שקד מול חיות: מינוי ראשון שהוא קדימון למאבקים על שופטי העליון

בדצמבר הקרוב יסיים השופט מיכאל שפיצר את תפקידו כמנהל בתי המשפט ויתמנה לשופט בבית הדין הארצי לעבודה במקום הנשיא יגאל פליטמן שפורש.

את מחליפו של שפיצר יקבעו שרת המשפטים איילת שקד ונשיאת בית המשפט העליון הבאה אסתר חיות שתיכנס לתפקידה באוקטובר.

האם השתיים יסכימו על המועמד? הן חייבות, כי החוק מחייב בחירה בהסכמת שתיהן. להסכמה אפשר להגיע מיד, ואפשר גם בטקס הדו־שלבי המוכר, שבו כל אחת מתנגדת למועמד של השנייה, ואז זוכה מועמד שלישי, כפי שקרה בסיבוב הקודם שבו נבחר שפיצר. טרם ידוע איך יתפתח הדיאלוג בין השתיים, שבכל מקרה יהיה הקדימון לדבר האמיתי – מינוי שני שופטים חדשים לבית המשפט העליון בתחילת 2018.

מימין: השרה שקד ונשיאת העליון הבאה חיות. החוק מחייב ששתיהן יסכימו על המועמד צילום: דוברות שרת המשפטים

מבית הגידול של ברק?

שקד וחיות הסכימו לדון במינוי הצפוי רק לאחר כניסת חיות לתפקיד. את הקלפים הן שומרות כרגע קרוב לחזה. לכן יש לקחת בזהירות המתבקשת את מפת השמות, הסיכויים והאפשרויות.

בינתיים נערמים השמות, שישה שופטים בשלב זה: ד"ר יגאל מרזל, ראש המכון להשתלמות שופטים; אביטל חן, נשיא בתי משפט השלום במחוז ירושלים; דפנה בלטמן־קדראי מבית משפט מחוזי מרכז, לשעבר נשיאת בתי משפט השלום במחוז מרכז; איתן אורנשטין, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב; אפרת לקסר, נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב; ואביחי דורון, נשיא בתי משפט השלום במחוז תל אביב. בהחלט רשימה נשיאותית.

נקודת מוצא אפשרית לדיון היא תזכורת לאירועי בחירת שפיצר ב־2012. שר המשפטים יעקב נאמן תמך בשופטת הילה גרסטל, הנשיא אשר גרוניס ושופטי העליון תמכו במרזל. כל צד התנגד למועמד של הצד השני, כנראה בגלל קבוצת הייחוס: גרסטל זוהתה עם שר המשפטים שקדם לנאמן, פרופ' דניאל פרידמן, שהציע אותה לעליון ומינה אותה לנשיאת המחוזי החדש שהקים במחוז המרכז.

גרסטל אף מונתה לנציבת הפרקליטות הראשונה שפרידמן ונאמן יזמו. מרזל היה מתמחה ועוזר משפטי של אהרן ברק, כיהן כרשם־מנהל בבית המשפט העליון, וכיום עומד בראש המכון להשתלמות שופטים. בקיצור, זה היה ברק נגד פרידמן.

ההתנגדויות ההדדיות חייבו למצוא מועמד שלישי מוסכם. הפור נפל על שופט בית הדין לעבודה מיכאל שפיצר. מרזל הוא גם היום מועמד מועדף על שופטי העליון, והשאלה היא אם שקד תצליח להתגבר על "המוצא" שלו, בית הגידול של ברק.

קלפים קרוב לחזה

בטבלת המועמדים, השניים שנחשבים למתאימים ביותר הם מרזל ואורנשטיין. אורנשטיין לא שש לתפקיד, אבל מצד שני קשה לראות אותו מסרב לפנייה משותפת מצד חיות ושקד.

אורנשטיין מעוניין להישאר בתל אביב. הוא מכהן כנשיא המחוזי הגדול ביותר, כשופט כלכלי מוערך ואף ייחודי בזכות התמחותו בפירוקים שמבטיחה בולטות ציבורית, כלכלית ותקשורתית. בנוסף לכך הוא מונה רק לפני שנה, וחיוניותו במקום מתחדדת לנוכח הבעיות הניהוליות שהותירו קודמיו. לכן טובת המערכת היא לראות את מרזל כמנהל, ואת אורנשטיין ממשיך בתל אביב.

האם יש לשקד מועמד מועדף משלה? כרגע לא ידוע. היא מסרבת לנקוב בשם כלשהו. שני שמות שמושמעים בסביבתה הם אביטל חן ואביחי דורון. במעגל השני של השמות שעולים בעליון מצויה דפנה בלטמן־קדראי. אם מרזל יתמנה, היא מועמדת לתפוס את מקומו במכון להשתלמות שופטים.

מנהל בתי משפט נחשב לתפקיד שקשה להצליח בו. הוא אמור לנהל מערכת נרגנת של עובדים, מתמחים, עוזרים משפטיים ובעיקר שופטים, שכמעט לעולם אינם מרוצים. הוא אמור לנהל תקציבים ולהתמקח עם האוצר, כשכישוריו וניסיונו לא ממש תואמים למשימה זו. נכון, לתפקיד מוקצה נהג צמוד, אבל זהו סממן היוקרה הכמעט יחיד שצמוד לו.

מימין: ד”ר יגאל מרזל והשופט איתן אורנשטיין. שניים מהמועמדים הבולטים ביותר צילום: עמית שעל

חוץ מזה, מנהל בתי המשפט משול לילד שאמור לרצות שני הורים - את שרת המשפטים ואת נשיאת בית המשפט העליון. ובתקופה הנוכחית קשה מאוד לרצות את שתי האימהות האלה.

כאמור, מינוי המנהל יהיה הקדימון למינוי של שני שופטים לעליון, שיחליפו את יורם דנציגר ואורי שהם. תמונת המצב של המועמדים בשלב מוקדם זה היא פרופ' עפר גרוסקופף מבית משפט מחוזי־מרכז, ולצדו עורך דין מהשוק הפרטי שיחליף את דנציגר, שגם מוצאו היה מהשוק הפרטי.

כרגע נתונה תמיכת השרה שקד לעו"ד מאיר מזרחי, ואילו בעליון תומכים בעו"ד ברק טל ממשרד יגאל ארנון. מבחינת שקד, המינויים כרוכים זה בזה, מועמד שלה לצד מועמד של העליון. לכן לשיטתה גרוסקופף ומזרחי בפנים. לחלוקה עקרונית זו הסכימה גם הנשיאה היוצאת מרים נאור, והשאלה היא מה תהיה עמדת חיות.

במערכת המשפטית יש המעריכים כי ההתנגדות לגרוסקופף תגיע דווקא מהעליון, מצד השופט יצחק עמית, שהחל לבסס בשנתיים האחרונות את מעמדו כשופט המסחרי־כלכלי הבכיר בעליון, במיוחד לאחר פרישת דנציגר. בפסק דינו רחב היריעה שאישר את חלוקת הדיבידנד בבזק ושרטט את גבולות “שיקול הדעת העסקי” סימן עמית את הטריטוריה, וספק אם ישמח לראות מתחרה בשיעור קומתו הכלכלי של גרוסקופף חודר אליה.