המחאה הצודקת שהסתיימה במפלה

באפריל נחתם הסכם קיבוצי בין התאחדות בוני הארץ, ההסתדרות וארגון מפעילי עגורן צריח. ההסכם הגיע לאחר מחאה של כמה חודשים על תנאי ההעסקה והבטיחות של המנופאים, שבמסגרתה גם הכריזו על סכסוך עבודה, שבתו במשך יום בתמיכת ההסתדרות ו־150 מהם התפטרו. ההסכם הקיבוצי עיגן עבור המנופאים עליית שכר מדורגת וכן תנאים כמו קרן השתלמות, אך לפי אחד ממובילי המחאה, שביקש לא להזדהות, "ההסתדרות והתאחדות בוני הארץ לא עמדו בצד שלהן בהסכם".

במסגרת המאבק התאחדו כ־100 מהמנופאים - מתוך 1,200 סך הכל - לאגודה שיתופית ששמה "שלי" כדי לשפר את תנאי ההעסקה ואת הבטיחות. אלא שחלום ההתאגדות התנפץ במהירות לנוכח בעיות כלכליות של ההתאגדות ומשקיע שברח, לאחר שהבטיח מימון לארגון. נוסף על כך, חברת דניה סיבוס טענה בפני רשות ההגבלים העסקיים שהאגודה יצרה קרטל.

לדברי פעיל המחאה, "כרגע, בגלל העתירה של דניה סיבוס, הפסקנו להיות התאגדות רגילה ואנחנו חושבים לכמה כיוונים. חשוב לזכור כי המחאה פרצה אחרי 30 שנה של הפקרות בענף המנופאות, וכיום ברור שיש קשר בין ביטחון תעסוקתי לבטיחות. יותר מ־90% מהמנופאים עובדים דרך חברות כוח אדם שמשלמות מחצית מהשכר בתלוש וחצי במזומן - נוהג שמותיר מחצית מהמשכורת בסימן שאלה, והוביל אנשים לדרדר את הבטיחות לתהומות חדשות".

מנוף צילום: Dreamstime