2024: השנה שבה חברת החשמל לא תהיה מונופול*

יצרני החשמל הפרטיים הגיעו לנתח של 32% משוק ייצור החשמל, היקף ההשקעות של חברת החשמל בתחום ההולכה והתשתיות נחתך בחדות לטובת צמצום החוב הגדול שלה, מספר העובדים בחברת החשמל לא השתנה מאז 2008, הממשלה ממשיכה לפספס את יעדי הייצור בתחום האנרגיות המתחדשות וסל הדלקים הלאומי רשם שפל היסטורי של שימוש בפחם — אלו עיקרי דו"ח משק החשמל ל־2016 שפרסמה אתמול רשות החשמל החדשה.

עיון בדו"ח, שעליו חתום יו"ר מליאת הרשות ד"ר אסף אילת, מעלה כמה ממצאים מעניינים שיכולים להצביע לא רק על מה שהתרחש במשק החשמל בשנים האחרונות, אלא גם לסמן את עתיד המשק — עתיד שבו, באופן פוטנציאלי, חברת החשמל עשויה להפוך ל"עוד שחקן", בניגוד למעמדה המונופוליסטי הנוכחי בתחום האנרגיה בכלל ובתחום החשמל בפרט.

מנכ"ל חברת החשמל עופר בלוך צילום: עמית שעל

אך יש לציין שלפי רשות החשמל הדבר עשוי להתרחש רק בעוד 7–9 שנים ושבינתיים חברת החשמל לא מגדילה את ההשקעות בתחום ההולכה, מה שעשוי להקשות על השחקנים האחרים בשוק — יצרני האנרגיה הירוקה, תחנות הכוח הפרטיות ואלו שעתידות להיבנות — להתחרות בה ביעילות.

ייצור החשמל

יצרני החשמל הפרטיים חולשים כבר על שליש מהמשק

עד יוני 2013 סיפקה חברת החשמל יותר מ־95% מהביקוש לחשמל. באותו החודש פתחה קאנון, אז בבעלות החברה לישראל של משפחת עופר, את תחנת הכוח הפרטית הגדולה הראשונה במשק — OPC שבמישור רותם, שמייצרת זה ארבע שנים כ־440 מגה־ואט (שהם 3.7% מכושר הייצור של חברת החשמל, נכון ל־2013), שאותם היא מוכרת ללקוחות נבחרים כמו מפעלי אינטל ובזן.

מאז יוני 2013 נפתחו תחנות כוח גדולות ומשוכללות יותר. התוצאה, לפי רשות החשמל, היא שכיום כ־32% מייצור החשמל לא נמצאים בידי חברת החשמל. לאחרונה אף אישרה הממשלה תוכנית שאפתנית להאצת המגמה הזו. במסגרת התוכנית תקודם הקמתן של שמונה תחנות כוח פרטיות גדולות. אם התוכנית תתממש במלואה, בעוד 7–9 שנים חברת החשמל תחדל להיות מונופול בתחום. כלומר, נתח השוק שלה יעמוד על פחות מ־50%.

התחרות על ייצור החשמל עשויה להתפתח באופן משמעותי בשנים הקרובות, אך בניגוד אליה, העלייה בביקוש לחשמל נמצאת במגמת מיתון. לפי הרשות, "הביקוש לחשמל צמח בשנים 1995–2005 בקצב של 5% בשנה ובשנים 2005–2015 בקצב של 3% בשנה בלבד. הסיבות העיקריות לכך הן ההאטה בעלייה לישראל בין שנות התשעים לעשור הקודם וכן שימוש מושכל יותר במכשירי חשמל חסכוניים".

לפי הדו"ח, "במבט קדימה קיימות כמה תחזיות לקצב הצמיחה הצפוי: לפי התחזית של בנק ישראל, קצב צמיחת הביקוש יעמוד על 3.2% בשנה", ואילו "לפי התחזית של חברת החשמל, קצב צמיחת הביקוש יעמוד על 2.8%—3.2% בשנה". הדו"ח צופה כי הצמיחה בביקוש תשפיע על קצב בניית תחנות הכוח הפרטיות, שבנייתן הכרחית למשק, משום שלפי הרשות, שיא הביקוש הלאומי לחשמל ב־2017 צפוי להיות גבוה מכושר הייצור של חברת החשמל.

