חקר ביצועים: השבוע של נתניהו, זאבי וגוגל

הממשלה הבאה - רק עד הפיצוץ

הבחירות הביאו לסיומם קמפיינים שהתהדרו בשגשוג כלכלי. אלא שהשגשוג הזה הוא אשליה, והיא ממשיכה גם ביום שאחרי, בחסות אוברדאפטים מעמיקים, משכנתאות גדולות והלוואות צרכניות שמתרבות. או במילים אחרות — הריבית הנמוכה מאפשרת מימון זול שמתחזה לחיי רווחה, עם נתב"ג הומה ומסעדות מלאות. ל"שגשוג" הזה אין יסודות בני־קיימא, אבל הוא נראה טוב. לכן כל ממשלה שתקום כעת, בקונסטלציה כזאת או אחרת, לא תעשה דבר כדי לעצור אותו, ולא תפעל כדי לבסס כלכלה שנשענת על יסודות ריאליים יותר, גם אם במחיר של פחות שפע מיידי. את התוצאה היא אולי תצליח לגלגל לממשלות שאחריה, כשבועת ההלוואות תתפוצץ ואנשים יגלו שאין להם איך לממן את עצמם בגיל מבוגר, לא כל שכן לסייע לילדיהם.

רחלי בינדמן

ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה צילום: EPA

ביקוש מפתיע לתיק

ממשה עד משה - האוצר האבוד

הקרב המפתיע של ערב הבחירות נרשם לא בין בנימין לבנימין, על ראשות הממשלה, אלא בין משה למשה, שעטו על תיק האוצר עוד לפני שידעו כמה כוח מיקוח יש להם בכלל. הביקוש הזה יכול לעורר תחושה שפייגלין ואפילו כחלון קצת מנותקים: הרי שר האוצר הוא התפקיד הכי כפוי טובה במערכת הפוליטית, כזה שבו השר נושא באחריות לכל כישלון, אפילו הוא מבני, עתיק, לא באחריותו — וראש הממשלה נושא באחריות לכל הצלחה, גם אם כולה של השר. לא בכדי נתניהו שמח להעניק את התיק הזה ליאיר לפיד ואחר כך לכחלון, שהיה שר האוצר החברתי ביותר זה שנים, אבל חטף ללא הפסקה וייזכר כמי שחתום על גירעון ענקי. אבל אולי הביקוש הזה יכול גם לעורר הערכה: אולי הם באמת באים עם כוונה וחזון, ומוכנים לשלם מחיר פוליטי כבד בדרך.

גולן פרידנפלד

זאבי - שוב אותו תרחיש

שוק ההון התלהב השבוע מההצעה של גד זאבי להשתלט על אינטרנט זהב וכך על בזק, והמניות והאג"חים של שתי החברות זינקו. אבל בעצם מדובר באותה מניפולציה שכבר נפלנו איתה שוב ושוב, של אחזקה ממונפת בשרשור. כדי שהיא תעבור בשלום, נדרשים כיסים עמוקים מאוד ונכונות לספוג הפסדים (ע"ע אדוארדו אלשטיין באי.די.בי), אבל לעתים קרובות מדי היא מתגלגלת ללחץ לייצר מזומנים כדי לעמוד בהחזרי חוב (ע"ע נוחי דנקנר באותה אי.די.בי — או שאול אלוביץ' באותה בזק). זאבי יכול לקבל את בזק בזול, אבל יהיה לה קשה מאוד לחלק דיבידנד בעתיד הנראה לעין, והוא יצטרך להתמודד עם חוב של יותר מ־10 מיליארד שקל שמסתתר בפירמידה הזאת. ואת זה המשקיעים צריכים לזכור, רגע לפני שהם שוקעים בהתלהבות.

