כאמצעי "להחזיר חזרה" מהרווחים שלהן לקהילה. 18.5% נימקו את חובת התרומה במגזר העסקי ברווחים הגבוהים שהוא מניב. 4.9% אמרו כי החברות צריכות לתרום משום שהמדינה אינה דואגת לאזרחיה, ו־4% הדגישו את הצורך בערבות הדדית של המגזר העסקי והאזרחי. 4.3% ציינו כי התרומה חשובה לשם יצירת תדמית חיובית לעסק, ורק 2.2% ציינו את המחויבות של העסק לאחריות תאגידית וחברתית. 2.2% נוספים הסבירו כי העסקים צריכים להוות דוגמה אישית, ו־16% לא ידעו לנמק את בחירתם.

מנכ"לית מתן אהובה ינאי

מכניסים יד לכיס: דתיים ומסורתיים תורמים יותר

פילוח הנתונים לפי מגזרים מראה כי הציבור הדתי־מסורתי מעורב יותר בתרומות לקהילה. בציבור החילוני 38.8% מהציבור לא תרמו כלל כספים לעמותות. אצל מסורתיים שיעור זה ירד ל־21.1%, ואילו בקרב חרדים הוא עמד על 24.1%.

כמו כן ניכר כי אצל דתיים ומסורתיים תפיסת האחריות הבלעדית של המדינה לבעיות החברתיות היתה מובהקת פחות, וכן היתה הערכה גדולה יותר לפעילות העמותות.

עם הגיל גוברת האמונה כי האחריות בידי המדינה

מהפילוח לפי רמת הכנסה עולה כי בעלי הכנסה גבוהה מהממוצע משתתפים יותר בתרומות של סכומים גבוהים יחסית (מעל 200 שקל), אך במקביל 30.8% מבעלי ההכנסה הגבוהה מהממוצע לא תרמו כלל. זאת לעומת 24.4% מבעלי ההכנסה הממוצעת, שאמרו כי לא תרמו כלל. במקביל הסקר מגלה כי העמדה שלפיה למדינה אחריות בלעדית לבעיות החברתיות נפוצה יותר בקרב בעלי הכנסה גבוהה, ומידת ההערכה לפעילות העמותות נמוכה יותר.

פילוח לפי גיל לא הראה הבדלים מהותיים בגובה התרומות, אך כן הראה כי צעירים (בני 34–18) מעניקים משקל גבוה יותר לאחריות משותפת של המדינה והמגזר השלישי לפתרון בעיותיה החברתיות של ישראל. ככל שעולה הגיל, כך גם גוברת האמונה כי האחריות היא של המדינה בלבד. ככל שעולה גיל הנשאל, כך יורדת גם ההערכה לפעילות העמותות.

עוד עולה מהנתונים, כי הצעירים, בניגוד למבוגרים יותר, לא בטוחים כי הציבור בישראל עושה מספיק למען המגזר השלישי.

על פי הסקר, בעלי השכלה תיכונית ומטה תורמים פחות מבעלי השכלה על־תיכונית, אף שאלה הראשונים מעריכים יותר את פעילות העמותות.