אנרגיה ירוקה

החשמל הירוק — התחום שלא מצליח להתרומם

הדו"ח של הרשות מצביע על נתון עגום: כושר הייצור של חשמל ירוק, כלומר חשמל שמופק מאנרגיות מתחדשות (שמש, מים, רוח), מגיע "לכ־2.6% בלבד מהייצור במשק ב־2016". זאת בניגוד להחלטת ממשלה מ־2009 שקבעה כי עד סוף 2014 לפחות 5% מייצור החשמל יהיו ירוקים. היעד של הממשלה ל־2020 גבוה אף יותר — 10% מייצור החשמל. "כדי לעמוד ביעד שקבעה הממשלה ל־2020, נוספו מכסות נוספות לאנרגיה סולארית שימומשו בשנים 2017–2018 בהליך תחרותי שמתמקד בהפחתת העלות לצרכני החשמל".

ד"ר אסף אילת יו"ר רשות החשמל אוהד צויגנברג

נוכח המדיניות הנוכחית של הממשלה, שאינה רוצה או יכולה לבנות תחנות כוח גרעיניות, שנחשבות לירוקות יותר, וסכרים לייצור חשמל ממים, ייתכן שהמכסות האלו לא יספיקו כדי לעמוד ביעד שכבר הוחמץ בעבר. אם כך יהיה, היעד ל־2030 — 17% חשמל ירוק — עשוי להיראות שאפתני במיוחד.

הפחם בדרך להיעלם, אבל התעריף לא יורד

אחת המגמות החיוביות שעליהן מצביע הדו"ח של הרשות היא השינוי בסל הדלקים של חברת החשמל. לפי נתוני הרשות, הדלק הדומיננטי ביותר בסל הוא הגז הטבעי שהיווה 61% ממנו ב־2016. הדבר בא על חשבון הפחם שהנתח שלו בסל עמד על 36% בלבד בשנה זו.

כשבוחנים את הנתונים לאורך השנים, ניתן לראות שהנתח של הפחם בסל הדלקים החל להצטמצם מאז שהגז הטבעי החל לזרום לישראל ב־2004 ממאגר ים תטיס. בשנה זו עמד הנתח של הפחם בסל הדלקים על 75%. הפחם שמר על הבכורה עד 2014 שבה הגז תפס את הבכורה בסל, בעיקר הודות לגז שזרם ממאגר תמר.

על פניו, המעבר לשימוש בגז על חשבון הפחם אמור להיטיב עם הצרכן, שכן תעריף החשמל הביתי מושפע בעיקר מעלות הדלק שמשמש לייצור חשמל. אך בפועל הדבר אינו משפיע לטובה על כיסו של הצרכן, להפך. אם ב־2015 וב־2016 עמד מחירו של קוט"ש על 53.3 אגורות, הרי שבתחילת 2017 עלה המחיר ל־55.3 אגורות לקוט"ש. מדובר על מחיר גבוה בכמעט 16% בהשוואה לתחילת העשור.

הסיבה המרכזית לכך היא החוזה של חברת החשמל עם מאגר תמר, שאותו אישרה רשות החשמל בגלגולה הקודם ב־2012. מדובר בחוזה שמצמיד תג מחיר בסיסי גבוה לכל מ"ק של גז (5.04 דולר) שאף עולה בכל שנה (ב־1% מדי שנה ובצמוד למדד המחירים האמריקאי).

לפי רשות החשמל, סך התשלום העודף שהחוזה הזה גורר עמו עומד על כ־7 מיליארד שקל, על חשבון הציבור.

חברת החשמל חתמה על החוזה הזה בעיצומו של משבר הדלקים שנולד בעקבות האביב הערבי שהביא לכך שהגז הטבעי ממצרים הפסיק לזרום. כתוצאה מכך, החברה חזרה לעשות שימוש מוגבר בסולר, ומתוך השאיפה להגדיל בחזרה את חלקו של הגז בסל הדלקים היא חתמה על החוזה שבמידה רבה אחראי לכך שהשינוי בתמהיל הדלקים לא מגולגל לכיסו של הצרכן.

