"דנקנר היה שקוע בהשגת מטרותיו ושטרום חיפש את קרבתו"
על פני 280 עמודים צייר השופט חאלד כבוב את התמונה הפלילית שממנה עולה מסקנה חד־משמעית: נוחי דנקנר ואיתי שטרום הריצו את מניות
"נוחי דנקנר הוא אדם בעל אישיות עוצמתית, רהוט, שיטתי, דייקן, קפדן באופן בלתי שגרתי, מקצועי ושאפתן, שלעתים אינו רואה את המציאות כפי שהיא בהיותו שקוע
בהשגת מטרותיו. דנקנר היה שקוע בניסיון להציל את החברה שבשליטתו, עד שהיה מוכן לקבל החלטות ביודעו שמדובר בפעילות הנוגדת את החוק. מעורבותו של שטרום והאינטרס התרמיתי בפעולותיו נבעו מרצונו להשיג את קרבתו ואהדתו של דנקנר. המסכת הראייתית לא מותירה ספק — אני מרשיע את דנקנר בכל העבירות שיוחסו לו".
כך כתב השופט חאלד כבוב בהכרעת הדין במשפטם של אנשי העסקים נוחי דנקנר ומקורבו, בנקאי ההשקעות ובעלי חברת ISP איתי שטרום. לפי הכרעת הדין, שנפרסה על פני 280 עמודים ועיקריה מובאים בעמודים אלה, השניים רקמו והוציאו לפועל תוכנית תרמיתית שהשפיעה על שער מניית אי.די.בי ב־21–23 בפברואר 2012, ערב הנפקה של מניות החברה, שבה גויסו 321 מיליון שקל מהציבור.
לפי השופט, דנקנר עשה זאת משום שהוא חש כיצד מפעל חייו, קונצרן אי.די.בי, שנקלע למצוקת מזומנים, חומק ממנו, ושטרום משום שהוקסם עמוקות ממי שהיה באותם ימים האיש החזק ביותר במשק הישראלי.
- מה יעלה בגורל הסדר החוב שנחתם בין דנקנר לבנקים לאחר הרשעתו?
- דנקנר הורשע בהרצת מניות: "יכול לשבת עד 5 שנים בכלא"
- האוזר על הרשעת דנקנר: "אני מאמין באכיפה בלתי מתפשרת שיוצרת הרתעה"
הראיות הנסיבתיות
"ההכרעה בתיק נשענת רובה ככולה על טיב ומשמעות הראיות הנסיבתיות, הרבות, יש לציין. הונחה בפניי מסכת ראייתית מקיפה ונרחבת. יש במשקלן המצטבר של הראיות להביא לכדי מסקנה יחידה ובלעדית באשר לפליליות מעשי הנאשמים. המסכת העובדתית אינה מותירה מקום לספק סביר".
צוות ההגנה הוכיח כי חלקים מעדותו של עד המדינה עדי שלג, שהיה שותפו העסקי של שטרום ונטל חלק פעיל בהרצת המניות, מעוררים קושי, ומשום כך הראיות שנותרו נסיבתיות.
לפי כבוב, התמונה שעולה ממסכת הראיות היא חד־משמעית ואינה ניתנת לפרשנות אלטרנטיבית: דנקנר ושטרום הריצו מניות. עוד על פי השופט, הראיות הנסיבתיות הרבות נחלקות לארבע קבוצות.
השופט חאלד כבוב, אתמול בבית המשפט. הכרעת דין נחרצת צילום: שאול גולן
מצבה של אי.די.בי
"החברה היתה מצויה באותה העת במצוקה תזרימית. ההנפקה היתה קריטית לחברה ולדנקנר, והיתה כרוכה מבחינתו בפנייה ובקשה אישית לכל חבריו ומכריו להשתתף בה. מדובר במהלך לא שגרתי מצד דנקנר, שלא היה מורגל בפניות לכלל חבריו ליטול חלק במאמץ לסייע לו ולהצלת הקונצרן. החברה נזקקה לכל סכום שהיה באפשרותה לגייס. עבור דנקנר היה זה מבחן קריטי למעמדו, ומכאן החשיבות העצומה שראה במהלך".
