מטחנות הפופוליזם של כחלון עוד יהרסו להאוזר את הפרטת הבורסה

למה הפרטת הבורסה תביא לצמיחת המשק? קשה לומר. הצלחת החברות הישראליות לא תלויה ביכולתן לגייס כסף בבורסה. יש בישראל ומחוצה לה שפע של קרנות השקעה פרטיות, עמוסות מזומנים, המתחרות ראש בראש על כל השקעה אטרקטיבית פחות או יותר. כבר כמעט עשור הבנקים המרכזיים מזרימים כסף למערכת הבנקאית תוך הורדת ריביות לאפס, כך שלחברה סבירה לא קשה להשיג מימון גם בדרך זו.

הבורסות כבר לא "קטר צמיחה מרכזי של המשק", כפי שציין כחלון בהודעתו החגיגית. לא מדובר בבעיה של הבורסה בתל אביב, אלא במאפיין עולמי. גם בנאסד"ק, מלכת הבורסות, מתמודדים עם מספר הולך ופוחת של חברות שרוצות להפוך לציבוריות, פשוט כי יש מספיק כסף בחוץ שלא דורש התערטלות מוחלטת כמו בשוק ההון.

שמואל האוזר צילום: אוראל כהן

כחלון, כנראה אחד הבודדים שעוד מריח את אדי הרפורמה בסלולר, ממנף גם את המהלך הנוכחי כקרב במלחמתו ביוקר המחיה. אלא שפה הוא לא נלחם ביוקר המחיה, כי אם בבנקים. הבנקים אמנם אינם צדיקים גדולים, אך הם גופים מתוחכמים, וכשיוצאים למלחמה בהם עדיף לזהות קודם את הנקודות הכואבות ולוודא כי זו מלחמה נכונה. לא בטוח שזה המקרה במהלך להפרטת הבורסה. אף על פי שכחלון לוקח לעצמו קרדיט על הצעת החוק, בפועל מדובר ביוזמה של רשות ני"ע בראשות פרופ' שמואל האוזר. היא נולדה זמן רב לפני שכחלון התיישב על כיסאו באוצר.

ואם כבר יוקר מחיה, עמלות המסחר שישלמו המשקיעים צפויות דווקא לעלות. היום הן נמוכות יחסית כי הבורסה לא פועלת למטרת רווח. הערכות השווי ליום שאחרי ההפרטה מתבססות על זינוק בעמלות לרמות המקובלות בעולם.

להשאיר את ההייטק בבית

המחשבה מאחורי ההחלטה לצאת להפרטה היא נכונה. מרבית הבורסות בעולם עברו את התהליך החל מהמחצית השנייה של שנות ה־90, וברובן הוא הוכיח את עצמו עם עלייה בהיקפי המסחר ובמספר החברות הנרשמות והתעניינות בינלאומית גוברת.

סיפור ההצלחה הגדול ביותר הוא כנראה של בורסת שטוקהולם, שהחלה לפרוח לאחר הפרטתה. ואולם, המקרה שלה שונה מזה הישראלי, גם משום שמבנה הבעלות המקורי בה היה מסורבל מאוד, וגם כי תזמון ההפרטה היה מושלם - עם תחילת התנפחות הבועה הטכנולוגית, שיצרה עניין בחברות הייטק שבדיות ובראשן אריקסון.

משה כחלון צילום: עומר מסינגר

גם לרשות ני"ע הישראלית קרצה האופציה הטכנולוגית ברעיון ההפרטה, ובעיקר כניסתה האפשרית של בורסת נאסד"ק לאחזקה בתל אביב. מהלך כזה היה נותן את חותמת הכשרות האולטימטיבית וגם מצליח להשאיר את חברות ההייטק בבית, לפחות בתחילת דרכן.

לא בטוח שהיעד של הרשות להכניס משקיע זר בדמות נאסד"ק היה מצליח להחיות את הבורסה בתל אביב, בטח לא במציאות של רגולציה גוברת שמגיעה גם למחוזות הגבלת השכר. ואולם, הצעת החוק שהתקבלה אתמול לאחר שעברה במטחנת הפופוליזם של כחלון, עלולה לחבל לחלוטין במהלך.

הבנקים יילחמו

הצעת החוק הנוכחית רחוקה למדי מהכוונה המקורית של הרשות גם בכל הקשור לבנקים - גורם נוסף שעלול להרתיע את בכירי נאסד"ק. ברשות רצו, ובצדק, לנתק את הקשר בין הבורסה לבנקים ששולטים בה היום. הכוונה היתה לאפשר לגופים רבים להיות חברי בורסה ולעודד תחרות ביניהם.

הבנקים לא אהבו את הרעיון, אבל היו מסוגלים לחיות איתו כי עבורם מדובר בכסף קטן. אולם, הצעת החוק קובעת כי כשהבנקים יצטרכו למכור את חלקם בבורסה מעל ההון העצמי, את הרווחים הם לא יראו, אלא יעבירו במלואם בחזרה לבורסה, לפיתוח תשתיות. זהו צעד מורכב שמדיף ניחוח של פגיעה בקניין, והוא צפוי להיתקל בהתנגדות עזה. בכל זאת, הבנקים השקיעו לא מעט משאבים בתשתיות הבורסה, שמערכות המחשוב שלה נחשבות מתקדמות.

אם לא די בכך, כחלון הכניס עוד פרט שטותי לכאורה להצעה, לדקור עוד קצת את הבנקים — שינוי ימי העבודה בבורסה לשני עד שישי, כדי לחפוף לשווקים בחו"ל. בבורסה שבהובלת היו"ר אמנון נויבך כבר בחנו זאת אך הרעיון נדחה נוכח התנגדות עזה של הבנקים, שחששו משיבוש יחסי העבודה מול העובדים. בבורסה ידעו מניסיון העבר כי החפיפה בשעות לא באמת תורמת לעלייה במחזורי המסחר, ולכן לא התעקשו.

באופן משעשע למדי, סעיף זה בחוק המוצע עומד בסתירה ליוזמה פופוליסטית אחרת שמקדמת הממשלה שבה מכהן כחלון - הארכת סוף השבוע. כוונה שכזו עשויה להקים על הרגליים האחוריות את ועדי הבנקים החזקים לצד ועד הבורסה המתחזק. יחד הם עוד יכולים להפיל את המהלך הגדול של האוזר את כחלון.