שלוש הערות על נתניהו והחוקים החדשים

הכנסת אישרה את "חוק ההמלצות הקטן" - החוק אוסר על המשטרה והפרקליטות להכריז את העילה לסגירת תיק חקירה - חוסר אשמה או חוסר ראיות.

זהו חוק ראוי, אפילו שראש הממשלה עשוי ליהנות ממנו. החוק נועד להוריד מהחשוד את הגיבנת של סגירה מ"חוסר ראיות", שמותירה כתם על החשוד. וכשמדובר באיש ציבור, עלול הכתם הזה להרחיק אותו כליל מהחיים הציבוריים, למרות שלא הועמד כלל לדין. המשמעות הוא שאיש הציבור נענש מבלי שקיבל הזדמנות להגן על עצמו. אם הועמד לדין וזוכה - הכתם ירד. אם לא הועמד לדין - הכתם נשאר. את האבסורד הזה מסלק החוק החדש.

הסיפור של שופט בית המשפט העליון בדימוס יורם דנציגר מלמד על חשיבותו. כאשר הוחלט לסגור לדנציגר את התיק בחשד לקשרי שוחד עם לחיאני, ביקשה הפרקליטות לסגור את התיק מחוסר ראיות, כלומר לסלק את דנציגר מכס השיפוט. היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין התעקש על סגירה מחוסר אשמה ואיפשר בכך לדנציגר לחזור לעליון. החוק מסלק את האפשרות של המשטרה והפרקליטות לחסל קריירות של אנשי ציבור למרות שהחליטו לא להעמידם לדין.

יורם דנציגר

2.

בנוסף, אושר החוק שמעניק פטור ממס לשירותים הניתנים לראש ממשלה. הכנסת אישרה את התיקון לפקודת מס הכנסה המעניק לראש הממשלה פטור שצפוי להוסיף לו לפחות 8,000 שקלים למשכורת הנטו החודשית. גם על החוק הזה צריך לברך, ולו בגלל הסיכוי הקלוש שבקלושים שהגדלת הנטו תקטין את התיאבון הגדול של המשפחה למתנות ולגלגול הוצאות על הציבור ועל החברים העשירים.

את החוק הזה צריך להביא לעיונה של ועדת ההיתרים של מבקר המדינה שאמורה לאשר לנתניהו את מימון שכר הטרחה לעורכי דינו. נתניהו מבקש שבן דודו נתן מיליקובסקי, וחברו המיליארדר ספנסר פרטרידג' יישאו בהוצאותיו המשפטיות. בכובעו כמחוקק, הוא אמור לקבל סכומי עתק לשכרו ובכובעו כחשוד הוא אמור לקבל סכומי עתק להגנתו. חבל שהשניים לא נכרכו זה בזה בדומה לסיסמא המפורסמת שטבע נתניהו לגבי המו"מ עם הפלשתינים - "ייתנו - יקבלו. לא ייתנו - לא יקבלו." למה אצלו זה רק "יקבלו - יקבלו"?

נתניהו. אצלו זה יקבלו יקבלו צילום: אלכס קולומויסקי

3.

חוק הפונדקאות עבר לאחר שנתניהו הצביע נגד הסעיף שיאפשר פונדקאות גם לגברים. החוק נועד לאפשר למשפחה הומוסקסואלית-גברית "ללדת" ולהשוות במקצת את מעמדן למשפחה הומוסקסואלית-נשית שהטבע חנן אותה באפשרות הטבעית להביא ילד לעולם. בתחילת השבוע הפתיע נתניהו כשהביע תמיכה בפונדקאות הגברית ועכשיו חזר בו.

לזכותו ייאמר שלא הפתיע. אף אחד לא באמת האמין שיילך לכיוון הזה. חבריו לקואליציה הם החרדים, חבריו בפוליטיקה העולמית הם דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין, ויקטור אורבן ההונגרי ומתאוש מורביצקי הפולני. החברים האלה, אם היו יכולים, היו מוציאים למוות הומוסקסואלים. נתניהו, בעניין הזה, לא מרחיק לכת, אבל גם לא ירחיק לכת בנדיבות חקיקתית שתקל עליהם להרחיב את המשפחה. השאלה היחידה היא מה גרם לו לתמוך בתיקון ואחרי יומיים להתנגד לו. זה כמו לשאול למה טראמפ ניקה את הרוסים מהתערבות בבחירות בארה"ב וביום למחרת חזר בו. כי לאמת, להתחייבות, לאמירה אין באמת ערך אמיתי בעולם המנהיגותי של החברים האלה.