עיריית נהריה תפצה מועדון אגרוף שסילקה ממקלט ציבורי

שנים רבות נהגו ספורטאים לפקוד את מועדון האגרוף שפעל באישור העירייה במקלט ציבורי בנהריה, עד שיום אחד גילו כי המנעול בכניסה למועדון הוחלף ללא כל התראה. כמה תשלם העיריה על המהלך הזה?

למעלה מ-16 שנה השתמש מועדון האגרוף "כפפות הזהב" בנהריה במקלט ציבורי של העירייה לצורך אימונים, עד שהעירייה החליטה לבטל את רשות השימוש שהעניקה לו, ובאחד הבקרים של דצמבר 2013, כשהגיעו המתאמנים לאימון שגרתי, הם גילו במפתיע כי המנעול בכניסה למועדון הוחלף ע"י קב"ט העירייה בהוראת ראש העיר, ללא כל התראה.

כשנה לאחר מכן הגיש בעלי המועדון תביעה לקבלת פיצוי של 150,000 מהעירייה בבית משפט השלום בעכו. התובעים טענו כי הפעילות במועדון סיפקה במשך שנים מסגרת ספורטיבית וחינוכית לצעירים רבים שהגיעו ממשפחות קשות יום, והעירייה פשוט סגרה אותו ביום בהיר אחד, משיקולים פוליטיים.

הם טענו כי הם זכאים לפיצוי על השבחת ערך המקלט ותחזוקתו וכן על הנזקים שהסבה העירייה לחלק מהציוד שלהם, מעבר לפיצוי על עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם בעקבות הסגירה הפתאומית. 

עיריית נהריה צילום: דורון גולן

העירייה לא חלקה על כך שאפשרה לתובעים להשתמש במקלט הציבורי ללא תמורה במשך שנים רבות, אך לטענתה, מאחר היא רשאית לבטל בכל עת את רשות השימוש במקלט, והיא בוטלה בהתאם לנהלי משרד הפנים (האוסרים מתן תמיכה לגופים פרטיים אלא על פי נוהל מיוחד).

העירייה אף לא חלקה על כך שלא נתנה לתובעים הודעה מוקדמת, אלא שלטענתה הדבר נבע אך ורק מאי הבנה בין ראש העיר לבין קב"ט העירייה. העירייה הוסיפה וטענה כי התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו, שכן בניגוד לטענותיהם, הם לא השקיעו במקלט כספים ולא השביחו אותו.

אילוסטרציה צילום: shutterstock

עשתה דין לעצמה

"אין מנוס מהמסקנה, שהעירייה פעלה שלא כדין, בעת שסילקה ידה של התובעת (החברה בעלת המועדון, י.ג.) מהמקלט, שבו עשתה זו האחרונה שימוש, בהסכמת העירייה, במשך שנים רבות" קבעה השופטת דנה עופר.

השופטת הדגישה כי אומנם לעירייה יש זכות לבטל רשות שימוש בנכס ציבורי בכל עת, אלא שכרשות ציבורית היא מחויבת לפעול בהגינות, בתום לב, ללא שרירות ומתוך התחשבות בנתונים הרלבנטיים.

השופטת מצאה כי העירייה לא הסבירה את הרקע לקבלת ההחלטה דווקא במועד שבו התקבלה, שעה שהוראות משרד הפנים ניתנו שנים רבות קודם לכן, ובהעדר הסבר לכך מצד העיריה קבעה השופטת כי הייתה זו החלטה שרירותית.

בקביעת הפיצויים התחשבה השופטת בתקופה הארוכה בו הועמד המקלט לרשות המועדון וכן בעובדה שהעירייה לא נתנה התראה לפינוי ובכך גרמה עוגמת הנפש רבה לספורטאים ולבעלי המועדון. "העירייה פעלה בדרך של עשיית דין עצמית, ללא כל הליך ראוי. סבורני כי פיצוי שייפסק צריך לקחת בחשבון גם את הסתייגות המשפט מעשיית דין עצמית, וכאשר הרשות הציבורית היא העושה דין לעצמה, על אחת כמה וכמה" הוסיפה השופטת בפסק הדין.

לאור מכלול השיקולים השופטת חייבה את העיריה בפיצויים בסך של 50,000 שקל ובנוסף בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,650 שקל.

לפסק הדין

• ב"כ התובעת: עו"ד סולימאן עאמר

• ב"כ הנתבעת: עו"ד עודד דונג

*עו"ד יואל גולדברג עוסק במשפט מינהלי

** הכותב לא ייצג בתיק

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"