השופט שפסק לטובת שרגא בירן הסתיר את הקשר ביניהם

"שרגא בירן היה בעבר הבעלים בשרשור של חברות ענק במשק הישראלי בתחום האנרגיה והקמעונאות (חברת הדלק אלון, אלון רבוע כחול, מגה קמעונאות) והבעלים של משרד עורכי דין בעל מוניטין רב". במילות שבח אלה בחר שופט ביהמ"ש המחוזי בירושלים, אביגדור דורות, לתאר את בירן, שלאחרונה נאלץ להיפרד מחלק מהחברות הללו. בירן זכה אתמול לא רק למילים טובות מדורות. הוא גם זכה בערעור שהגיש נגד רשות המסים בגין הכנסות של כ־3.57 מיליון שקל מהשכרת 24 דירות שהיו בבעלותו בין השנים 2004 ל־2007.

הרשות ביקשה למסות את ההכנסות מהשכרת הדירות כאילו היו הכנסות מעסק, אך השופט הדהים אותה כשקבע כי לא מדובר בעסק, ולכן בירן צריך לשלם רק 10% מס על ההכנסות. דורות העניק לבירן "דובדבן" נוסף: רשות המסים חויבה להשיב לו את הוצאות המשפט, בסך 60 אלף שקל.

רק פרט אחד לא ציין השופט הנכבד דורות: חברות הענק בבעלות בירן היו לקוחות של משרד עורכי הדין הפרטי שלו, איתן, מהולל & שדות, לפני שהתמנה לשפיטה, והזרימו למשרד כסף רב תמורת ייעוץ, ייצוג בתיקים משפטיים, עזרה בהנפקה בבורסה ועוד. הפרט הזה לא מופיע בפסק הדין, ואנשים שנכחו בדיונים בתיק מוכנים להישבע כי גם לא הוזכר בדיונים עצמם.

התנהלותו של דורות עלולה להוות הפרה של כללי האתיקה לשופטים, לפיהם "לא יישב שופט לדין ביודעו כי בעל דין או עד מרכזי היה לקוח של השופט קודם מינוי לכהונתו, ולא חלפו לפחות 5 שנים מאז הטיפול בעניינו של אותו בעל דין או אותו עד".

דורות ייצג את בירן באופן אישי

ואולם, לפי מסמכים שהגיעו לידי "ידיעות אחרונות", דורות באופן אישי ייצג בשנים האחרונות אחד מעסקיו של בירן. כך, ב־2012 דורות חתום אישית על מכתב, שמופנה לרשות המסים ובו ביקש ממנה להחזיר לחברת דור אלון כספים בגין מס בלו, המוטל על דלק. דור אלון באותה תקופה נשלטה בשרשור על ידי בירן. 

אביגדור דורות, שופט בית המשפט המחוזי בירושלים צילום: אתר בתי המשפט

משהרשות סירבה להחזיר את המס לחברה, הגיש דורות בשמה תביעה לבית המשפט המחוזי מרכז. אף שבמשרד עוה"ד שבו היה שותף יש עשרות עורכי דין, דורות חתום באופן אישי על התביעה, ובחלק מהדיונים בה אף הופיע כמייצג של דור אלון.

זה לא המקרה היחיד שבו היה קשר בין דורות ועסקיו של בירן, ואותו משרד עורכי דין ייצג אותם במקרים נוספים. כך, המשרד ייצג את מגה, שהייתה בבעלות בירן בשרשור, במספר הליכים משפטיים בשנים האחרונות, וכן ייעץ להנפקת חברות שונות בבעלותו של בירן, בהן רבוע כחול נדל"ן. המשרד מופיע גם בחלק מהדיווחים לבורסה כמי שהמשיך לייעץ לחברה באופן שוטף בשנים האחרונות.

יצוין כי זכייתו של בירן בערעור המס אתמול הפתיעה לא רק את רשות המסים. גם מומחים בתחום טענו שזו פסיקה "מוזרה". כך למשל רו"ח איציק סלובודיאנסקי, בעבר מפקח מס בכיר, אמר אתמול ל"כלכליסט": "מדובר בפסיקה תמוהה, שכן קשה לראות איך בעל 24 דירות לא מתעסק בתפעולן. יש פה מנגנון של חידוש חוזים ותחזוק דירות. לדעתי זו פסיקה מרחיקת לכת, ואני מעריך שרשות המסים תערער עליה".

