פרשנות
תוכנית הסיעוד: הממלכתיות נגמרת למי שמשתכר יותר מ-10,000 שקל
תוכנית הסיעוד הלאומית של כחלון, ניסנקורן וליצמן רחוקה מלהיות ביטוח סיעודי ממלכתי. היא אמנם דואגת לאוכלוסיות החלשות, אבל כמעט רק להן. מעמד הביניים לא ייהנה מרוב חלקי התוכנית, שממילא מציעה פתרונות חלקיים בלבד. זו הסיבה שהבעיה הסיעודית עוד תשוב לשולחן הדיונים
קברניטי מדינת ישראל הישירו ביום שני בערב מבטם אל הציבור ולראשונה לקחו אחריות על מחדל שנמשך כבר כמעט 20 שנה. או יותר נכון, כמעט לקחו אחריות. בין שלל התודות והחנפנות ההדדית שהרעיפו זה על זה שר האוצר משה כחלון, שר הבריאות יעקב ליצמן ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן במסיבת העיתונאים שבה הציגו את תוכנית הסיעוד הלאומית, כמעט וניתן היה לפספס את העובדה החשובה שהביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים במקומות העבודה יבוטלו.
- ביטוח סיעודי ממלכתי כחלון לא נתן - ביטוח שיניים לקשישים כן
- המדינה מעלה את קצבת הסיעוד ב-40%
- מצבם של קשישים סיעודיים עניים בישראל הוא הגרוע ביותר ב-OECD
צמד המילים היחיד שרמז על כך היה "הזנחה פושעת" של כחלון. בכך תמצת שר האוצר את השנים הרבות שבהן המדינה ידעה על כך שוועדי העובדים משווקים לחבריהם ביטוח סיעודי שהוא בלוף, שתקה, העלימה עין ונתנה לכך יד.
השיח התקשורתי בסוגיה הבוערת לא הותיר לכחלון ברירה, אלא להפנים שאי אפשר להמשיך את המחדל הזה. זו אמירה חשובה שתשפיע על חלק גדול מכמעט מיליון עובדים שכיום מבוטחים בביטוחים קבוצתיים ושמבינים כעת שעליהם למצוא פתרון ארוך טווח, אם דרך הצטרפות לביטוח של קופות החולים ואם דרך רכישת ביטוח פרטי יקר.
מימין: שר הבריאות יעקב ליצמן, שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן בהשקת תוכנית הסיעוד הלאומית ביום שני צילום: גיל יוחנן
בדרך להחלטה הזו כחלון וניסנקורן נאלצו לדרוך על מאות עובדים מבוגרים, בני 75 ומעלה, שבצדק או שלא סמכו במשך עשרות שנים על קיומו של הביטוח הקבוצתי שמכרו להם, וכעת נזרקים לכלבים. הם יתקשו לרכוש ביטוח פרטי משום שהוא יהיה יקר מאוד, ואם הם לא הצטרפו בעבר לביטוח של קופות החולים, כעת הם יקבלו כיסוי מופחת.
זו רק אחת הסיבות לכך שהעובדים שמאבדים כעת את הביטוח הקבוצתי שלהם לא מעריכים את העובדה שהממונה על שוק ההון דורית סלינגר אילצה את כחלון להכיר במחדל ולהפסיק אותו. הם כועסים, בעיקר על ניסנקורן, שאמור היה לייצג אותם, והם מרגישים במידה רבה של צדק שהוא מכר אותם לטובת הצגתו כחברתי, כלומר מי שלא דואג לקבוצות הכוח ושמנצל את התדמית הרובין הודית כדי לטאטא את אחריותו למחדל הביטוחים הסיעודיים הקבוצתיים.
ובאמת, כחלון וניסנקורן לא נתנו לעובדים רבים שום פתרון אמיתי באמצעות התוכנית שהציגו. הסיבה לכך נעוצה בזהות העובדים, שקשה לקרוא להם עובדי צווארון כחול. מדובר בעובדי בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי, משטרת ישראל, התעשייה האווירית ואחרים, שרבים מהם הם בעלי שכר גבוה שלא מזכה אותם בשכבת ההגנה הסיעודית שהמדינה ניאותה לספק במסגרת התוכנית החדשה שהוצגה ביום שני.
