אנחנו העניים החדשים: פרופ' עמיה ליבליך חושפת את המעמד הנסתר

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

מה זה עניים חדשים?

"בעבר דיברו על עניים שחיים ברחוב ואין להם מה לאכול. היום מדברים על עניים שיש להם אוכל במקרר, אבל הכל אצלם עומד להתפרק בגלל החברה והתנאים שאנו חיים בהם. כשאתה אומר 'עני', האסוציאציה היא של מי שאין לו בגד חם בחורף או שגר בשדרה. אבל הם עשויים להיראות כמונו, אנשים שגרים בבית עם ציוד בסיסי, ובפועל הם עניים". 

זו תופעה חדשה?

"עני חדש הוא ההפך מעשיר חדש. כולנו יודעים מיהו נובוריש. אבל יש גם אנשים שאפשר לומר עליהם, באופן די גס, שלא נועדו להיות עניים, בהתחשב ברקע המשפחתי שלהם, ההשכלה או הוותק בארץ. הם היו אמורים להגיע לעצמאות כלכלית, והם לא הגיעו. לכל המרואיינים בספר יש תואר ראשון, יש גם שתי דוקטוריות, וכולם עסוקים כל הזמן בשאלה איך לגמור את החודש, או את השבוע, ולהשיג כסף למחיה".

עמיה ליבליך. "הרבה דיברו על ההורים שלהם ואמרו שהם לא הכינו אותם לחיים" צילום: עמית שעל

במה זה מתבטא?

"אשה שחושבת אם לקנות מילקי לילדים שלה, או מישהי שלא מזמינה את החבר לישון כי אין לה ארוחת ערב לתת לו. אתה לא רואה עליהם את זה, הם לא עניים סטריאוטיפיים. אחד הוא מעצב אופנה שהסתבך בגירושים קשים. הוא מספר שהיה קם בבוקר, הולך לארומה ולוקח מהצלחות את מה שנשאר. הוא נראה נורמטיבי, הולך לארומה, אבל זה מה שהוא אכל. יש גם אנשים שהסתבכו עם הרשויות ועיקלו להם את חשבון הבנק או את המכונית. הם יצאו מזה, אך עדיין הם עניים".

גם בפרמטר כלכלי טהור?

"יש הגדרות להכנסה חודשית שנחשבת לעוני, אבל אני מדברת על עוני של תודעה. על תרבות עוני. עוני נתפס כדבר של אנשים בפריפריה, ואני מנסה להגיד שאנשים עניים הם אנשים שהתודעה שלהם היא כזאת. מישהו שחי על גלגל מסתובב שהוא אף פעם לא מצליח לרדת ממנו. סותם מינוס ופותח במקום אחר".

אלה שדיברת איתם הגדירו את עצמם עניים?

"בהפגנות ברוטשילד שמעתי את הסיסמה: ‘אנחנו לא רוצים רק לשרוד, אלא לחיות’. מה זה אומר לחיות? לצאת מדי פעם למסעדה או לחופש עם המשפחה. אתה יכול לומר שזה פינוק או מותרות, אבל אדם שאין לו את זה רואה את עצמו כעני".

ואת לא סבורה שמדובר באנשים מפונקים, שבוחרים לקטר במקום לשפר את מצבם?

"הכלכלה של האלף הנוכחי היא כלכלה פסיכולוגית. פרופ' דני כהנמן היה מורה שלי, והוא קיבל נובל על מחקר שמראה עד כמה אנשים מקבלים החלטות כלכליות לא רציונליות. בפסיכולוגיה אין כמעט עיסוק בהיבטים כלכליים. פסיכולוגים מתעסקים באהבה, באלימות, במחלות, לא בכלכלה. אבל כלכלה היא לא רק רווח והפסד. כלכלה היא גם פסיכולוגיה וגם התודעה בנוגע למצבך הכלכלי, ומה אתה עושה איתה".

במה מתבטאת תודעה של עני חדש?

