מהארנונה ועד למים: הנוסחאות שבגללן הכל עולה לכם יותר

העובדה שהמדינה חוששת ונמנעת באופן עקבי מביצוע של רפורמות מבניות שדורשות עימותים פוליטיים רבים, מותירה את האזרחים עם שלל מסים והיטלים שנקבעים לפי מנגנונים מעוותים, שרק הולכים ומתייקרים. "כלכליסט" ממפה את העיוותים המרכזיים שכל אזרח מרגיש בכיס.

מימין: שר האנרגיה יובל שטייניץ ושר הפנים אריה דרעי. נוסחאות מיושנות צילום: אלכס קולומויסקי

ארנונה

במה מדובר: הנוסחה שלפיה הארנונה מתייקרת בכל שנה שנקבעה ב־1998 בעת ששר הפנים היה אליהו סוויסה מש"ס.

מה הבעיה: הארנונה עולה בכל שנה לפי מנגנון מעוות שנקרא הטייס האוטומטי. המנגנון הזה משקלל את השינויים במדד המחירים לצרכן ומדד השכר במגזר הציבורי. מבין אלו, המדד השני הוא הדומיננטי יותר בפועל, והוא מושפע, בין היתר, מהסכמי המסגרת בין האוצר להסתדרות העובדים.

אחת הבעיות המרכזיות היא שמדד השכר במגזר הציבורי אינו רלבנטי לצורך חישוב הארנונה. מפנייה של הלמ"ס למשרד הפנים ב־2013 עולה כי המדד כולל בתוכו גם את השכר במגזר הפרטי, ומשום כך הוא אינו משקף את השינוי בהוצאות של הרשויות המקומיות — שינוי שרלבנטי לעלייה בארנונה. בנוסף, לצורך הטייס האוטומטי, משרד הפנים אמור להשתמש בנתוני המדד המעודכנים של חודש מאי בכל שנה. אלא שבפועל הוא משתמש במקרים רבים בנתוני המדד הראשון שמתפרסם, שכולל הערכות גבוהות יותר שבהמשך מעודכנות כלפי מטה. על כך יש להוסיף את העובדה שהטייס האוטומטי הוא מעין לולאה אינסופית. השינוי בארנונה מהווה בעצמו 2.4% ממדד המחירים לצרכן, שהשינוי בו מהווה 50% מהעלייה בארנונה לפי הטייס האוטומטי.

אם כל זה לא מספיק, ב־2014, בעת שיאיר לפיד ישב במשרד האוצר, בוטל הרכיב בטייס האוטומטי שנקרא "מקדם התייעלות", שמיתן את העליות ב־20%, וזאת במסגרת עסקה שבה האוצר נטל הלוואה של 400 מיליון שקל מהרשויות המקומיות החזקות. התוצאה: מאז 2007 הארנונה עלתה ב29%.

מה עשו כדי לפתור את העיוות: לאורך השנים הוקמו שלל ועדות. האחרונה שבהן הוקמה ב־2007, אך אף אחד משרי הפנים לא קיבל את המלצותיה, שממילא לא נגעו במנגנון עצמו, אלא בנושאים חשובים אחרים.

מה ניתן לעשות: לבחון לעומק את הצרכים של הרשויות המקומיות ולקבוע קריטריונים חדשים שלפיהם יפעל הטייס האוטומטי.

חשמל

במה מדובר: הנוסחה שקובעת את העלייה במחיר החשמל.

מה הבעיה: העלייה במחיר החשמל נקבעת לפי שלל גורמים, בהם השינוי במחיר הגז הנוזלי, מחיר הגז שחברת החשמל רוכשת ממאגר הגז תמר, התייקרות הפחם שמשמש לייצור חשמל והסבסוד שהמדינה מעניקה לצורך הקמת מתקנים סולאריים. לרגולטור — רשות החשמל — אין שליטה על השינוי במחיר הפחם וגם לא על המחיר שחברת החשמל משלמת לתמר, שהולך ועולה מדי שנה, שכן הוא נקבע במסגרת חוזה עקום שאושר על ידי כל הגורמים הרלבנטיים, כולל רשות החשמל עצמה.

