מדוע המשבר בוונצואלה משתיק את המתנגדים לכלכלת השוק החופשי

המשבר המתרחש בוונצואלה בימים אלה צריך לשמש כדוגמה מאלפת וטראגית, וכסימן אזהרה בוהק מפני הכוחות הרבים בעולם ובישראל שטוענים נגד הסדר הכלכלי הניאו-ליברלי.

וונצואלה היא בוודאי לא המקרה הראשון, אך היא מקרה עכשווי שממחיש איך מדיניות שמתחילה במסע שכנוע נגד כלכלת השוק החופשי, אי שוויון ועוני ובעד מעורבות גדולה של הממשלה במשק, מובילה בסופו של דבר להרס המדינה - שהייתה עד לפני עשרים שנה אחת העשירות באמריקה הלטינית. הפגנות האוכלוסייה המרוששת, הרג אנשים ברחובות, מחסור במוצרי צריכה בסיסיים ואנרכיה הם תוצאה של מדיניות זו.

לא צריך להשלות את עצמנו שזה יכול לקרות רק במדינות נדחות באמריקה הלטינית, קריאות נגד המדיניות הכלכלית הניאו-ליברלית מתחזקות גם במערב. ברני סנדרס, המועמד בבחירות לנשיאות ארה"ב שהפסיד בהפרש לא גדול בפריימריז להילרי קלינטון, היה תומך נלהב של מדיניות זו. גם בבחירות האחרונות בצרפת נרשמה נסיקה חדה בשיעור התמיכה בז'אן לוק מלנשון (מועמד השמאל הקיצוני), שעמדותיו הכלכליות לא היו רחוקות מהמדיניות בה נקט הוגו צ'אווס, המנהיג המנוח שהניח יסודות להרס הנוכחי בוונצואלה.

קריאות למדיניות דומה זוכות לפופולריות גם בישראל ויכולות אף להפוך למדיניות מעשית, במיוחד בנסיבות של משבר כלכלי שיכול להתרחש מסיבה כלשהי גם אם מקורה מחוץ לגבולות המדינה.

משום מה לא תשמעו שמצדדי המלחמה ב"קפיטליזם חזירי ניאו ליברלי" מדברים עכשיו על המצב בוונצואלה. אם הם כבר נאלצים להתייחס אליה, ההסבר לבעיות שם קשור לדעתם לנסיבות פוליטיות או פרסונאליות ייחודיות ולא לכישלון השיטה. העוני והפשע שמתפשטים בוונצואלה, האינפלציה הדוהרת והתורים הארוכים בחנויות לא משכנעים את הוגי הדעות "סוציאל-פופוליסטיים" שהצעות פלא לפתרון הבעיות שמייצרת לדעתם כלכלת השוק הם השיטה שנועדה מראש לכישלון עליו משלמים בסופו של דבר האזרחים.

נכון שהשיטה הקפיטליסטית רחוקה מלהיות מושלמת ומנגנון השוק החופשי מוביל לעיתים למשברים. אולם, פירותיה ברורים ומוכחים. אפילו תוצאות המשבר הפיננסי הענק שהתרחש בארה"ב בשנת 2008 לא משתוות להרס שקורה בוונצואלה בימים אלה או לתוצאות המשבר בארגנטינה בעידן הנהגתם של הזוג נסטור וכריסטינה קירשנר או לתוצאה המשבר בברזיל בשנים האחרונות שביסודו מדיניות דומה.

סוציאל-פופוליסטים תמיד מנצלים את הבעיות הכלכליות האמיתיות תוך שימוש בדיבורים אין סופיים על עוני, אי שוויון, קפיטליזם חזירי וסדר ניאו ליברלי מושחת. גם הצעות למדיניות תמיד דומות - פיקוח מחירים, הגברת מעורבות ממשלתית, הגדלת הוצאות הממשלה לקצבאות וסובסידיות. אולם, גם הסוף תמיד דומה - משבר ועוני שהחילוץ ממנו לוקח זמן רב ועבודה קשה בשיטה קפיטליסטית ישנה.

הפגנה בוונצואלה צילום: איי אף פי