עורכי הדין בנגזרת דסק"ש דורשים: שכ"ט של 25 מיליון שקל

עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל שהתנגדו רק לפני מספר חודשים להצעת פשרה בהיקף 100 מיליון שקל בתביעה הנגזרת בעניין דסק"ש וטענו כי מדובר בסכום נמוך וניתן להשיג יותר, דורשים לקבל לכיסם כשכר טרחה רבע מהסכום – 25 מיליון שקל לפני מע"מ.

עדיני ודקל הודיעו לשופט עופר גרוסקופף מבית המשפט המחוזי בלוד כי אם בכוונתו לאשר את הסדר הפשרה שגובש, הם מבקשים שתינתן להם זכות לטעון לעניין הגמול ושכר הטרחה. מסמך הטענות בעניין הוגש אתמול (ג') ונטען בו כי 25% מכספי הפשרה הם סכום ראוי וכי יש לאמץ את הדין האמריקאי בו נפסקים שכרי טרחה גבוהים.

הפשרה בתביעה הנגזרת התגבשה לפני כחצי שנה, בעת שהדירקטורים הנתבעים של דסק"ש והחברה עצמה, ביקשו לאשר את הסכם הפשרה על סך 100 מיליון שקל והיא אושרה בימים האחרונים לאחר שגם היועץ המשפטי לממשלה התבקש להגיב לה.

מימין: דקל ועדיני צילום: אוראל כהן

התביעה הנגזרת טענה לרשלנות חמורה שהפגינו הדירקטורים ברכישת מעריב מהכשרת הישוב במרץ 2011 וסכומה 368 מיליון שקל. היא הוגשה נגד נוחי דנקנר, אליהו כהן, אבי פישר, ניב אחיטוב, יצחק מנור, צבי לבנת, חיים גבריאלי, זהבה דנקנר, דורי מנור, שאול בן זאב, רפי ביסקר, מרק שימל ויאיר אורגלר.

בינתיים עברה דסק"ש לידי אדוארדו אלשטיין והחברה הגיעה לפשרה עם הדירקטורים הנתבעים שלא על דעתם של באי כוח התובע הנגזר, עדיני ודקל. הסכום, שברובו הגדול ישולם בידי הביטוח, כולל גם את שכר הטרחה.

לאחר שהפשרה הוצגה לבית המשפט הביעו עדיני ודקל הסתייגות ממנה וטענו שניתן להשיג יותר. החברה והדירקטורים מנגד האשימו את השניים שהתנגדותם נובעת בשל שאיפתם להגדיל את שכר הטרחה.

בסיכום טיעוניהם לעניין שכר הטרחה טוענים השניים כי הם נאלצו להתמודד בשתי חזיתות - גם מול הנתבעים וגם מול החברה עצמה שהתנגדה לתביעה "כאשר אלו מצוידים במיטב עורכי הדין ששכרם מומן ע"י חברת הביטוח". זאת להבדיל מהם שלא קיבלו כל שכר לטענתם.

לפי עדיני ודקל בתי משפט כבר פסקו שכר טרחה בתביעות יצוגיות וגם נגזרות בשיעורים העולים על 20% וגמול לתובע בשיעור 5%.

לפי הנטען, כשסכום הפשרה הינו 100 מיליון שקל, שכר הטרחה צריך להיות 15%, אולם ההלכה נקבעה בתביעה יצוגית ולא בתביעה נגזרת ולפי טענת עדיני ודקל יש בכך הבדל מהותי. בתביעה יצוגית שכר הטרחה והגמול נוגסים בהטבה לקבוצה ואילו בתביעה נגזרת ההטבה משולמת לחברה ועל כן "יש פחות אינטרס מוגן להקטנת שכר הטרחה כפי שיש לעתים בתביעה יצוגית".

עדיני ודקל טוענים עוד כי "כידוע" הם סברו שניתן להשיג תוצאה טובה יותר אם כי "מן הסתם מדובר בסכום פשרה מהגבוהים בישראל". הם טענו כי התשלום יהיה מכספי הפשרה כלומר כספים המיועדים לחברה ולא יגזלו על חשבון הציבור. "במקרה הספציפי של דיסקונט השקעות, חברת האם אי.די.בי מכרה אחזקותיה לאדוארדו אלשטיין, כך שלמעשה השליטה בה ורוב מניותיה מוחזקות עתה בידי אדם פרטי", נטען כנימוק לשכר הגבוה המבוקש.

לסיום הטיעון טוענים עדיני ודקל כי מן הראוי לאמץ את הסטנדרט האמריקאי בכל הנוגע לשכר טרחה והם מבקשים כי הגמול לתובעים הנגזרים (רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה) יהיה 6.25% מהפשרה ויחולק ביניהם בחלקים שווים ואילו עדיני ודקל יחלקו ב25% מסכום הפשרה ובתוספת מע"מ.