"אתה באמת חושב שעיוור יכול להיות מנהל תיקים?"

לראיון העבודה הזה בבית ההשקעות הוא הגיע לאחר שנדחה פעם אחר פעם על ידי כל הגופים הפיננסיים אליהם שלח קורות חיים. "אפילו עשיתי ניסיון עם חבר בעל כישורים דומים לשלי – הגשנו יחד את קורות החיים שלנו לתפקיד מסויים בבנק. אליו חזרו תוך עשרים דקות וזימנו אותו לראיון. אלי לא טרחו להתקשר. במהלך הראיון שלו חבר שלי ציין מפורשות שגם אני הגשתי קורות חיים ושלמרות המוגבלות שלי הוא מכיר אותי ויודע שאוכל לעבוד עם מחשב ואתפקד היטב בעבודה, בדיוק כמוהו. הם אמרו לו בתגובה שנתקלו בקורות החיים שלי אך הם לא יודעים איך אדם עיוור יוכל לבצע את התפקיד".

אביחי שלי, הבנתי מהר מאוד שבעולם העבודה גם אם אני הכי טוב והכי מצטיין, בשורה התחתונה מה שהמעסיקים רואים זה קודם כל את המוגבלות שלי צילום: אוראל כהן

את שמיעתו איבד שלי (33) בגיל שנתיים ואת ראייתו איבד בהדרגה החל מגיל ארבע. למרות זאת הוא התחנך במסגרות רגילות, התחרה על תואר חתן התנ"ך העולמי לנוער במשך ארבע שנים עד שלבסוף בגיל 18 זכה, שירת ב-8200 כאיש איסוף ומחקר מודיעין והשלים שני תארים באוניברסיטה. ה'נחיתה' בשוק העבודה הייתה לו קשה. "מהר מאוד הבנתי שעם כל הקבלות שיש לי, ובניגוד לכל מה שאמרו לי וחינכו אותי, בעולם העבודה גם אם אני הכי טוב והכי מצטיין, בשורה התחתונה מה שהמעסיקים רואים זה קודם כל את המוגבלות שלי".

העבודה של שלי היא מול מחשב והמעסיק דאג להתאים עבורו את סביבת העבודה. "התקינו לי תוכנת ברייל. יש לי מסך שאני ממשש עם הידיים וקורא בברייל, ככה אני קורא וכותב את דוחות הביקורת שלי. הדו"ח שאני מפיק מופק בוורד". לקראת המעבר למקום העבודה החדש הוא הזמין מורה שיקומית שלימדה אותו את כל נקודות הציון החשובות במשרד ובדרך אליו על מנת שיוכל להגיע ולהתנייד. "אני מגיע מנתיבות ברכבת כל יום. הרכבת עצמה מאוד נגישה אז אין בעיה לעיוורים להסתדר".

"לצד הרצון הרב מצד ארגונים, אנו נתקלים גם בהמון חסמים, הנובעים מחוסר ידע, על כך שאנשים עם מוגבלות שהינם אקדמאיים ובעלי כישורים מתאימים, יכולים וראוי שישתלבו בתפקידים בהתאם ליכולותיהם. אנו מוצאים מעסיקים רבים מופתעים כי אדם עיוור מסוגל לעבוד על מחשב באופן שוטף ולבצע אף משימות מורכבות, בעזרת ההתאמות הנדרשות, וכי אדם עם מוגבלות נפשית מסוגל לנהל אנשים. ואלו בדיוק החסמים עימם אנו מתמודדים ומסייעים למעסיקים לסלול את הדרך לשילוב מוצלח של עובדים עם מוגבלות בהתאם לכישורים וליכולות שלהם, ובהתאם למנועי הצמיחה של החברה. הסיפורים המוצלחים המובאים כאן הם דוגמא לכם שאפשר לייצר הצלחות בשילוב עובדים עם מוגבלות בתעסוקה אקדמית", אומרת יפעה סימס, מנכ"לית מיזם "עסק שווה" שפועל לסייע למעסיקים בהעסקת עובדים עם מוגבלות.

