החשכ"לית: המדינה מחכה לצ'ק על סך 100 מיליון דולר מכיל
בדו"ח של החשבת הכללית באוצר צויין, כי המדינה תקבל כ-2.36 מיליארד שקל מכיל על הפקת אשלג ופוספטים עד תום תקופת הזיכיון - לאורך 16 שנות הפקה. עוד עולה, כי מאגר תמר יכניס לקופה כ-11 מיליארד שקל רק מתמלוגים
עיון בפילוח ההכנסות ממשאבי טבע מעלה שלגבי מאגר תמר "האומדן מתבסס על כמויות הפקה של 288 BCM להפקה מדורגת ובמשך 29 שנים החל מאפריל 2013". עוד מחדדת עבאדי ביואנג'ו שמאגר לווייתן כלל לא נכלל בדו"ח, והוא מקבל ביטוי משני רק באחד מעשרת הביאורים המצורפים לדו"ח שמסביר שהוא לא נכלל כנכס כיוון שבמהלך 2015 לא הייתה לו תכנית פיתוח רשמית ומאושרת. זו הגיעה רק במרץ 2016, מה שאומר שהדו"ח הבא של החשכ"לית יכלול גם אמדן הכנסות מתמלוגים ממכירת גז ממאגר לווייתן בהנחה שהוא כמובן יפותח וימכור גז, או לשוק המקומי או לשוק הזר. מאחר שמאגר לווייתן גדול פי 2 ממאגר תמר, פוטנציאל ההכנסות מתמלוגים שם עשוי להכפיל את זה של תמר ולאורך כל שנות ההפקה, וזאת כאמור מבלי להכניס למשוואה את ההכנסות מ"מס ששינסקי" או מס החברות. יצוין שלפי נגידת בנק ישראל סך הכנסות המדינה (נכון לדצמבר 2015) ממגזר הגז יצטבר לכ-280 מיליארד שקל.
יש חשבון פתוח עם כיל
עוד עולה מהדו"ח שהמדינה תקבל כ-2.36 מיליארד שקל מהפקת אשלג ופוספטים, כלומר ממפעלי ים המלח שבשליטת עידן עופר, וזאת לאורך 16 שנות הפקה (כלומר עד תם תקופת הזיכיון שלהם שם, בסביבות שנת 2030). מה שמדהים בנתון הוא שהכנסות המדינה משימוש בחול ובחצץ (עבור בנייה למגורים או פיתוח תשתיות כבישים ורכבות) תסתכם בכ-3.6 מיליארד שקל, כלומר המדינה מרוויחה יותר תמלוגים מעצם זה שהיא בונה בעצמה בניינים או כבישים מאשר פעילותה של כיל בדרום הארץ.
נתון מעניין נוסף בעניין כיל הוא שהחשבת הכללית טוענת שהמדינה מחכה לצ'ק ע"ס 100 מיליון דולר, לא כולל הפרשי ריבית והצמדה, בעניין תמלוג ממכירת מוצרי המשך מהפקת אשלג. לפי עבאדי ביואנג'ו פסק בוררות בין הצדדים הסתיים בהפסד של כיל, מה שהוביל לכך ש"לאור פסק הבוררות שילמה מי״ה (מפעלי ים המלח - ל"ג) למדינה בשנים 2015-2014 סכום של כ- 600 מיליון שקל".
עם זאת, בדו"ח מחדדים ש"לטענת המדינה הסכומים המגיעים בגין תשלום תמלוגים בחסר גבוה משמעותית ונאמד בלמעלה מ- 100 מיליוני דולר ארה"ב נוספים ובתוספת ריבית והצמדה", כאשר הצדדים עברו בשלב זה להתחשבנות פנימית על כמה מגיע ומתי זה ישולם.
דונם קרקע שווה 480 אלף שקל
אחד הפרקים הנלווים לדו"ח שופך מעט אור על מערכת הכבישים הבין-עירונית בישראל, שנחשבים מבחינת עבאדי ביואנג'ו כ"נכס מקרקעין בבעלות ממשלת ישראל ומשמשת את כלל הציבור". עיון בדו"ח מעלה שרוב הכבישים הבינעירוניים מצויים בסביבה פתוחה שייעודה בתוכנית בניין עיר הוא חקלאי, כאשר סך אורכם מגיע לכ-8 אלף ק"מ, מתוכם 3.3 אלף ק"מ כבישים ראשיים.
עוד מציינים כאן ש"לצורך כימות שווי הקרקע בשימושה כדרך בסביבה פתוחה (לא בנוייה) חולק שטח המדינה ל- 11 אזורים (אילת, דימונה, אשקלון, גוש עציון והר חברון, חדרה, טבריה ורמת הגולן, ירושלים והשפלה, נהריה-צפת, נצרת, שומרון והבקעה, תל אביב והשרון), כאשר שווי קרקע לדרך בתוך המרקם העירוני הוערך ונקבע בישובים השונים נכון למועד הדיווח בסך שבין 12 אלף ל-480 אלף שקל לכל דונם, תלוי במיקום וביישוב.
ולמה זה חשוב? כדי להקים כבישים, מסילות ברזל או מחלפים, המדינה מפקיעה קרקע מהתושבים תוך תשלום פיצויים. באחד הבאורים לדו"ח מציינים במשרד האוצר ש"לאחר תאריך המאזן ועד ליום ה- 21 במרץ 2016 הוגשו כנגד חברת נתיבי ישראל (מע"צ לשעבר - ל"ג) תביעות לפיצויי הפקעה בסך כולל של כ- 2 מיליארדי שקל", וזאת בעקבות פסק דין שאפשר הגשת תביעות לפיצויים בגין הפקעה. הכסף עוד לא עבר אבל מדובר בהיקף כספי עצום, שמגלם כשליש מתקציבה השנתי של החברה.
אין כמעט דיבידנדים, אבל ההפרטה תכניס מיליארדים
בחלק שמתייחס לחברות הממשלתיות השונות עולה תמונה עגומה לפיה רוב החברות אינם משלמות דיבידנד למדינה. עיון בנתוני הדו"ח מלמד שבשנת 2015 רשם אגף החשב הכללי הכנסות של כ-80 מיליון שקל בלבד מדיבידנד, כאשר יוזכר שנמל אשדוד לבדו העביר בין 2011 ל-2014 מעל לחצי מיליארד שקל כדיבידנד. מי שתרם לקופה הקטנה הזו הם בעיקר רפאל (37 מיליון שקל) והתעשייה האווירית (34 מיליון שקל), כאשר החברות הגדולות וה"כבדות" כגון חברת החשמל, רכבת ישראל, מקורות, תש"ן, נתג"ז או נמלי חיפה ואשדוד "כלל לא במשחק", וזאת למרות שכולן סיימו את 2015 ברווח נקי שנע בין 65 ל-264 מיליון שקל.
בתחום ההפרטות מציינים בדו"ח שלא פחות מ-15 חברות ממשלתיות מחכות להנפקת מניות מיעוט (25% עד 49%) בעיקר בתחומים בהם אין למדינה אינטרס להחזיק את כל החברה על כתפיה. סך ההפרטות, שאושרו בממשלה במהלך 2014 אבל לא עברו לשלב הביצוע, אמור להכניס עד סוף השנה הבאה כ-15 מיליארד שקל לקופת המדינה, מתוכם כ-1.5 מיליארד שקל כדיבידנד והשאר לכיסוי הגרעון הממשלתי.