וורקוהוליזם: זה רק נשמע מכובד, אבל זו התמכרות לכל דבר

 "אנשים בדרך כלל חושבים שוורקוהוליסט הוא אדם שעובד מאד קשה, או שיש לו נישואים גרועים והוא לא רוצה לחזור הביתה ולכן הוא נשאר במשרד", אומר פרופ' וילמאר שאופלי מהולנד, מבכירי החוקרים בעולם של תחום יחסי העבודה.

אולם לדברי שאופלי, ההגדרה הזו אינה מדויקת כלל. "וורקוהוליזם הוא מניע פנימי לעבוד, אובססיה שאתה צריך לעבוד בין אם אתה רוצה את זה או לא. אתה מרגיש רע, חסר תועלת ואשם כשאתה לא עובד, אז בבסיס אתה צריך לעבוד כדי להרגיש יותר טוב. וורקוהוליסט לא מסוגל להתנתק מעבודה וליהנות מדברים אחרים מלבד עבודה".

"השאלה הקריטית היא האם אתה מרגיש אשם לגבי זה", מסביר שאופלי, "גם אני בודק את האימייל שלי לפעמים בחופשות, אבל אני לא מרגיש אשם, אני יכול גם לא לעבוד ולא לחשוב על עבודה. עבור וורקוהוליסטים, זה בלתי אפשרי".

שאופלי, בן 63, הוא מרצה לפסיכולוגיה תעסוקתית באוניברסיטת אוטרכט בהולנד וכן באוניברסיטת לובן בבלגיה. המחקר שלו מתמקד בתחום ההתמכרות לעבודה. שאופלי הגיע לארץ במסגרת כנס בינלאומי משותף בנושא "עולם העבודה של המחר", שקיים ארגון העבודה הבינלאומי (ILO) והאגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה באוניברסיטת תל אביב.

פרופ' וילמאר שאופלי באוניברסיטת ת"א. "אובססיה לעבודה וחוסר יכולת להתנתק ממנה" צילום: יאיר שגיא

2. אתם עובדים כדי להימנע מתחושת אשמה, חוסר אונים ו/או דיכאון.

3. אתם חושבים כל הזמן על העבודה. זה בניגוד לאנשים שעובדים קשה, אך עדיין מסוגלים לקחת הפסקה מהעבודה, בעוד שוורקוהוליסטים לא יכולים. 

4. העבודה חשובה לכם יותר מכל דבר אחר בחייכם, כולל משפחה וחברים.

5. אתם עובדים כל הזמן, מכל מקום.

6. אתם תחרותיים, מכווני משימה וחוששים מכישלון.

7. אתם עובדים כל כך קשה עד שזה משפיע לרעה על בריאותכם.

8. אתם עובדים תוך כדי הפסקת הצהריים שלכם, כל יום.

9. אתם פרפקציוניסטים, עייפים בצורה כרונית וקשה לכם להירגע.

10. אתם מחביאים את העבודה מהמשפחה ומהחברים ומשקרים לגבי כמות הזמן שאתם משקיעים בה.

שאופלי מבחין בין ארבעה סוגים של אנשים שעובדים קשה: שני סוגים הם של אנשים שנכפה עליהם לעבוד קשה: האחד בגלל סוג העבודה או התרבות הארגונית במקום עבודתו והשני בגלל צורך בפרנסה, הגורם לאדם לעבוד בשתי עבודות או יותר מסביב לשעון. הם מהווים כ-26% מהאוכלוסייה. הסוג השלישי הוא הוורקוהוליסטים – המכורים לעבודה (16% מהאוכלוסייה). הסוג הרביעי הוא הסוג האופטימלי של אנשים ה"מחוברים" לעבודה, אוהבים את עבודתם ונהנים ממנה, אך יודעים גם להתנתק ממנה כשצריך (29%).

התמכרות לעבודה (אילוסטרציה). מסוכן לבריאות צילום: שאטרסטוק

וורקוהוליזם – רע לאדם עצמו, לסביבתו ולארגון

"להיות וורקוהוליסט זה מעין תג של כבוד בעיני אנשים מסוימים. זוהי ההתמכרות הכי מוסווית, אך זו התמכרות לכל דבר. לפעמים להיות וורקוהוליסט יכול להיראות כדבר מה טוב, כי אדם כזה נחשב כאחד שניתן לסמוך עליו. בזכות זה הוא יקבל פידבק חיובי מראש הצוות שלו, וזה יחזק את ההתנהגות שלו. מחקרים הראו כי וורקוהוליסטים מתקדמים יותר מהר ומרוויחים יותר כסף. זה גורם לאנשים הללו לומר 'טוב, זה לא כל כך נורא לעבוד קשה, כי אני מקבל תגמול ראוי על כך'", אומר שאופלי.

