נגיד בנק ישראל צריך לדבר בקול ברור

אחד הדברים הבולטים שניתן היה להבחין בו מיד לאחר פרסום הדו"ח המסכם של בנק ישראל לשנת 2018 הוא קור הרוח היחסי בתגובת שר האוצר משה כחלון - מה שלא בהכרח מבשר טובות על מסקנות.

שר האוצר משה כחלון. יצא נקי מכל רבב צילום: רויטרס

הסיבה לכך היא כנראה העובדה שהדו"ח האיר בעיות לא מעטות במשק שחשוב לשים עליהן דגש, אולם, בשונה מדו"חות שפרסם הבנק בשנים קודמות, נמנע מביקורת נוקבת על פעילות הממשלה. נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון העדיף להותיר את הממצאים ברמה של תיאור עובדות, מבלי להיכנס לניתוח מעמיק של העשייה הפוליטית שיצרה אותן, ומבלי לחוות עמדה כלכלית לגבי תמונת המצב הנוכחית, מעבר למובן מאליו בנוגע לגירעון המבני שיצא מכלל שליטה.

גם במסיבת העיתונאים ירון סירב להשיב באופן ברור על שאלות בנוגע ליעילותה של תוכנית מחיר למשתכן או להבטחות שמרבים לפזר מנהיגי המפלגות לפני הבחירות. אפשר להבין שהתזמון רגיש עבור ירון: ראשית - הוא נמצא בתחילת דרכו בתפקיד. שנית - שבוע לפני בחירות כל אמירה יכולה להתפס כהתערבות פוליטית, ועובדה זו מקבלת משנה תוקף כאשר ראש הממשלה ושר האוצר, שמינו אותו לתפקיד נאבקים על כל קול, כשכחלון מצוי במלחמת השרדות של ממש.

הציבור זקוק להכוונה

ייתכן כי ירון למד מניסיונה של הנגידה לשעבר קרנית פלוג שביקרה את תוכנית מחיר למשתכן של כחלון בדו"ח בנק ישראל של 2017. בתגובה האשימו אותה כחלון ואנשי משרד האוצר באינטרסנטיות. ירון אולי הסיק שביקורת כלפי כחלון עלולה לגרור תגובות לא מידתיות נגדו. וייתכן גם כי לירון דרוש עוד זמן למצוא ולעצב את קולו בתפקיד. הגישה של פלוג בשנותיה האחרונות בתפקיד היתה חדה ובוטה לעומת תחילת כהונתה.

אבל דווקא בעת הזו, רגע לפני הבחירות, הציבור זקוק לקול ברור שיעזור לו להבין האם מקבלי ההחלטות שגו ופעלו ממניעים פופוליסטיים בעיקר, או שקיבלו החלטות נכונות או לכל הפחות כאלה שנשענו על היגיון כלכלי.

כאשר מערך האיזונים והבלמים עדין מאי פעם אסור לגורמים המקצועיים לחשוש מהבעת עמדה. למשל במקרה של הנגיד לשעבר סטנלי פישר שכיהן בתפקיד בין 2005 ל־2013: ראשי הממשלה אריאל שרון, אהוד אולמרט ובנימין נתניהו ושרי האוצר שכיהנו תחתם - אברהם הירשזון, יובל שטייניץ, יאיר לפיד ומשה כחלון הקשיבו בקשב רב לעצותיו.

עצותיה של פלוג נפלו על אוזניים ערלות ברוב המקרים, למרות שלפחות בחלקן לא היו שונות מאוד מאלה של פישר. אבל כנראה שכשפלוג הבינה שהיא לא מוצאת אוזן קשבת אצל כחלון, היא החליטה לשתף גם את הציבור בניתוחים ובעמדות הכלכליות שלה.

הדו"ח דורש תרגום לפרקטיקה

ביום שאחרי הבחירות, כשתקום ממשלה חדשה וימונה שר אוצר, ירון יצטרך להחליט איזה נגיד הוא רוצה להיות, והאתגר שלו יהיה גדול שבעתיים אם גם בממשלה הבאה שר האוצר לא יהיה חבר מפלגת השלטון.

המצב הזה יצר בממשלות האחרונות מירוץ פופוליסטי בין השניים, שמסכן את המשק ומשאיר את נגיד בנק ישראל בודד במערכה כמבוגר אחראי (כמו למשל כאשר נתניהו וכחלון החליטו להעלאות את שכר השוטרים ב־22 מיליארד שקל, כולל סעיף העדר הביטחון התעסוקתי שאינו רלבנטי עבורם כלל).

אם ירון, שלהבדיל מפלוג לא גדל בבנק ישראל ולא בקיא ברזי מסדרונות השלטון הירושלמיים, לא יידע להשמיע את קולו בדרכים מתוחכמות, הוא עלול לפספס את הפוטנציאל הטמון בתפקידו כיועץ כלכלי של הממשלה.

האמירות בדו"ח ברורות, אבל דורשות תרגום לפרקטיקה: הממשלה היוצאת פעלה בחוסר אחריות והממשלה הבאה חייבת לטפל בכך. להבטחות של פוליטיקאים שמבקשים את קולנו, ומסרבים לדבר על העלאות מסים, אין בסיס יציב. אבל על מנת שהמשמעות לא תאבד בתרגום, על הנגיד ירון לומר את הדברים בקולו ובראש מורם. נסיון העבר מלמד שלא בטוח ששמירה על רמיזות והערות מתונות יצליח להשיג את תשומת ליבם של הפוליטיקאים.