על פי פסק הדין, לבירן היו בשנים אלו 7 דירות בשכונת מעלות דפנה בירושלים, בין 9 ל־13 דירות ברחובות, ובין 4 ל־5 דירות בשכונת נווה צדק בתל־אביב. את כולן הוא קיבל כשכר טרחה על פעילותו במסגרת משרד עורכי הדין שלו להפשרת הקרקעות שעליהן נבנו. על פי פסק הדין, הדירות האלה הגיעו לידיו של בירן כתוצאה ממעורבות משרדו ב־3 פרויקטי נדל"ן גדולים: סוזן דלל בתל־אביב, "רחובות החדשה", ו"מעלות דפנה" בירושלים.

בירן: ההכנסה מדירות - פאסיבית

עם השנים, נמכרו חלק מהדירות ברחובות, הדירות בנווה צדק גם הן נמכרו, או ניתנו במתנה לילדיו של בירן ולגרושתו, ובעת מתן עדותו בבית המשפט, נותרו בידיו "רק" 4 דירות ברחובות ו־7 במעלות דפנה בירושלים.

בירן טען כי הכנסתו מהשכרת הדירות צריכה להיות מוגדרת כהכנסה "פסיבית" ולכן המס עליה צריך להיות רק 10%. רשות המסים טענה מנגד שמדובר בעסק לכל דבר, וצריך לחול עליו מס לפי מדרגות המס הרגילות. אילו התקבלה עמדתה, המס שהיה מוטל על בירן היה גבוה בהרבה.

בפסק הדין מרבה השופט דורות להלל את בירן. לעתים נראה פסק הדין כקומוניקט של משרד עורכי הדין של בירן. בפרק העובדות בפסק הדין, עוד בטרם

דן השופט בטענות הצדדים, מופיע הציטוט: "בירן הוא עורך דין במקצועו מזה 55 שנה, אשר הקים עסק של עריכת דין בשם ש. בירן ושות'. תחום התמחותו של המשרד נוגע לפיתוח שכונות ופרויקטים של נדל"ן. מדובר בפרויקטים גדולים מאוד הכרוכים במתן שירותים מתמשכים על פני שנים, בהיבטים רבים, כגון התקשרויות בין בעלי קרקע עם יזמים וקבלנים, טיפול במוסדות תכנון ורשויות מקומיות, מימון פרויקטים ועוד".

כאמור, לא רק לתשבחות זכה בירן. באופן שנראה כמפותל מאוד, פוסק השופט דורות כי 24 הדירות שבירן קיבל כשכר טרחה למשרדו לא היוו עסק. איך הסיק זאת? השופט מספק תשובה, שמי שיקרא אותה יחשוב שבירן הוא פעיל חברתי ולא איש עסקים. נקבע כי "בירן לא טיפל בעצמו בהשכרת הדירות, אלא השקיע את זמנו ומרצו במשרד עורכי הדין ובקידום מטרות ציבוריות, במסגרת מכון לרפורמות מבניות" (זה מכון מחקר שהקים בירן, אך באתר המכון כתוב שהוא הוקם רק בשנת 2010, שנים אחרי השכרת הדירות, צ"ש).

"המערער הינו עו"ד מזה 55 שנים, שהקים עסק בשם ש. בירן ושות', שתחום התמחותו נדל"ן, בפרויקטים גדולים מאוד, הכרוכים במתן שירותים על פני שנים, בהיבטים רבים. הוא לא טיפל בעצמו בהשכרת הדירות, אלא השקיע את זמנו ומרצו במשרד עורכי הדין ובקידום מטרות ציבוריות, במסגרת מכון לרפורמות מבניות.

"רכש מומחיות ומוניטין בליווי פרויקטים גדולים בתחומי הפשרת קרקעות, תכנון ובנייה. לעומת זאת שכירות דירות הן עסקאות בסיסיות. לראות בו מומחה בעל ידע בהשכרת דירות, היא גישה בעייתית. אין לו כל ידע בתחום הנ"ל, מעבר לבעלים של דירה בודדת, שהושכרה על ידו מספר פעמים. הדבר דומה לייחוס מומחיות בתחום הזלפת טיפות לעיניים רגישות, לרופא מומחה, בעל מוניטין בתחום ניתוחי עיניים.