מה עשו כדי לפתור את הבעיות: עד כה, כמעט לא נעשה דבר. העלייה המתוכננת לינואר 2019 של 8.1% בתעריף החשמל שלחה את שר האוצר משה כחלון לחפש מיני פתרונות שהם בגדר פלסטר בלבד.

מה ניתן לעשות: מעל לכל — לקדם את גמילת משק החשמל מהשימוש בפחם ולשקול את הפסקת סבסוד התקנת המערכות הסולאריות שמגולגל על האזרחים, רק כדי להגיד שבישראל מייצרים אנרגיה ירוקה.

מים

במה מדובר: האופן שבו נקבעת העלייה בתעריף המים.

מה הבעיה: לפי חוק המים, אספקת שירותי המים בישראל מתבצעת על ידי כמה ספקים שונים, בהם חברת המים הלאומית מקורות, תאגידי המים והביוב העירוניים ואגודות המים במועצות האזוריות. החוק קובע שתקציב המדינה לא יישא בעלויות מימון הגופים האלו, ושתעריף המים יממן את פעילותם. כיום פועלים בישראל 56 תאגידי מים ב־155 רשויות מקומיות, ושמאז שהחלו לקום ב־2001 הפכו למפעל ג'ובים. כל זה ממומן, כמובן, באמצעות תעריף המים שעולה ככל שהוצאות התאגידים האלו תופחות.

כמו כן, בחמש השנים האחרונות משק המים המקומי סובל מבצורת שההתמודדות עמה כרוכה בהוצאות של מיליארדי שקלים. גם ההוצאות האלו ממומנות, לפחות בחלקן, באמצעות תעריף המים. התוצאה היא שבינואר הקרוב תעריף המים צפוי לעלות ב־4.5%.

מה עשו כדי לפתור את הבעיות: בשבוע שעבר אישרה הוועדה המשותפת לוועדת הפנים ולוועדת הכלכלה לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק שקובעת כי מספר תאגידי המים יצומצם ל־30 בלבד. אם המהלך ייצא לפועל, הוא יוכל להביא לכך שבעתיד תעריף המים יירד מעט.

מה ניתן לעשות: להקים מחדש את רשות המים במבנה דומה לרשות החשמל, ושהמדינה תשקיע מקופתה במשק המים במסגרת המאבק בבצורת.

רכבים, בנזין ודלקים

במה מדובר: המסים שמשולמים על רכישת רכב פרטי והמס שמוטל על הדלק.

מה הבעיה: המס על רכבים בארץ גבוה במיוחד ועומד על 83% (לפני מע"מ) — פי 2 מבמדינות אירופה, שבהן יש מערכות תחבורה ציבורית שבישראל רק ניתן לחלום עליהן. המס על הדלק (בלו), שעומד על 65% ממחירו, נקבע לפני 25 שנה לפי השוואה למדינות כמו בלגיה, הולנד ולוקסמבורג ולא עודכן מאז. שני המסים האלו מניבים למדינה הכנסות של 40 מיליארד שקל בשנה, מה שמעניק למדינה תמריץ שלילי לעידוד האזרחים לוותר על הרכב הפרטי.

מה עשו כדי לפתור את הבעיות: תלוי את מי שואלים. לטענת משרד התחבורה, הוא משקיע מעל ומעבר בפיתוח התחבורה הציבורית ומנפנף בפרויקטים כמו הרכבת הקלה בתל אביב. אלא שבינתיים הפרויקט רחוק מלהסתיים ולהוות תחליף לתושבי גוש דן.

מה ניתן לעשות: בכל הנוגע לשימוש ברכב פרטי, ניתן לתמרץ את האזרחים לוותר עליו באמצעות מענקים למי שיימנעו מנסיעה בשעות העומס (כמו בניסוי "נעים לירוק") או בכלל, להטיל אגרות זיהום וגודש ולפתח את התחבורה הציבורית. בכל הנוגע לבלו, יש לעודד מעבר לדלקים אלטרנטיביים ומכוניות חשמליות.