עם זאת הוא אומר כי "וורקוהוליזם בא על חשבון קשרים חברתיים ובריאות. לוורקוהוליסטים יש בעיות קשות של שינה, הם בסיכון גבוה למחלות לב - משום שהם כל הזמן מעוררים ולא מסוגלים להירגע. מצאתי שמשום שוורקוהוליסטים לא יודעים מתי לעצור, הם פשוט ממשיכים לעבוד. הם מכלים את כל האנרגיה שלהם ומגיעים למצב של תשישות, עד שאינם מצליחים לצאת מהמיטה, ומרגישים כמו סוללה שהתרוקנה. אז הם עלולים להיות מרותקים למיטה כמה חודשים ולהרגיש מאד אשמים על כך. בסיכומו של דבר, להיות וורקוהוליסט נראה מועיל בשלבים הראשוניים, ויש אף מחקרים שטענו כך, אבל זה מטעה".

שאופלי מסביר עוד כי וורקוהוליסטים בסופו של דבר פוגעים גם במקום עבודתם. הם נעדרים יותר מהעבודה עקב מחלות לב, לחץ או שחיקה. עוד לפני ההתמוטטות, וורקוהוליסטים נוטים להכניס מתח וקונפליקטים למקום העבודה. יש להם בעיה להאציל סמכויות, הם חושבים שהם הכי טובים ואף אחד לא ברמתם, ולכן אז הם תמיד רוצים לבדוק ולבקר את עבודתם של אחרים. "לעתים קרובות עמיתים בעבודה לא מחבבים את הוורקוהוליסט, משום שהם לא רוצים לעבוד כל כך קשה, אך מרגישים לחץ לעבוד יותר שעות, כמוהו", שאופלי מוסיף.

מחקרים רבים הראו דווקא כי איזון בין עבודה ובית חשוב מאוד לבני דור ה-Y. איך אתה מסביר זאת לאור הממצאים שלך?

"לא נראה מהמידע שיש לי שצעירים הם פחות וורקוהוליסטים ממבוגרים, אבל יכול להיות שמשמעות העבודה משתנה. ייתכן שלדור הצעיר העבודה היא לא הדבר היחיד בחיים, ולא כך הדבר עבור וורקוהוליסטים.

"עם זאת, המחקר והמודעות לתופעה רק עולים. היום הרבה יותר קשה מבעבר להצליח בשוק הגלובלי, הדרישות גבוהות יותר. העבודה נעשתה יותר אינטנסיבית, אנשים חייבים לעבוד קשה יותר, צריכים לבצע יותר מטלות. נעשה יותר ויותר קשה לקבל קידום, כי ברוב החברות השטיחו את המבנה היררכי - אם בעבר היו 5-7 דרגות, היום יש רק אחת או שתיים. נעשה יותר קשה להרוויח טוב ולקבל קביעות. זה מגביר את חשיבות העבודה, שנתפסת כדבר בעל משמעות בחיים".

בישראל נוהגים לעבוד שעות ארוכות, הרבה מעל הממוצע ב-OECD. האם וורקוהוליזם מושפע גם מתרבות עבודה?

"חקרנו את התפיסה שאנשים יפנים למשל, שעובדים הרבה שעות, הם וורקוהוליסטים. ביפנית יש אף מילה שמשמעותה "מוות מעבודת יתר". למרבה ההפתעה, בשאלונים הבוחנים וורקוהוליזם, שיעור היפנים הוורקוהוליסטים היה דומה לזה של ההולנדים. כלומר, היפנים מונעים בעיקר מלחץ חברתי לעבוד ולא מהתמכרות. אנחנו מוצאים שיעור גבוה של וורקוהוליסטים במקצועות מסוימים יותר מאשר אחרים, למשל: יותר מנהלים, יותר בקרב אנשים שהם עצמאים או בעלי מקצועות מורכבים, כשהעבודה דורשת הרבה אחריות. זה ביצה ותרנגולת: ניתן לטעון כי כדי להיות יזם מצליח, צריך להיות במובן מסוים אובססיבי לגבי העבודה שלך. במובן הזה, להיות וורקוהוליסט זה לא לגמרי חסר תועלת, לפחות לא עבור עצמך".

לדברי שאופלי, וורקוהוליזם הוא לרוב שילוב בין נטייה אישיותית של אדם מאד מצפוני, קפדן, חרוץ ואנרגטי לבין סביבת עבודה שמעודדת שעות מרובות.

איך ארגונים יכולים למנוע וורקוהוליזם?

"אין שום דבר רע בלעבוד קשה. אני עושה אבחנה חדה בין וורקוהוליסטים למחויבים לעבודה. ברמה השטחית זה אולי נראה דומה, אבל הפסיכולוגיה מאחורי זה היא מאוד שונה. אדם שהוא מחויב לעבודה, רואה את העבודה ככיף. הוא לא עובד כי הוא חייב, אלא משום שהעבודה מעניינת אותו. האדם הזה גם עובד קשה ומשקיע הרבה זמן ואנרגיה בעבודה, אבל מפרספקטיבה שונה לגמרי.

ארגונים לא צריכים בהכרח להפחית מהזמן או מהמאמץ שאנשים משקיעים בעבודה, כי הם רוצים אנשים שאוהבים את העבודה שלהם ושהיא חשובה ומשמעותית להם. אולם במקום לאמץ את הרעיון שצריך להשקיע רק בעבודה, צריך לאמץ חשיבה שמפרידה בין עבודה לפנאי.