לאורך כל ההליך המשפטי טען דנקנר כי לא היתה לו סיבה להריץ מניות, משום שאמנם ההנפקה בוצעה במסגרת ציבורית, אך למעשה בשל פניותיו לחבריו היא היתה סגורה מראש. כבוב דחה זאת מכל וכל, והוסיף:
"אין מדובר בראיה שעומדת דווקא לזכותו של דנקנר. הפנייה לחברים נעשתה נוכח העובדה שלא נמצאו מספיק גורמי מימון אובייקטיביים — בנקים, גופים מוסדיים וכו'".
כלומר, אחת מטענות ההגנה המרכזיות של דנקנר חזרה אליו כמו בומרנג.
"יצירת ביקושים בשוק ושמירה על שער מניה — יש בהן כדי להוות מסר חזק לשוק ולציבור המשקיעים באשר לאיתנות של החברה, קל וחומר של העומדים בראשה. מבחינת
 | |||
דנקנר להנפקה היתה חשיבות עצומה בניסיונו
לשכנע את השוק ואת ציבור המשקיעים שמעמד החברה איתן ושיש ביכולתה, תחת הנהגתו, להינצל מהמצב שנקלעה אליו. אינני מקבל את גרסת דנקנר שלפיה סיווג ההנפקה כהנפקת חברים מעיד על היעדר מניע".
כבוב מעיד שמצבה האנוש של אי.די.בי הוא אחת הסיבות המרכזיות שדנקנר הריץ את מניות החברה עם שטרום.
נתוני המסחר וההיגיון הכלכלי
"נתוני המסחר מוכיחים את רכיב ההשפעה בפועל על שער המניה, ומצביעים על מחזורי מסחר חריגים בהיקפם, שגם בלא כוונת מכוון היו מובילים להשפעה על השער. הזרמת ביקושים בסדרי גודל כאלה היא ראיה ישירה לביצוע פעילות מסחר באופן שהשפיע בפועל על שער המניה".
 | |||
לפי כבוב, גם אם דנקנר ושטרום לא התכוונו להריץ את מניות אי.די.בי, זה בדיוק מה שהם עשו.
"ניתוח נתוני המסחר מעלה כי PSI ספגה הפסדים של ממש בכל אחד מימי הפעילות, שעליהם ידע שטרום בזמן אמת בדו"חות סיכום מיוחדים שהוגשו לו. ההשקעה בוצעה מבלי לבדוק את תנאי השוק ואת מצב המניה".
כך דחה כבוב את טענת ההגנה של שטרום שלפיה ההשקעה במניית אי.די.בי היתה כלכלית.
"הגרסה שהציע שטרום להחלטות שקיבל בהקשר של בניית הפוזיציה היתה לא עקבית ואף הזויה, והתקשתה להסביר את נתוני המסחר של PSI במניה. יש לזכור שמדובר במי שבמקצועו הוא בנקאי, כך שמופרכות גרסתו גוברת עוד יותר. גרסתו של שטרום אינה מציגה היגיון בפעילותו ואין בה היגיון כלכלי. חוסר ההיגיון אף גובר כאשר מוסיפים את העובדה ששטרום נאלץ כמעט להתחנן בפני פקידי הבנק שיעניקו אשראי לפעילותו ופנה לעזרת דנקנר בכך. גרסתו של הנאשם היא כה מופרכת, עד אשר כל ניסיון שאעשה לתור אחר היתכנות הגיונית לאופן התנהגותו, מלבד פעילות תרמיתית, נכשל. נתוני המסחר מהווים ראיה ישירה להוכחת השפעה בפועל על שער המניה, לא רק ממניע כלכלי".
כבוב מציב סימן שאלה מסביב לפעילותו של בנקאי מנוסה ומרמז ששטרום רצה להתחבב על דנקנר.
