חוק הנאמנות של רגב: מתרפסים בפני קומיסרית התרבות

חוק הנאמנות בתרבות משתלב היטב עם המגמה השלטונית להפיכת ישראל מדמוקרטיה ליברלית, פלורליסטית ושוויונית לדמוקרטיה מהסוג של פולין והונגריה – דמוקרטיה שבה הרוב נוטל לעצמו את הסמכות לעצב את ערכי המדינה ברוח של שוביניזם לאומי, דתי ותרבותי. החוק הזה הוא המשך ישיר לביקורת על נישואי לוסי אהריש וצחי הלוי ולמניעת כניסת לארה אל־קאסם, ואלה דוגמאות מהשבוע האחרון בלבד. ההחלטה בעניין אל־קאסם נהפכה בעליון, וצריך לקוות שהשלטון, חלילה, לא יהפוך גם את העליון. כמו שקרה בפולין.

ואין חוק יותר מירי רגב מזה. שרת התרבות לחמה למענו בשנתיים האחרונות כדי למצב עצמה לצדם של נתניהו ושקד. משפט, תקשורת ותרבות הם היעדים שעליהם מסתערת הממשלה במרץ. נתניהו נטל על עצמו לחסל את התקשורת, שקד את המשפט ורגב את התרבות. החוק שעבר אתמול בוועדת שרים לענייני חקיקה מציב את רגב, עם שני חבריה, בראש המאמץ הממשלתי הזה להפוך את ישראל להונגריה ולפולין.

חופש ביטוי לגיטימי

ועכשיו לפרטים. החוק מגדיר חמישה סוגים של "פעילות שאינה נתמכת". מעורבבות בהם עבירות פליליות כהסתה לטרור ולגזענות ביחד עם מגבלות חופש ביטוי לגיטימי כהבעת צער על יום הקמת המדינה או ביזוי הדגל וסמל המדינה. וכמובן, שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. יש להניח שבעתירה שתוגש לבג"ץ יותקף החוק הזה כפוגע במהות היהודית דמוקרטית של המדינה. ואז בג"ץ יידרש למשימה, כפראפראזה על משפט נפלא שסקיילר וייט אומרת לבעלה וולט בסדרה הטלוויזיונית "שובר שורות": "צריך מישהו שיגן על המדינה מפני אלו שרוצים להגן על המדינה". היא דיברה על המשפחה, אבל העיקרון דומה — מישהו צריך להגן על המדינה מפני מגיניה הנלהבים מהסוג של רגב.

מירי רגב. היתה פוסלת את "גבעת חלפון אינה עונה"? צילום: אלכס קולומויסקי

החוק החדש הוא הרחבת "חוק הנכבה" המאפשר לשר האוצר להפחית מהתקציב שמעניקה המדינה לגופים ש"חותרים" תחת המדינה. עתירה לבג"ץ נגד חוק הנכבה ששורבב לחוק ההסדרים נדחתה על הסף בטענת "חוסר בשלות", אבל בית המשפט ציין שהוא עשוי לעורר שאלות קשות. וזה מחזיר אותנו ליועץ המשפטי לממשלה שלפני כעשרה ימים התנגד לחוק ועתה ריכך את התנגדותו. אלא שגם ההתנגדות אז לא נומקה ב"אי־חוקתיות" של החוק החדש אלא בנימוק החביב "מעורר קשיים משפטיים משמעותיים" ועתה, נותרו הקשיים, אבל גם החוק נותר עדיין על סדר היום.

ואכן, בהמשך לחוק הנכבה, הסמכות הפוליטית להגבלת מימון של גופים שפעולותיהם מוגדרות כפוגעות בערכי יסוד וסמלי המדינה כבר קיימת. שר האוצר לא שש להפעילה עד כה למרות עשרות פניות. ומי השרה שמובילה את מספר הפניות הגדול ביותר? מירי רגב. תודו שלא הופתעתם.

הסטנדרטים של השרה

רגב כעסה על הרפיון שהפגין כחלון באכיפה. עכשיו כשקיבלה את היוזמה לידיה, נדמה שהחוק יצמיח שיניים שיינעצו בכל מי שנאמנותו למדינה לא תואמת את הסטנדרטים של כבוד השרה. ואכן, כשרואים את "ביקורת התרבות" שלה, ניתן להניח אילו יצירות - בתיאטרון ובקולנוע - לא היו רואות אור, או לפחות לא מימון ממשלתי. הסרט "פוקסטרוט", שלילת מימון מפסטיבל הסרטים בחיפה בשל הקרנת הסרט "עכו חלומות", הסדרה התיעודית על אסירים בכלא מגידו ועוד. אגב, ניתן לחשוב על השלב הבא שבו ייפסלו סרטים כ"גבעת חלפון אינה עונה", או "תעלת בלאומילך" שעושים צחוק מצה"ל ומהפוליטיקאים.

על החוק הנוכחי ניתן להביא שני ציטוטי עבר מופתיים של שניים מגדולי שופטי ישראל. הנשיא אהרן ברק ציטט בפסק דינו החלטה של ביהמ"ש העליון האמריקאי שביטל הרשעת אדם שנאשם בשריפת הדגל. השופט האמריקאי ברנן כתב: "באי־מניעת שריפת הדגל מחזקת חברה את הערכים שדגלה מבטא".

וכמובן, הציטוט המפורסם של נשיא גדול נוסף, משה לנדוי: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב; ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית שאינה מודרכת מלמעלה'".