חברת החשמל

מספר העובדים עלה, ההשקעות פחתו

לפי הדו"ח של רשות החשמל, עושה רושם שחברת החשמל מתקשה להסתגל לשינויים במשק. נתח השוק שלה נמצא בירידה, התחרות עשויה להתגבר במהלך העשור הקרוב, אך בהשוואה ל־2015 מספר העובדים דווקא עלה, בעיקר משום שהרפורמה בחברה תקועה.

ב־1996 נחקק חוק הקבוע שיש לבצע רפורמה בחברת החשמל, רפורמה שכוללת גם את הפחתת מספר העובדים. 21 שנה עברו וכשהבחירות להסתדרות העובדים בפתח, הרפורמה בחברה נראית רחוקה מתמיד.

מספר העובדים בחברת החשמל, נכון ל־2016, עומד על 12,200. מעט יותר מב־2015 ודומה למספר העובדים ב־2008–2009. בשנים האלו חברת החשמל טענה שתוכניות הפיתוח שלה חייבו אותה לשכור עובדים נוספים. אך הדו"ח של רשות החשמל קובע כי "ההשקעות של חברת החשמל במקטע הייצור פחתו לאחר סיום תוכנית חירום ב'. השקעות החברה במקטע זה הן בעיקר בתחומי הפליטות. ההשקעות במקטעי הרשת לא גדלו בהתאם לתוכנית הפיתוח שאושרה". במילים אחרות, חברת החשמל לא ממש השתמשה בכסף שלה כדי להשקיע בפיתוח ובתשתיות.

בין היתר בולטת אי־ההשקעה של החברה בתחום ההולכה. ההולכה היא התשתית שמאפשרת את הגעת החשמל לצרכנים. ב־2015 השקיעה החברה כ־800 מיליון שקל בתחום זה — סכום דומה לזה שהשקיעה בכל שנה מאז 2008. מגזר ההולכה הוא מגזר התשתית שבו החברה משקיעה את הסכום הנמוך ביותר. ויש לכך השלכות על הצרכן.

כך, למשל, במקרה של סופה, כמו זו שפקדה את ישראל באוקטובר 2015 והותירה כ־300 אלף איש ללא חשמל במשך עד שלושה ימים, תושבים רבים עשויים להיוותר ללא חשמל משום שמערכת ההולכה אינה מפותחת מספיק.

בנוסף, ההשקעה הנמוכה של חברת החשמל בתשתית ההולכה עשויה להשאיר את התוכניות להקמת מתקנים סולאריים ולהקמת תחנות כוח פרטיות על הנייר בלבד, שכן ללא הולכה ראויה השחקנים האלו לא יוכלו לספק חשמל לצרכנים — לא בעת סופה וגם לא בשגרה. על כך נכתב בדו"ח כי "רשות החשמל תבחן את היקף ההשקעות הדרוש במשק לשנים הקרובות ותקדם רגולציה מתאימה להבטחת אמינות האספקה ברשת". ייתכן שרשות החשמל רומזת לכך שבכוונתה לעדכן את תעריף ההולכה שלא עודכן זה 15 שנה. אם התעריף יעודכן, סביר להניח שהעלאתו תגולגל על הצרכן. אך במקרה כזה לחברת החשמל לא יהיו עוד תירוצים לכך שהיא לא משקיעה בתשתית ההולכה.

תשתית ההולכה לא לבד. כלל ההשקעות של חברת החשמל בתשתיות (כולל ההשקעה בתשתית ההולכה) ירד ב־30% מ־5.5 מיליארד שקל ב־2013 ל־3.7 מיליארד שקל ב־2015. לפי הרשות, הסיבה לכך שהיקף ההשקעות ירד בצורה כה דרמטית היא ש"חברת החשמל פעלה בשנים האחרונות לצמצום היקף החוב שלה. מגמה זו הביאה, בין השאר גם לאי־עמידה בהיקף ההשקעות שנדרש ממנה".

במילים אחרות, חברת החשמל השתמשה בכסף שברשותה כדי לשפר את מצבה הפיננסי. ואכן, יחס המינוף שלה ירד מ־83% ב־2013 לכ־79% ב־2016. זו אמנם ירידה, אך עדיין מדובר ביחס מינוף גבוה לחברה שנושאת על גבה חובות בהיקף של כ־68 מיליארד שקל.