מספיק שהכנסתם הפנויה תעלה על 10,000 שקל בחודש כדי ששעות הטיפול שהמדינה מעניקה להם תיחתך בחצי ובמונחים כספיים תסתכם ב־1,000–2,000 שקל בחודש. בנוסף, סביר להניח שלחלק גדול מהעובדים האלו יש ביטוח של קופות חולים שאותו רכשו בנוסף לביטוח הקבוצתי. כעת הם יאבדו את הביטוח הקבוצתי שלהם ויקבלו במקומו פירורים מהמדינה, במקרה שיהפכו לסיעודיים.
הטרגדיה האמיתית של העובדים האלו היא שהם אלו שעוררו את השיח, שזעקתם על החלטתה של סלינגר לבטל את הביטוחים הקבוצתיים היא שהניעה את כחלון וניסנקורן לפעולה ושהפתרון שלבסוף נרקם לא נתפר למידותיהם.
הם ציפו לביטוח סיעודי ממלכתי לכולם, ללא מבחני הכנסה וללא הבדל מעמדי, אבל הפתרון שהתגבש על גבם הוא פתרון חברתי שמשרת בעיקר את החלשים.
הפתרון שרקם כחלון הוא תוצאה של כורח ולא של הפנמת העובדה שעל המדינה לקחת אחריות על הבעיה הסיעודית, וכך בדיוק הוא נראה: חלקי, לא מספיק וכזה שלא נותן מענה ליותר מ־4.5 מיליון אנשים שאין להם שום ביטוח סיעודי וסומכים על כך שיקבלו גיבוי מהמדינה בשעת הצורך.
הנכונות להעלאת קצבת הסיעוד המקסימלית שמעניק ביטוח לאומי מ־22 שעות טיפול שבועיות ל־30 שעות, או כמו שכחלון אוהב להציג את זה - מ־3,500 שקל בחודש ל־5,000 שקל בחודש - רלבנטית בעיקר לחולים סיעודיים קשים שמהווים 25% בלבד מהזכאים.
רוב הזכאים מקבלים היום 9.5 שעות טיפול, כך שהתוספת שהם יהיו זכאים לה עומדת על שעתיים נוספות של טיפול בשבוע. זה הכל. בנוסף, בעלי שכר מעל הממוצע ימשיכו להיות זכאים ל־50% מהקבצה המקסימלית.
כחלון כן זרק עצם למעמד הביניים כשהחליט על ביטול מבחן ההכנסה של הילדים של החולים הסיעודיים שזקוקים לאשפוז, אבל מבחן ההכנסה של ההורים לא יבוטל ורוב הכנסתם הפנויה וההכנסות מנכסיהם יופנו למימון האשפוז הסיעודי שלהם, על חשבון עזרה לאותם ילדים שבעצמם מתקשים לסגור את החודש וסומכים על החסכונות של ההורים לקבלת משכנתא.
לכן קשה שלא להרגיש פספוס היסטורי. כחלון יכול היה לנצל את המומנטום כדי ליצור רובד של סיעוד ממלכתי לכולם, או לפחות להפוך את הביטוח הסיעודי לביטוח חובה, בדיוק כמו במקרה של החיסכון הפנסיוני.
אם הציבור היה מחויב לחסוך מגיל צעיר למקרה שיהפוך לסיעודי, העלות היתה יולה לעמוד על עשרות שקלים בחודש. כחלון אמנם חושש מהמחיר הציבורי שישלם על העלאת מסים, אבל זה אפשרי. הציבור מוכן להכניס את היד לכיס לשם כך. סקר "כלכליסט" שפורסם בשבוע שעבר הצביע על נכונות גבוהה של רוב הציבור להעלאת מס הבריאות ב־50 שקל בחודש לטובת מימון רובד סיעודי כזה.
הפתרון של כחלון הוא פתרון שלא מכיר באחריות הכוללת של המדינה לבעיה הסיעודית, ומשום כך הבעיה תצוץ שוב בשנים הקרובות, כשיותר ויותר קשישים יהפכו לסיעודיים וכתוצאה מכך לנטל כלכלי עצום על משפחותיהם, שמורכבות מאותו מעמד ביניים שסוחב על גבו את הצמיחה במשק.