"אם הייתי יודע שאתה בכיסא גלגלים לא הייתי מזמן אותך לראיון"

אוהד יפרח, "כשקודמתי לראש צוות נפל לי האסימון שהחברה מתייחסת אלי כעובד מהמניין" צילום: אוראל כהן

"זכור לי ראיון אחד שבו המראיין היה כל כך אמיתי כשאמר לי 'אם היית אומר שאתה בכיסא גלגלים, לא הייתי מזמן אותך". פתאום נגלה לעיני מישהו אמיתי! סוף סוף מישהו אמר לי את האמת בפנים", הוא מספר. אחרי שנתיים של חיפושים ושליחת קורות חיים, יפרח הגיע לחברת נייס דרך חבר שמכיר חבר. הם הסכימו לתת לו הזדמנות לניסיון. "הרעב שהיה לי להצליח היה גדול מכל מכשול שהיה בדרך. חברי הצוות הבינו מה אני יכול ומה אני לא יכול פיסית לעשות ועזרו ותמכו בכל מה שהיה צריך. אם זה ארוחת ערב, טיול קבוצתי או סתם יציאה בערב עם חברים. נייס הבינה מהר שזה win win וגייסה עוד אנשים עם מוגבלות".

היום הוא עובד כבר שנה וחצי ב-Gett וקודם לתפקידו הנוכחי למרות שיצא לחופשה מאולצת בת כחודש. "זו הנקודה שבה נפל לי האסימון שהחברה מתייחסת אלי כעובד מהמניין ואף מעבר לכך, כחלק מהקידום שלי ב-Gett הוכשרתי יחד עם עוד צוות מנהלים בקורסים רלוונטיים שנתנו לי כלים להתמודד עם הקידום", הוא מספר.

"אם לא רואים את הייתרונות, הסיכוי שמשרות 'רגילות' יאויישו על ידי אנשים עם מוגבלות הוא נמוך"

נטע גנור, שבהעסקת אנשים עם מוגבלות יש המון יתרונות צילום: אוראל כהן

בגיל 15 הפכה גנור ברגע אחד למשותקת בארבע גפיים בעקבות שבץ של חוט השדרה. "במשך כשלוש שנים ארוכות עברתי שיקום בבית החולים אלי"ן בירושלים במהלך למדתי לנשום בכוחות עצמי. במהלך שנים אלו עברתי גיל התבגרות אמיתי. כזה שבאמת מחשל. בנוסף לשיקום למדתי ועשיתי בגרויות כמעט כמו כולם. היה לי ברור שעל אף המוגבלות לא אוותר על לימודים אקדמיים", היא אומרת. היא בחרה ללמוד מדעי המחשב מכיוון שזה מקצוע שידעה שיהיה לה נגיש.

במקום העבודה שלה בו היא מועסקת כבר 15 שנה התאימו את סביבת העבודה עבורה. "כל הצרכים שלי נענו. אם זה מתקן שמחזיק את העכבר שלי, מקלדת וירטואלית או מתקן לשתיה ואכילה שאני גם צריכה". רוב העבודה שלה היא מול המחשב ואם יש פגישות שאינן בחדרי ישיבות בקומה בה היא עובדת היא צריכה ליווי מכיוון שאינה יכולה לפתוח דלתות או ללחוץ על כפתורים במעלית.

בנוסף לעבודתה באפלייד מטיריאלס התקבלה גנור ב-2003 כאמנית לארגון "אמני הציור בפה או ברגל" המאגד בתוכו כ-700 אמנים נכים מ-74 מדינות ברחבי העולם. הארגון מספק לחברים בו תמיכה, ביטחון כלכלי ובמה להציג את יצירותיהם. "בזכות הארגון אני יכולה לעסוק במה שאני הכי אוהבת – לצייר. כחלק מפעילותי בו כתבתי ואיירתי שני ספרי ילדים וזו גאווה גדולה עבורי".

"אני מאמינה שבהעסקת אנשים עם מוגבלות יש המון יתרונות. אני מרגישה מאוד מרוכזת ומחוייבת לתפקיד ולחברה ומאמינה שכמוני יש עוד רבים, שרוצים להוכיח שהם יכולים ומעריכים את ההזדמנות שניתנה להם על בסיס היכולות והכישורים שלהם. אם לא רואים את הייתרונות הללו הסיכוי לכך שמשרות 'רגילות' יאויישו על ידי אנשים עם מוגבלות הוא נמוך. ארגונים יחפשו להעסיק אנשים עם מוגבלויות במשרות אשר ככל הנראה מיותרות לארגון עצמו רק כדי לעמוד בדרישות החוק", היא אומרת.