הטלפון של דנקנר לבנק
"ביום 12 בחודש פברואר 2102 נחסם קו האשראי של PSI לאחר שביצעה רכישה של מניות אי.די.בי בהיקף של 2.3 מיליון שקל. שטרום פנה לבנק הבינלאומי לקבלת אשראי נוסף של 51 מיליון שקל. חרף סירוב ראשוני אושרה בקשתו לאחר שדנקנר סיפק לבנק המלצות לטובתו".
האשראי היה דרוש לשטרום כדי להמשיך להריץ את מניות אי.די.בי, ולכן דנקנר התערב.
"אין ספק שלשיחתו של דנקנר היה משקל מכריע באישור האשראי לשטרום, ולו בשל מעמדו של דנקנר בתקופה הרלבנטית. בקשת האשראי של שטרום היתה בלתי שגרתית והוא הכיר בכך בזמן אמת. אין לקבל את גישתם המיתממת של דנקנר ושטרום. מה שהניע את דנקנר להתקשר לבנק היה העובדה שהדבר יאפשר לשטרום להמשיך בפעילות לטובת אי.די.בי".
כלומר, דנקנר היה מעורב באופן עמוק בהרצת המניות וסיפק לשטרום את האפשרות להמשיך לממן אותה.
המחלצים שדנקנר שלח לשטרום
"PSI מכרה מניות אי.די.בי מחוץ לבורסה במחיר הנמוך ממחיר השוק".
דנקנר הוא שהפנה את הרוכשים - אילן בן־דב, גלעד טיסונה, צביקה בארינבוים, יוסי ויליגר ושמעון וינטרוב — לשטרום, במקום להפנות אותם לרכוש מניות בהנפקה, מהלך שהיה מכניס כסף לקופת אי.די.בי. כך הוא סיפק לשטרום מימון להמשך הרצת המניות.
"הסתירות בגרסאות שמסר שטרום מעידות כי ביקש להסתיר את הקישור שביצע דנקנר בינו לבין מקורביו שרכשו את המניות. דנקנר היה מודע לפעילותו של שטרום. איני מוצא ממש בהסבריו של שטרום לעסקאות המכירה, ולא מצאתי כל היגיון מבחינת אי.די.בי ודנקנר בהסטת המשקיעים לשטרום. יש בכך ויתור על סכום כסף משמעותי שצריך להיכנס לחברה. המעורבות של דנקנר היתה חזקה".
הכספים שדנקנר העביר לשטרום
"על מנת לממן את רכישת המניות (ההפסדית - ת"ג) נטל שטרום שתי הלוואות: האחת על סך של 5.5 מיליון שקל מבנק הפועלים והשנייה על סך 8 מיליון שקל מדנקנר.
ההלוואה ניתנה לשטרום ללא העמדת ערבויות או בטוחות. בהסכם נקבע כי פירעון ההלוואה ייעשה לפי בחירה של כמות התשלומים מצד שטרום".
הפרקליטות טענה כי העברת הכספים אינה הלוואה, אלא כיסוי של ההפסדים שנגרמו לשטרום מההרצה מצד דנקנר. כבוב לא קיבל את הטענה במלואה, אך מבחינתו קיומה של ההלוואה - שממנה פרע שטרום 4.6 מיליון שקל - היא ראיה נסיבתית נוספת שמוכיחה את קיומה של הרצת המניות.
"אין לקבל את הסברי הנאשמים שההלוואה היתה מנותקת מפעילותו של שטרום במניית אי.די.בי. אפילו דנקנר לא ביקש לנתק את האירועים והסביר שבמסגרת שיקוליו הביא בחשבון את התגייסותו של שטרום.
מדובר בסיוע משמעותי שהעמיד דנקנר
לשטרום שקשור לפעילות במניית אי.די.בי. השתלשלות האירועים מצביעה על כך שדנקנר פעל באופן מכוון ומיודע באשר לפסול שבמעשיו תוך התעלמות מכך".
