סיפורי בדים: הכסות של יצרניות הבגדים

מבדקים חברתיים ותוכניות אחריות תאגידית של חברות אופנה בינלאומיות לא מספיקים כדי למגר את הפרת זכויות האדם הבסיסיות של עובדי תעשיית הטקסטיל במזרח אסיה — כך עולה ממחקר מדיניות חדש של ארגון זכויות האדם הבינלאומי ECCHR שפורסם לפני כחודשיים.

החוקרים בחנו מחקרים קודמים ודו"חות בדיקה עצמאיים, וגם ראיינו אנשי ארגוני זכויות אדם, עובדים במפעלי טקסטיל ואיגודי עובדים בבנגלדש, לאחר שזו הפכה סמל לניצול פועלי תעשיית הטקסטיל הגלובלית. השכר שם הוא מהנמוכים בעולם, כ־60 יורו בחודש, ומספר אסונות הטקסטיל שהתרחשו במדינה חסר תקדים, ובראשם קריסת מפעל ראנה פלאזה ב־2013, אסון הטקסטיל הגדול בהיסטוריה, שהותיר 1,134 הרוגים. 

על פי ממצאי המחקר, תוכניות האחריות התאגידית שהגו חברות האופנה הבינלאומיות ובדיקות של גופים חיצוניים לא רק שלא הביאו לשיפור בתנאי ההעסקה של פועלי הטקסטיל, אלא ייתכן אף כי גרמו להחמרה במצבם.

הסיבה העיקרית לכך היא שהעברת האחריות לחברות בינלאומיות ולבעלי מפעלים מסירה את האחריות מהמדינה. מחקר שבוצע ב־2015 בבנגלדש ובפקיסטן מצא כי מידת הפיקוח של המדינה על תנאי ההעסקה הידרדרה עם השנים, ובחלק מהמקרים נעלמה לחלוטין. כמו כן נמצא כי מדינות אלה השקיעו משאבים מועטים יותר בהכשרות של פקחי עבודה חדשים. גורם נוסף שמחליש את הפיקוח במדינות אלה הוא השיעור הנמוך של התאגדות עובדים. פחות מ־10% מעובדי הטקסטיל בבנגלדש מאוגדים, ובפקיסטן מדובר בפחות מ־3%. 

קריסת מפעל ראנה פלאזה בבנגלדש ב־2013. למפעלים יש אינטרס להעסיק בודקים מקלים צילום: בלומברג

בנוסף לכך מצביעים החוקרים על ניגוד עניינים מובנה בין הבודקים ובין בעלי המפעלים. כשחברות אופנה בינלאומיות מטילות על הספקים שלהן לשלם על מבדקים חברתיים, למפעלים יש אינטרס ברור להעסיק בודקים מקלים. דו"ח של ארגון Transparency International משנת 2016 שבדק את מגזר הטקסטיל בבנגלדש מצא שמרבית בעלי המפעלים שיחדו בודקים. ממצאים אלה איששו ממצאים קודמים של מחקר גרמני מ־2013.

עוד נקודת תורפה במבדקים החברתיים היא היעדר מתודולוגיה מחייבת, וכשהעדיפות הראשונה של המפעלים היא לעבור את המבדק במהירות האפשרית — ההעדפה של בודקים רבים היא להסתפק בשאלונים קצרים, ולא לבצע בדיקת עומק מקיפה יותר. כך למשל מצא ארגון Fair Labor Association כי 40% מקבלני המשנה במדינות יצרניות טקסטיל מסרו נתוני שכר מפוברקים. 

זורקים נתונים

על רקע הליקויים הללו בתעשיית המבדקים החברתיים, נשמע הקריאה מצד כמה ארגוני עובדים במדינות אלה להימנע כליל ממבדקים שכאלה. לטענתם, המבדקים הללו אינם משפרים את תנאי ההעסקה של הפועלים, אלא מספקים ליצרניות האופנה הבינלאומיות כסות של אתיקה, ובעצם משמשים אותן להטעיית הציבור.

