זכרים, תל אביבים, בני 56: משרד האוצר חושף קווים לדמותם של ה"מגה" עשירים בישראל

אגף הכלכלן הראשי ניתח את מצבם של 400 העשירים ביותר בישראל. מהסקירה עולה כי הכנסתם השנתית הממוצעת של עשירי ישראל עומדת על 36.9 מיליון שקל - פי 290 לעומת ההכנסה שנתית ממוצעת של 127 אלף שקל בשנה לכלל האוכלוסיה. עוד עולה מהנתונים כי אי שיוויון בין גברים לנשים אינו נפקד גם מטבלת עשירי ישראל וכי 89% מה"מגה עשירים" הם גברים, לעומת 11% נשים. בניתוח נעשה שימוש בנתוני 2013 ש"קודמו" בהתאם למדדי 2016 (כלומר העלו אותם לפי העלייה בשכר הממוצע).

מהסקירה עולה כי הכנסתם של 400 ה"מגה עשירים" כפי שמגדירים אותם באוצר מהווה 2.9% מסך ההכנסה החייבת במס בישראל. הכנסתם של 10 העשירים ביותר בישראל מהווה 0.6% אחוזים מסך ההכנסה החייבת במדינה.

השוואה בין נשים לגברים באותה קבוצה מציגה פער של 12% - 33 מיליון שקל בשנה בממוצע לנשים לעומת 37 מיליון לגברים בשנת 2013.

צילום: שאטרסטוק

רוב העשירים השתמשו בחברות ארנק ושילמו מס מופחת

בסקירה מפרט הכלכלן הראשי, יואל נוה, כי מניתוח שעשה עולה כי בעוד שהיו אמורים "עקרונית" לשלם 400 ה"מגה עשירים" מס בשיעור של בין 40%-45% (בהתאם למבנה ההכנסות) על הכנסה שנתית ממוצעת של 60 מיליון שקל, בפועל הם שילמו מס ממוצע של 27.5% על הכנסה שנתית ממוצעת של 36.8 מיליון שקל.

הסיבה לכך ששילמו שיעור מס נמוך יותר ממה שהיו צריכים, על הכנסות נמוכות יותר, היא מאחר והם השתמשו בחברות ארנק. אותן חברות מאפשרות לבעלי ההון לקלוט את ההכנסות שלהם בתוך החברה (עליהן משולם מס חברות 24% בלבד) מבלי למשוך כמעט דיבידנד מהחברה.

משיכת הדיבינד לשימוש אישי בהכנסות ממוסה בשיעור נוסף של 25%-30%, כך שבסופו של דבר המס שאמור להיות משולם מגיע לשיעור של עד 50% (כמו מס הכנסה רגיל). כאשר שומרים בעלי ההון את ההכנסות בחברות הארנק ומשתמשים בהן לצרכים פרטיים, הם נמנעים מתשלום המס המלא. בהתבסס על חישוב זה, סך ההכנסות ממסים שנחסכו כתוצאה מהשימוש בחברות ארנק מוערך במעל 6 מיליארד שקל בשנה.

אולם צריך לציין הנחות בעייתיות כמו זו שהשכר של כל העשירונים צמח כמו השכר הממוצע במשק, ומאחר וגם לרשות המסים אין דרך לדעת באמת כמה כסף נמצא בפועל בחברות הארנק וכי מדובר בחברות עם שונות גבוהה, המהימנות של סקירת הכלכלן השבועית הזו מוטלת בספק רב.

למעשה רשות המסים ומשרד האוצר מודעים כבר שנים לבעית חברות הארנק שעולה לכולנו בכל שנה מיליארדי שקלים של אובדן הכנסות ממסים. בכל שנה ניסו לקדם ברשות המסים חקיקה שתפתור את הבעיה שקיימת כבר 15 שנה, מאז שהחליטו לבטל את תקרת התשלום של דמי הביטוח הלאומי. ביטול התקרה הפך את חברות הארנק למשתלמות יותר.

בינתיים חזרה התקרה אולם החברות נשארו. במסגרת אותה חקיקה נקבע כי חברות בבעלות של נושאי משרה של חברות אחרות כמו דירקטורים, או מנכ"לים או על ידי שכירים שבמהותם נותנים שירותים דרך חברות שבבעלותם יהיו שקופות לצורכי מס - כלומר הבעלים שלהם (שבפועל הם שכירים) יידרשו לשלם מס הכנסה על כל ההכנסות שלהם זאת במידה ו-70% מההכנסה הגיע מאותה החברה (באופן ישיר או עקיף דרך חברות בנות) למשך יותר מ-30 חודש.

עוד קובע החוק כי מנהל רשות המסים יוכל לדרוש מבעלי החברות לשלם מס מלא רק בתיאום עם ועדה ציבורית ש-3 מתוך 5 חבריה הם אינם עובדי מדינה. השינוי המשמעותי בחקיקה שאמור להפוך את המהלך הזה לישים הוא כי הדרישה של הרשות תהיה על הכנסות צבורות במשך יותר מחמש שנים מיום הדרישה של הרשות. עד היום יכלה הרשות לדרוש את ההכנסות הצבורות מה-3 שנים האחרונות- מה שגם לא הגיוני מבחינה עסקית (שכן חברות צוברות רווחים כדי להשקיע למשל) וגם לא ישים מבחינה בירוקרטית, שכן עד שהמהלך הזה מגיע לסיומו יכולות לחלוף שנים, ואז לפחות חלק מהסכום כבר לא רלוונטי. החוק קובע כי למנהל הרשות תהיה סמכות לדרוש תשלום מס רק על 50% מהרווחים שנצברו וכן כי ברווחים מתחת ל-5 מיליון שקל לא יוכלו ברשות המסים לגעת.

החוק מתייחס גם להלוואות בעלים שהיו דרך נוחה למשוך כסף מהחברה מבלי לשלם עליו מס דיבידנד כ"הלוואה". לפי החוק בעלים של חברה כזו יידרש לשלם מס דיבידנד על הלוואה בתום שנה מהשנה בה הוא משך את הכסף (כלומר אם בעלים של חברה לקח הלוואה היום, הוא ימוסה עליה כל עוד לא יחזיר אותה בסוף 2018) בעוד שהיום יכלו בעלי חברות להציג את משיכות הכספים האלה כהלוואות בעלים, גם אם לשנים רבות, מבלי להחזיר בפועל, להמנע מתשלום מס ולחלוב את החברות שלהן בדרכים עוקפות. אם לחברה אין רווחים כלל (כלומר לא שולם על הכסף מס חברות), הבעלים יידרש לשלם מס הכנסה מלא (שכן הוא נמנע מלשלם גם מס חברות).

במקביל לחקיקה נקבע צ'ופר לבעלי חברות הארנק הקובע כי עד ספטמבר השנה יוכלו בעלי מניות מהותיים (מעל 10%) לשלם מס דיבידנד של 25% במקום מס דיבידנד שהיום עומד על 30% עם תוספת של 3% מס ייסף, זאת במטרה לדרבן את אותם בעלי חברות "להיפטר" מהר מההכנסות ולשלם כבר השנה את המס, לאור החקיקה שדורשת מהם כעת מס על כל ההכנסות שלהם.