"בושה היא מוטיב מרכזי מאוד. בפרק הראשון בספר המכנה המשותף לכל המרואיינים הוא ההסתרה של מצבם הכלכלי מסביבתם, ואפילו מעצמם. לא רק שקשה להם נורא, הם גם מתביישים וחיים תחת השיפוט החברתי ככאלה שלא הצליחו".

בושה מאפיינת את כל העניים החדשים?

"יש שני סוגי עניים חדשים. בקצה אחד נמצאים אלה שמרגישים קורבן של המדינה: אם חד־הורית שמראה לי חשבונות חשמל ומים ואומרת 'אני עובדת בעירייה ולא מצליחה לשלם אותם'. היא נאלצה לקחת משרה שנייה כשומרת בבית אבות, אבל כל המשכורת הנוספת הולכת על מסים והיא כועסת על מדיניות המס. או עצמאים שמספרים על הסתבכות שהחלה בנפילה קטנה והפכה קבועה בגלל מבנה הכלכלה ביחס לעצמאים. כל אלה מרגישים קורבנות ורבים מהם בכו מולי כי אין להם תקווה.

"בקצה האחר יש מי שמאמינים בחלוקת השפע. הם משתייכים לקהילה שמתקשרת דרך רשתות חברתיות. נגיד מישהו בישל סיר אורז, אז הוא מפרסם ברשת שיש לו יותר מדי אורז, ושיבואו לקחת. או מישהי שמספרת שנולד לה תינוק אבל היא לא קונה לו בחנויות כי אפשר למצוא הכל אצל חברים ביד־שנייה. זאת כלכלה אלטרנטיבית, והאנשים האלה מרושתים ולא מכונסים כל אחד בבושה של העוני שלו. הם בעלי מודעות פוליטית ומדברים על כלכלה אחרת ושיתופיות. אלה החבר'ה שגם הפגינו ברוטשילד, ושם לראשונה שמעתי את הביטוי 'עניים חדשים'. בקבוצה הזו עוני הוא אתגר לשינוי החברה ולבניית קהילתיות”.

לעניים החדשים יש מאפיין אתני או מגדרי?

"מגדרי. נשים עניות יותר. אין הבדל במוצא האתני, אבל אולי זה לא מדויק כי ראיינתי משכילים".

השכלה אמורה לאפשר מוביליות חברתית.

"אין במחקר מרואיינים במקצועות 'רווחיים' כמו מהנדס או אשת הייטק. חיפשתי אקדמאים, והרוב הם ממקצועות טיפוליים — עבודה סוציאלית והוראה. היו גם מעולם המסעדנות ואנשים שמתעסקים באמנות".

מצאת אצלם חרטה על הבחירה במקצוע לא רווחי?

"כן, מאוד. הרבה אמרו שההורים לא הכינו אותם לחיים, אמרו להם 'תעשה את מה שאתה אוהב ותעשה את זה טוב, ובסוף תסתדר'. אבל עכשיו, כשהם מבוגרים, הם חושבים שאולי היו צריכים ללמוד משהו אחר. הם גם אמרו שאצל הוריהם מעולם לא שמעו על תקן, קביעות, פנסיה, ולא ראו איך מנהלים תקציב.

"אצל רוב המרואיינים המשפחה התפרקה. כששניים חיים יחד, כלכלית זה קל יותר. כשאחד נופל, השני עוזר. ראיינתי אשה ששברה את הרגל ולא קיבלה תשלום מביטוח לאומי כי היתה בין עבודות. היא גרה בשכירות בקיבוץ ונאלצה לחזור לבית ההורים. בכלל, חזרה להורים זה נושא שעולה הרבה".

את מבינה למה זה קורה?

"אולי משהו השתבש עם החברה שלנו ועם המדינה, שהמנגנונים בה לא מאפשרים לאנשים להתקדם. ויכול להיות שזה קשור להחלטות הפרטיות של כל אחד מהם, או לכך שהמשפחה לא הכינה אותם לחיים".