דו"ח השכר: חוסר שוויון משווע שגם ההסתדרות אחראית לו

המשכורות שמדינת ישראל, כמעסיק ענק של המשק, משלמת לעובדיה הן גבוהות לעומת השכר הממוצע במגזר העסקי. לא רק שהמדינה משלמת בזמן ואין חשש של חדלות פרעון, קריסה או איומי סגירה בגלל תחרות גוברת אלא היא מעניקה דבר שבשוק העבודה של ישראל בשנת 2017 שווה זהב – יציבות תעסוקתית.

עובדי המדינה והגופים הציבוריים אינם מקבלים בממוצע רק 16,695 ו־15,458 שקל בהתאמה – 75% יותר מהסקטור העסקי – אלא את ההבטחה שהם ימשיכו לקבל את הסכום הזה (עם עליות כל שנה!) עד גיל פרישה. כמה זה עולה? קשה לאמוד אבל יש לנו רמז: משקלם של עובדי הציבור בקרב המשקיעים בשוק הנדל''ן הוא גבוה משמעותית מזה של משקלם בשוק העבודה – אז כנראה שההטבה הזו שווה "דירה".

את הנתונים הללו כדאי לזכור טוב טוב כאשר יגיעו חברי ההסתדרות עם דרישת העלאת שכר המסורתית ותפרוץ שביתה במשק.

אין בעיה כלל שעלות העסקה של מנהל טיפול נמרץ בבית חולים ממשלתי תתקרב לזה של מנכ''ל בנק (אחרי חוק הגבלת השכר), אלא להיפך. אם הרפואה בישראל היתה פרטית ולא שוויונית לכל אזרח, כמו במדינה "מתוקנת" כגון ארה''ב, אותו מנהל היה מקבל כפול כסף. יש הגיון כלכלי ומוסרי בכך שרופא יקבל לפי תרומה. ישנה התאמה בין התגמול לפריון. ככה עובדת כלכלה מתוקנת וכה מתנהגת חברה הוגנת וערכית. הבעיות מתחילות כאשר נתב בנמל מקבל שכר דומה למנהל מחלקה בבית החולים – אז הכללים מתחילים לרעוד.

ערן יעקב, הממונה על השכר באוצר צילום: אוראל כהן

עם זאת צריך להיזהר: אתמול קיבלנו הוכחה נוספת שתאוות בצע היא חלק אינהרנטי מטבע האדם – יש הרבה כסף, רוצים עוד. המשטרה חשפה פרשיית שחיתות בתעשייה האווירית. לפי הדו''ח 1,936 עובדים בגוף הזה מוגדרים כעובדי שכר גבוה ומשתכרים בממוצע כ־42 אלף שקל. בתעשיות הביטחוניות מועסקים שיאני השכר בחברות הממשלתיות שם עובדים שיאני השכר של כל המגזר הציבורי, ועם האוכל בא התיאבון. עובדים אלו הם משרתי ציבור לכל דבר ועניין והם מתבקשים לעמוד על כל כללי המנהל התקין.

עכשיו החלק הפחות טוב: עדיין המגזר הציבורי מהווה אחד ממחוללי אי השוויון הגדולים במשק הישראלי. האי־שוויון בולט בכמעט כל חתך של הנתונים: עובדי החברות הממשלתיות משתכרים ביותר מ־22 אלף שקלים לעומת עובדי המועצות הדתיות שנאלצים להסתפק ב־39% מהסכום הזה בלבד. גם בתוך החברות עצמן אי השוויון חוגג: 14% מעובדי החברות הממשלתיות מקבלים שכר של פחות מ־7,000 שקל בלבד; נתב בנמל אשדוד משתכר כ־90 אלף שקל לעומת 30 אלף שקל בממוצע באותו נמל.

האחראי לאי שוויון הוא לא רק האוצר, אלא גם ההסתדרות. יש לתת תוספות שקליות בלבד, כלומר לא יחסיות – כפי שהיו בעבר – אשר מיטיבות בעיקר עם בעלי השכר הגבוה ורק מגדילות את הפערים – תוספות לפי צרכים ולא לפי גודל השלטר. אם ההסתדרות מדברת גבוהה גבוהה על צמצום פערים, בידיה האפשרות לצמצם אותם ולהוכיח כי בניגוד לסטיגמה שנדבקה אליה היא איננה דואגת לוועדים החזקים בלבד.

שר האוצר משה כחלון כבר סיפק צעד גדול בכיוון הזה בהסכם האחרון, דבר שאף אחד מקודמיו לא הצליח להשיג. זו מדיניות רווחה של ממש.