וורקוהוליזם מושפע מסביבת העבודה, מהמנהיגות ומהציפיות מהעובדים, אך זו נטייה להתמכרות. כמו שיש אנשים שתציע להם משקה אלכוהולי והם יסרבו ויש כאלה שישתו ולא ידעו מתי להפסיק.

שאופלי מונה מספר דרכיםש בהן ניתן להגדיל את המחויבות של העובדים: על ידי מתן משאבים לעובדים כדי להתפתח, על ידי הגדרת תפקיד ברורה והציפיות מהם ברורות, כאשר הם מקבלים פידבק על עבודתם, כשיש להם הזדמנויות להתפתח ולהתקדם, כשהם עוברים קורסי הכשרה וכשיש להם מגוון משימות ולא אותה משימה באופן חזרתי.

בנוסף, מחויבות העובדים גדלה כשיש להם הזדמנות להשתמש במגוון הכישורים שלהם. בדרך כלל לא כל הכישורים של האדם באים לידי ביטוי בעבודה, אך הוא יכול להביא ערך מוסף לחברה כשישתמש בהם, כמו עובד שגם מתקן דברים במשרד או עובד שיודע לעשות סטנד-אפ ומופיע בפני העובדים או הלקוחות.

גורמים נוספים התורמים למחויבות העובדים הם אמון בין העובדים למנהלים, מתן אוטונומיה לאנשים להחליט מתי לעשות את עבודתם, במידת הניתן, וכן תמיכה חברתית ונפשית מהמנהלים או מהקולגות.

וורקוהוליזם (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

איך ניתן לטפל בוורקוהוליסטים?

"הבעיה של וורקוהוליסטים היא שכשהם מכירים בזה, זה מאוחר מדי. בדרך כלל זה קורה כשהסביבה מרימה ידיים, או כשיש אירוע חיים משמעותי כמו מוות של אדם קרוב, מחלה שמתפרצת. נתקלתי בפסיכולוגית שהיתה וורקוהוליסטית. היא באה ממשפחה של מכורים לעבודה - שזה מאד אופייני, וספגה גישה כזו. היא התגרשה, בין היתר משום שעבדה כל כך קשה כל השנים, ואז הגיעה לאפיסת כוחות. לקחו לה חמישה חודשים לחזור לעבודתה באופן הדרגתי, ועדיין לא באותו היקף. לעיתים כשחוזרים לעבודה באופן מלא, קשה למנוע חזרה לאותו מצב ולהידרדרות נוספת.

"ניסינו לפתח כלי אינטרנטי לאימון עצמי, כי חשבנו שזה יכול להיות שימושי לאנשים שאין להם הרבה זמן פנוי. לא הזכרנו את המילה 'וורקוהוליזם' כדי לא להרתיע אנשים, אז קראנו לזה 'כלי לשיפור איזון בין עבודה לבית', שכולם רוצים. עדיין לא הרבה פנו, גם כשהצענו את זה בחינם".

שאופלי מדגיש, כי "וורקוהוליזם בשלביו הראשונים הוא לא בעיה של האדם עצמו. אנשים מרגישים חובה לעבוד ואומרים לעצמם שמחר יעבדו פחות. זה מאוד קשה לטפל בזה, כי אנשים לא מתייגים את עצמם ככאלה וקשה לאדם להבחין בעצמו שהוא כזה. תפקיד המשפחה והמנהלים בעבודה הוא להצביע על כך ולהציע לו עזרה. אם עוצרים את זה בזמן, לוקח בין חודש וחצי לשלושה חודשים עד שאנשים חוזרים לעצמם".

עם זאת, ההגדרה של מישהו כוורקוהוליסט היא לא שחור ולבן. "יכול להיות שבמשימות שאתה פחות אוהב, אתה וורקוהוליסט ואובססיבי ובמשימות אחרות אתה נהנה מאוד". בנוסף, ההגדרה יכולה להיות יחסית, כפי ששאופלי מספר: "יום אחד חזרתי הביתה והייתי גאה שמילאתי בעצמי שאלון לזיהוי וורקוהוליזם וקיבלתי תוצאות ממוצעות. אשתי, שגם היא חוקרת, שאלה 'למי השוות את עצמך?' אז אמרתי 'למנהלים בצמרת של חברות מיחשוב מובילות...'".

פרופ' שאופלי הוזמן לארץ על ידי האגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה בראשות עו"ד נעמי לנדאו, הפועלת במטרה לקדם נושאים העומדים על סדר היום בעולם העבודה בישראל ובעולם. בשנים האחרונות עסקה האגודה במחקר ובקידום יוזמות וחקיקה, בין היתר בנושאים של שילוב אוכלוסיות שונות בשוק העבודה, מיקסום זכויות הפנסיה והעלאת גיל הפרישה, גיבוש קוד אתי עכשווי לעוסקים ביחסי עבודה, איזון בין עבודה לבית, הקניית מיומנויות למורים ומנהלים מבתי ספר תיכוניים בתחום יחסי עבודה ובדיני עבודה, שיפור יחסי האנוש במקומות העבודה ועוד.