מה שווה תכנון מהיר אם הביצוע עדיין אטי

דו"ח החברה להגנת הטבע על פעילות הוועדה הארצית לתכנון מהיר של מתחמי מגורים (ותמ"ל) מתפרסם הבוקר על רקע המאבק ההולך ומתחמם בין תומכי הותמ"ל ומתנגדיה.

זאת לקראת אוגוסט 2018 - המועד שבו יהיה על שר האוצר משה כחלון להחליט אם בכוונתו להאריך את תוקפה של הוראת השעה שמכוחה פועלת הוועדה.

החברה להגנת הטבע נמצאת עמוק בצד המתנגד, יחד עם שורה של ארגוני חברה וסביבה וכן עם חלקים הולכים וגדלים מקרב הציבור הרחב, המתארגנים למחאות שונות ברחבי הארץ כנגד תוכניות המקודמות בוועדה שאותן הם תופסים כהרסניות. מהעבר השני של המתרס נמצאים משרדי האוצר, הבינוי והשיכון, ורשות מקרקעי ישראל, שקיבלו לידיהם כלי אפקטיבי לתכנון המוני של דירות, בלי ירוקים שיבלבלו להם במוח על שטחים פתוחים, או ועדי שכונות שיתריעו על אפס הפתרונות התחבורתיים שנלווים לתוכניות הענק המקודמות בוועדה.

צילום: ישראל יוסף

אף שמחברי הדו"ח רחוקים מלהיות אובייקטיביים ומצהירים בגלוי על תקוותם לסגירתה של הוועדה בקרוב, הם האירו חולשה חשובה בפעילות הותמ"ל. חלק ניכר מהתוכניות שזו מאשרת, אם לא רובן המוחלט, הן תוכניות שאינן ניתנות למימוש באופן מיידי.

בחלק מהמקרים לחברי הוועדה ברור לחלוטין שהתוכנית שאישרו תתממש רק בעוד שנים ארוכות. זה לא הופך את התוכניות הללו לחסרות ערך, מדובר במלאי תכנוני שבמוקדם או במאוחר יתממש. אבל זה כן הופך את הנימוק המרכזי לקיומה של הוועדה הזו לחלש יותר.

מדובר בוועדה שקיבלה לידיה סמכויות חסרות תקדים על גבול הלא דמוקרטיות. מדובר בערכאה בודדת, שהרכבה מעניק רוב אוטומטי לממשלה, ושעל החלטותיה לא ניתן לערער.

טוב יעשה כחלון אם יימנע מלהאריך את תוקף פעילתה של הוועדה. את הזעזוע שהיה דרוש למערכת היא כבר חוללה. את הכמות הראשונית של כמה מאות אלפי דיור מתוכננות במאגר, היא כבר סייעה לתכנן.

עכשיו הזמן לחזור למסלול התכנוני היותר תקין, יותר דמוקרטי, ובעיקר — יותר איכותי, ולהחזיר את עיקר העבודה אל ועדות התכנון המחוזיות.