לבטל את חזקת הגיל הרך - לא בגלל הסוגיה המגדרית

הכנסת יצאה לפגרה, ואיתה גם כל המחלוקות - עד להודעה חדשה. אחת מהמחלוקות היא נושא חזקת הגיל הרך, שההכרעה בעניינו נדחית שוב ושוב בעקבות חוסר הסכמה בכנסת בכלל ובקואליציה בפרט.

חזקת הגיל הרך מעוגנת בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שם נקבע, כי בהיעדר הסכמה בין הורים לעניין משמורת של הקטינים, ביהמ"ש הוא שיכריע - "ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו בחזקת האם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". כלומר, מדובר בחוק הקובע כי בהיעדר נסיבות מיוחד, טובת הקטינים היא כי יהיו במשמורת האם עד הגיעם לגיל 6.

מאז כינוסה של הכנסת הנוכחית, מתקיים מאבק רב משתתפים בנוגע לביטולה של החזקה המדוברת. מצידו האחד של המתרס ניצבים ארגוני הנשים וכמעט כל חברות הכנסת, המתנגדים לביטולה של החזקה, בטענה כי ביטולה יוביל להרחבת התופעה של גברים המתחמקים מתשלום מזונות. מצידו השני, ארגוני האבות, אשר דורשים את ביטול החזקה בטענה כי מדובר בחוק מפלה, ונתמכים על ידי חבר הכנסת יואב קיש, והשרה לשיוויון חברתי, גילה גמליאל.

לפני יציאתה של הכנסת לפגרה, ניסה יו"ר הקואליציה, ח"כ דוד ביטן, לפשר בין הצדדים ולהקטין את גיל החזקה לגיל שנתיים במקום שש כיום, ללא הצלחה.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

חזקת הגיל הרך, קיומה והצורך בביטולה או אי ביטולה הם אכן נושא חשוב, אולם לא בשל הטיעונים המועלים על ידי שני הצדדים. שני הצדדים מתמקדים בשאלות מגדריות אשר אינן רלבנטיות, וחוטאות לחשיבות האמיתית של הנושא. הדיון בחזקת הגיל הרך צריך להתמקד בצורך בשינוי החוק, כחלק מתהליך נדרש של הגדלת הוודאות והקטנת החיכוך בהליכי גירושים בישראל.

התהליך האמור כולל שינוי צפוי בנושא המזונות. כיום, בגלל הדין האישי-הדתי החל בענייני משפחה בישראל, גם אצל זוג גרוש שבו האישה מרויחה פי שניים מהגבר, ואפילו בהינתן זמני שהות (הסדרי ראייה לשעבר) של חצי-חצי, על הגבר לשלם לידי האישה את מזונות ילדיו, משום שכך קובע הדין העברי.

בפסקי דין רבים בשנים האחרונות ציינו שופטי בית המשפט לענייני משפחה כי דעתם אינם נוחה מהעניין ואולם הם חייבים לפסוק על פי החוק הקיים. בפני בית המשפט העליון מונח כיום ערעור בנושא, אשר כל מערכת המשפט לענייני משפחה נושאת עיניה אליו, ואמור לשנות את המצב.

בקרב העוסקים במקצוע אין ספק כי יש לתקן את חוק המזונות כך שקביעתם תהיה תלוי בהכנסת כל אחד מבני הזוג, מיקום ורמת המגורים של כל אחד מהם ורמת המחייה של כל אחד מהם טרם הסכסוך. ככל שחישוב המזונות ייערך כנוסחה מתמטית - כך תקטן מידת החיכוך ותעלה הוודאות.

בנוסף, מאז יולי 2016 החלה מערכת המשפט בתחום המשפחה להתנהל תחת החוק להסדר התדיינויות, המחייב הגעה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לענייני משפחה או בית הדין הרבני - בטרם פנייה לערכאות.

המשמעות של השינויים הללו היא כי המערכת המשפטית בתחום דיני המשפחה מתחילה לעבוד בצורה מבנית יותר, תוך הבנה של האופי הייחודי של דיני המשפחה ומורכבותם.

במסגרת התהליך האמור, אשר מטרתו להקל על הכאב הכרוך בגירושים - הן אצל בני הזוג והן אצל ילדיהם, ראוי ונדרש לבטל את חזקת הגיל הרך ולהקים רשות מנהלית למזונות ילדים בדומה לרשויות דומות הקיימות במדינות מערביות רבות אחרות בעולם. זאת, כפי שהמליצה ועדת שניט שחקרה את הנושא והגישה את המלצותיה ב-2011.

במידה ותוקם כזו רשות מנהלית, אשר תפעל לפי כללים ברורים לעניין חישוב המזונות - יהיה ניתן להפחית עוד יותר את גובה הלהבות בתחום דיני המשפחה בישראל, להקטין אמוציות ולהגיע לקביעות ענייניות יותר בנוגע לסכום מזונות הילדים, אשר בהן ילקחו בחשבון גובה ההכנסות ופוטנציאל ההשתכרות, מקום מגורים, נתוני הלמ"ס ועוד - כל זאת לאחר שתבוטל קביעת המזונות לפי דין תורה, כפי שהיא כיום, שגורמת לעיוותים בקביעת דמי המזונות הזמניים והקבועים, לצד הלהטת מאבקי משמורת על ילדים.

לסיכום - בתי המשפט לענייני משפחה בישראל הוקמו רק ב-1995. לכולנו נראה כאילו הם היו כאן תמיד, אולם אין ספק שהקדמה תביא איתה יותר סדר וארגון - גם בתחום זה. בשל הצורך בוודאות ובהקטנת החיכוך במקרי גירושים בישראל, יש לבטל את חזקת הגיל הרך ולפנות לדרך אחרת ונכונה יתר.

הכותב עומד בראש משרד עורכי הדין ארתור שני ושות', המתמחה בדיני משפחה וירושה