"המערער היה באותן שנים הבעלים בשרשור של חברות־ענק במשק הישראלי בתחום האנרגיה והקמעונאות (חברת הדלק אלון, אלון רבוע כחול, מגה), והבעלים של משרד עורכי דין בעל מוניטין רב, ונראה שביחס להיקף המקורות האחרים של הכנסתו, היקף עסקאות השכירות לא היה רב.

המערער, ממייסדי עסק מצליח ובעל מוניטין של עריכת דין ובעל מניות בתאגידים עסקיים מהבולטים במשק בתקופות השומה, הרחיק עצמו לחלוטין ממה שהמשיב רואה בו עסק להשכרת דירות, בניגוד לאינטרס שלו "כבעל העסק", שהינו להפעיל מידה מסוימת של פיקוח. הוא לא נקט יוזמות שמטרתן להשביח את הנכסים כדי להגדיל את הכנסות "העסק", העביר ללא תמורה למקורביו את מה שנתפס בעיני המשיב כ"מלאי" עסקי, הותיר את הטיפול היומיומי באותו "עסק" בידי שניים, שעיקר עיסוקם בעסקים אחרים, ולא ניסה להגדיל את המלאי "העסקי", אלא הקטינו בצורה מהותית"

אז אם בירן לא טיפל בדירות, מי כן טיפל? מתוך פרק העובדות: "בירן פנה לקרוב משפחתו, אחיה של כלתו, שחר סלבין שהתגורר בשנים 1997 עד 2004 בדירה שכורה בשכונת נווה צדק בתל־אביב אשר בבעלות בירן, בבקשה לטפל בבקשות שונות של דיירים נוספים, ששכרו מבירן דירות באזור. תחילה פעל סלבין מתוך יחסי ידידות וקרבת משפחה, אולם ביוני 2000 נחתם הסכם בין בירן וסלבין, בו הוסכם כי האחרון

יעניק שירותי ניהול כוללים בקשר עם הדירות ברחובות ובת"א, תמורת שכר חודשי של 1,000 דולר בתוספת מע"מ. באשר לדירות בירושלים, הטיפול מול השוכרים בוצע על ידי מזכירה (מנהלת חשבונות) ממשרד עורכי הדין בירושלים, שטיפלה בצד הכספי מול השוכרים, ועל ידי אדם בשם משה פדידה, שטיפל בתיקונים בדירות".

דורות דחה בפסק הדין אחת לאחת את טענותיה המשפטיות של רשות המסים. אחד המבחנים המשפטיים לבדיקה אם מדובר בעסק הוא "מבחן הידע והבקיאות", הבודק עד כמה האדם שבבעלותו עסק מסוים בקיא בו. הרשות טענה כי בירן עסק שנים רבות בנדל"ן והוא בקיא מאוד בתחום, אך השופט קבע כי אמנם יש לבירן ידע בנדל"ן, אך לא ידע בתחום ההשכרות, לכן "לראות בו מומחה בעל ידע בתחום השכרת דירות למגורים היא גישה בעייתית, כי אין לבירן כל ידע בתחום הנ"ל, מעבר לבעלים של דירה בודדת שהושכרה על ידו מספר פעמים. למה הדבר דומה? לייחוס מומחיות בתחום הזלפת טיפות לעיניים רגישות, לרופא מומחה, בעל מוניטין בתחום ניתוחי עיניים".

דורות מסר אתמול בתגובה באמצעות דוברות בתי המשפט: "ערעורי המס נגעו לעניינו האישי של שרגא בירן, שלא היה לקוח של המשרד והשופט מעולם לא פגש אותו. יש לציין כי רבוע כחול, עד שנמכרה לגוף אחר, הייתה בעבר בשליטת חברה, שבירן היה אחד מבעליה, באמצעות חברה משפחתית".

מרשות המסים נמסר: "הרשות תבחן, יחד עם הפרקליטות, את האפשרות לערער על פסק הדין".