הפצצה הפוליטית של הבדלנות הבריטית

הבדלנות ניצחה את האוניברסליות, הלאומנות גברה על הסובלנות. זה מה שקרה ביממה האחרונה באנגליה, וכל דיון פרטני ומעמיק בסיבות ובכיצד ואיך ולמה, כל זה הוא לא יותר מעצים שמטרתם להסתיר את היער.

האמת הפחות יפה מאחורי מה שקרה הלילה היא שרבים מאד מתושבי אנגליה מעדיפים את ארצם ללא אנשים בצבע אחר. ותסלחו לי שאני מדבר בהכללות.

לתושבי הערים האנגליות אין שום בעיה עם זרים (שוב הכללה), ולו בגלל שהם פשוט חיים יחד איתם, עובדים יחד איתם, שותים איתם בירה ובמקרה היפה באמת מתחתנים איתם. ואכן, המטרופולינים הגדולים שבהם יש זרים הצביעו בעד הישארות באיחוד. האזורים הפחות מרכזיים, המאופיינים באוכלוסייה יותר הומוגנית יחסית, אלה העניקו אחוזים גבוהים יותר להיפרדות.

אז הבדלנות היא שניצחה, וזה צריך להטריד כל מי שמבין עד כמה היא בעייתית, תפיסת העולם הזו. כשהיא מרימה את הראש, לעולם לא תדע איפה זה יכול להיגמר.

ואותה בדלנות שניצחה הטילה פצצה פוליטית-כלכלית על אנגליה ועל בריסל, ועל הרייכסטג ועל האליזה, ועל כל אירופה, עם גלי הדף חזקים מאד לארה"ב ולשאר העולם. ואף אחד לא יודע בדיוק מה לעשות, מעבר להתניה הקבועה של אנשי השווקים, למכור פאונד ולרכוש אג"ח וזהב. אז קנינו זהב ואג"ח ומכרנו פאונד. עכשיו מה?

צילום: רויטרס

כשלא יודעים מה קורה, קל להיצמד לטכני, אז בזה נתחיל. לעניינים הקצת יותר מורכבים נגיע בהמשך. משמעות ההחלטה על ברקזיט היא כניסה לתקופת ביניים. ראש ממשלת אנגליה דיוויד קמרון צפוי להודיע רשמית למוסדות האיחוד על ההחלטה לצאת מהארגון, בהתאם לסעיף 50 לאמנת ליסבון - וזו תהיה הפעם הראשונה שסעיף זה מופעל.

החל ממתן ההודעה, אנגליה לא תוכל להשתתף יותר בדיוני המוסדות של אירופה. בשלב זה יחל מו"מ בין הצדדים על תנאי הפרידה, וליתר דיוק, על אופי הקשר המחודש בין האיחוד לאנגליה. בעוד שבאנגליה מקווים להסכם שיכלול המשכיות של הסכמי הסחר המקלים של האיחוד, עד כה באיחוד לא הביעו נכונות רבה להסכם שכזה. לצדדים יש תקופה של שנתיים להגעה להסכמה כוללת על היחסים החדשים, והחתימה על ההסכם תהיה האקט שיפריד סופית את אנגליה מהאיחוד.

עד כאן טכניות.

חוזרים לעניין האין לין מושג. אי הוודאות הזו תתרום כמה אחוזים טובים לירידות החדות שצפויות לנו בתקופה הקרובה בשווקים. המגזר שייפגע יותר מכל יהיה הבנקאות, בעיקר משום שהבנקים הבריטים יאבדו את תפקידם כגורם המתווך לאירופה הפיננסית. יש עוד סיבות, לא ניכנס לזה עכשיו.

ברמת המקרו, אנגליה צפויה להיפגע קשות, ברמת הצמיחה, בהכנסה למשק בית, ביצוא ובהשקעות הזרות. וזה על רגל אחת. מרבית המחקרים שנעשו בחודשים האחרונים קובעים שהפגיעה בכלכלה הבריטית תימשך עשור לפחות. יש כאלה שמדברים על 30 שנה ויותר. דעתי האישית? הייתי נזהר מתחזיות של יותר מעשור. גם כשמדובר בכלכלנים מדופלמים.

בתחום המטבע, אתם כנראה כבר יודעים על הקריסה של הליש"ט. ההערכות המקדימות דיברו על ירידה של 10% עד 20% לאחר החלטה על ברקזיט. לא בטוח שלא נגיע לסף המקסימלי של ההערכות הללו, אם לא מעבר לכך.

מצד שני, וזה חשוב לומר, העזיבה של אנגליה היא פחות בעייתית בכל מה שקשור לתחומי המטבע והניהול המוניטרי. אנגליה אינה שייכת לגוש היורו והבנק המרכזי שלה הוא עצמאי, כך שביכולתו להתמודד עם המשבר העלול להתפתח בתקופה הקרובה ביתר קלות.

זה היה בקצרה ממש על הכלכלה (בלי שאמרנו מילה על אירופה וארה"ב). עכשיו פוליטיקה. בריטית ואירופית. נתחיל באנגליה, שעשויה להיכנס לסחרחורת פוליטית גדולה מאד, כשהשאלה הראשונה שעל הפרק היא אם ראש הממשלה דיוויד קמרון מהמפלגה השמרנית ימשיך לכהן בתפקידו.

קמרון יזם את המשאל על מנת לצבור נקודות בציבור לפני הבחירות האחרונות והיה האדם המרכזי בקמפיין ההישארות. הכישלון רשום על שמו בענק וכבר באשמורת הבוקר נשמעו בממלכה קולות הקוראיםלהתפטרותו.