המחקר סוקר מספר אמנות בינלאומיות והתארגנויות שנועדו להבטיח שמירה על זכויות העובדים בתעשיית הטקסטיל. בחלק מהמקרים מדובר ביוזמות פרטיות של מדינות כמו גרמניה והולנד, בחלק מדובר בהתארגנויות של חברות אופנה עם ארגונים חברתיים ואיגודי עובדים (כמו במקרה של האמנה לבטיחות מבנים שנולדה אחרי קריסת ראנה פלאזה וטרם הצליחה להביא שינוי משמעותי בשטח), ומסקנת המחקר היא כי האלמנט העיקרי שחסר בהתארגנויות אלה הוא אחריות של חברות ומבצעי הביקורות על אמינות הנתונים.

במחקר צוין כי אסונות ענק שתפסו את תשומת לב הציבור, כמו אסון ראנה פלאזה בבנגלדש או השריפה במפעל עלי אנטרפרייזס בפקיסטן, הביאו לתביעות אזרחיות ופליליות נגד המעורבים, לרבות חברות של מבדקים חברתיים שביצעו את הבדיקות למפעלים אלה טרם האסון. עם זאת, למרות השנים שחלפו מאז האסונות והתביעות - אין עדיין שום תקדים משפטי שמטיל אחריות על חברות הבדיקה.

בדיקת נאותות חדשה

המחקר מציע ליישם את העקרונות שהציב האו"ם בשנת 2011 לביצוע בדיקת נאותות (Human Rights Due Diligence). מדובר בבדיקה שמתבצעת בעת רכישה של חברה, כשההצעה היא שהבדיקה תכלול לא רק מצב כלכלי אלא גם מרכיבים של שמירה על זכויות אדם בחברה הנרכשת ובספקי המשנה. החידוש של האו"ם הוא לא בבדיקה - אלא באחריות. האו"ם מתווה עקרון שלפיו עובד שנעשה לו נזק על ידי התאגיד יוכל לתבוע פיצוי מהתאגיד שביצע את הבדיקה וכן מהפקחים שפיקחו על פעילות החברה. מתווה זה, על פי עורכי המחקר, יכול להפוך את המחויבות של החברות הבינלאומיות לזכויות אדם מוולונטרית להכרחית.

עוד החוקרים מציעים להחיל חובת שקיפות על המבדקים, שכיום נותרים חסויים. חשיפת המבדקים תספק אפשרות לבקר אותם, ולהבין על איזו מתודולוגיה הם מתבססים. צעד נוסף שהוצע הוא שילוב איגודי עובדים בתהליך המבדק החברתי.

המבדקים החברתיים קיימים גם בישראל, וזוכים לתשומת לב מעטה מאוד. ויטה אליאסון, עורכת מבדקים מטעם חברת התקנים Control Union בישראל: "הרבה מהביקורת שם על השיטה של המבדקים החברתיים מאוד נכונה, אבל אנחנו לא יודעים מה קורה בארץ. אני רואה חברות שעושות שיפורים ותיקונים בעקבות מבדקים שאנחנו עושים. אני לא יכולה לומר שמות כי אני חתומה על הסכמי סודיות, אבל חברות בארץ כן עושות שיפורים. יש חברה מאוד גדולה בארץ שהלכה למהלך של שינוי משמרות כל העובדים רק בגלל דרישה של לקוח אחד ספציפי בחו"ל. יש שיפור גם בתחום החקלאות, הרבה חקלאים שמתחילים ליישם דרישות מחמירות יותר ומבינים שאם הם לא ילכו לכיוון הזה פשוט לא תהיה עבודה, לא יהיו הזמנות מחו"ל". לדבריה, חשוב לערוך מחקר על הנושא הזה גם בארץ, ולבדוק איזו השפעה יש למבדקים האלה על התעשייה, כי אף אחד לא מכיר את הנושא ולא מדבר עליו מספיק. "חשוב וכדאי להציף ולדבר על זה", היא אומרת.