החוק להגבלת שכר הבכירים: חוקתי, אבל...

השופט רובינשטיין סיפק כהרגלו את האתנחתא הקומית. "לצ'רצ'יל", סיפר במהלך הדיון, "היה יועץ שהסביר מה צריך לעשות כדי לנצח את הנאצים - להשמיד את הטנקים שלהם. ואיך עושים את זה, התעניין צ'רצ'יל. אני רק אומר מה צריך, השיב היועץ, על ה'איך' אחראים אנשי הביצוע".

הנמשל הוא שמה שצריך זה לקצץ לבנקאים בשכר, אבל ה"איך" הושאר לבתי הדין לעבודה. ה"איך" כללי ומעורפל מדי והשופטים העבירו ביקורת נוקבת על ה"הזנחה", בלשונם, של הוראת המעבר שנועדה להסדיר את ה'איך'.

החלטה ללא דיון אמיתי

קודם הטילו השופטים את הפצצה: החוק חוקתי, לא נתערב בו. למסקנה הזו הגיעו ללא דיון אמיתי. ההרכב הורחב אמנם לשבעה שופטים, הצדדים צחצחו את טיעוניהם לקרב הגדול ואז יצא באחת האוויר מהבלון.

נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור צילום: יאיר שגיא

אחרי המקל הזה שהונחת על ראשם של בכירי המגזר הפיננסי נשלף הגזר - בואו נראה איך שומרים הכי טוב על הזכויות של הבכירים. אבל, גם עם הגזר הזה חבטו השופטים מדי פעם על ראשם של עורכי הדין. במיוחד, דודי תדמור שסירב להשלים עם רוע הגזירה, וגם לא עם הגזר, ונהנה מדי פעם להטיח בשופטים את העובדה שהכשירו חוק שפוגע בזכויות אדם.

המקסימום שהמדינה מוכנה לתת

לגזר אגב קוראים מתווה ליכט - ההתחייבות של המדינה לשמור על זכויות עבר מוקנות. ההתחייבות אינה קונקרטית מספיק לטעמם של הבנקאים, אבל זה המקסימום שהמדינה מוכנה לתת. בעיקר בגלל שאינה מסוגלת להכיל את שלל האפשרויות שמכונסות תחת הכותרת "תגמול" שעשוי לכלול מגוון רכיבים כמו שכר, פיצויים, הפרשות, בונוסים, מענקים, אופציות, מניות, כשכל פריט כזה מוליד אינספור וריאציות כיד הדמיון הטובה שיכול להמציא מוח יצירתי משולב של בנקאים־רואי חשבון־עורכי דין. ליכט לא מוכן לתת הכשר מראש לכל חבילות התגמול שמערבבות זכויות עבר, הווה ועתיד. השופטים חתרו לניסוח מוסכם, בינתיים ללא הצלחה.

לבכירי הפיננסים יש טיעון חוקתי טוב. גם המדינה לא מכחישה את הפגיעה בזכויותיהם, אבל אומרת שמדובר בפגיעה מידתית ולתכלית ראויה. גם שופטי בג"ץ יודעים שאם צריך להישכב על הגדר בשביל מישהו, זה לא הבנקאים. לכן אישרו השופטים את הפגיעה, אבל הפגינו מאמץ כדי למזער אותה. וגם למאמץ הזה פתיל קצר, כפי שהעיר השופט מלצר: "אם תלכו על כל הקופה, הקופה עלולה להתרוקן".