סופי שולמן

גד זאבי צילום: עמית שעל

שיכון ובינוי - הכל אנשים

כשנתי סיידוף קנה את השליטה בשיכון ובינוי, לפני תשעה חודשים, ומינה את מנהל העסקים שלו, תמיר כהן, ליו"ר החברה, שוק ההון נשאר די אדיש. חילופי בעלות בדרך כלל גוררים עלייה במניה, אבל סיידוף וכהן לא נהנו מאפקט כזה. עד שכעת נחשף המו"מ לקראת מינוי אייל לפידות למנכ"ל, ובתוך שלושה ימים המניה זינקה ב־25%. זה ביטוי לא רק לאמון של השוק בלפידות המוערך, אלא גם לחוסר האמון של אותו שוק בכהן — ובתוך ימים אחדים חוסר האמון הזה התרחב, כשהתברר שכהן הושעה בעבר מלשכת עורכי הדין למשך עשור. סיידוף ודאי קיווה לעידן חדש בשיכון ובינוי, וכעת הוא כנראה מבין שהוא צריך פנים אחרות שיובילו אותו לעידן הזה.

גולן חזני

מודי - ליגה אחרת?

יותר מ־900 מיליון בעלי זכות בחירה בהודו יגיעו לקלפיות החל מהיום (חמישי) ועד ראשית מאי. ההערכות הן שראש הממשלה נרנדרה מודי ימשיך לקדנציה שנייה. ההבטחות הכלכליות שלו אמנם הכזיבו, ומבקריו עוסקים בעסקה לקניית מטוסי קרב שממנה הרוויחו מקורביו, וברפורמות שפוגעות בחלשים. אבל ההסלמה בסכסוך עם פקיסטן על חבל קשמיר מאפילה על המצב האזרחי והחשד לשחיתות, ותומכיו משבחים את הישגיו הדיפלומטיים, שחיזקו את הודו בזירה הבינלאומית. בתוך השיח הסוער, עד תחילת השבוע הזה מודי לא יצא בהתקפה חסרת עכבות על מערכת המשפט, התקשורת והאופוזיציה, אבל יש לנו עוד כמעט חודש לגלות אם גם הוא ליגה אחרת.

רן אברמסון

נרנדרה מודי עם ראש הממשלה נתניהו צילום: לע"מ

טראמפ - קרקס חדש בעיר

בשנים שאחרי המשבר הפיננסי, כאשר שיתוק פוליטי אחז בממשלות ברחבי העולם, מי שנקראו להצלה היו הבנקים המרכזיים, "המשחק היחיד בעיר", והעצמאות שלהם זכתה לשבחים. הזמן הזה כבר חלף, לפחות בארצות הברית, ובשבועות האחרונים הנשיא דונלד טראמפ נכנס לסבב נוסף של תלונות על הפדרל ריזרב. הוא הצהיר שאלמלא העלאות הריבית המשק האמריקאי היה "ממריא כמו חללית", והכריז על כוונתו למנות לחבר הנגידים של הבנק שניים ממקורביו. אחד הוא סטיבן מור, פרשן כלכלי עם היסטוריה של תחזיות מופרכות, האחר הוא הרמן קיין, בעברו מנכ"ל רשת פיצה ומי שנאלץ לפרוש מהפריימריז הרפובליקניים בצל תלונות על הטרדה מינית. אלה מינויים שטעונים אישור סנאט, אבל הסכנה ברורה: המשחק היחידי בעיר עשוי להיהפך לקרקס.

אורי פסובסקי

גוגל - תקועים בתוך הקופסה

גוגל הקימה מועצה לדיון באתיקה של בינה מלאכותית (AI). כשברשימת החברים התגלו מנכ"ל של חברה שמספקת טכנולוגיה לצבא ונשיאת מכון מחקר עם דעות בעייתיות על מהגרים וזכויות ללהט"ב, עובדי גוגל מחו והובילו לפירוקה של המועצה. והלא זו בדיוק הבעיה עם AI: שלל מחקרים הוכיחו שיש בה הטיות בעייתיות, הנגזרות מהטיות של מי שכתבו את התוכנה. אז איך ייתכן שדווקא מי שאמורים לנהל את הדיון האתי בבעיות האלה יהיו אנשים שמשכפלים את הדפוסים הישנים שבהם המועצה אמורה להילחם? הכשל של גוגל מזכיר את זה של חברת הסייבר הישראלית NSO, שמנסה לשכנע את העולם שוועדת אתיקה פנימית מוודאת שתוכנת המעקב שלה לא נמכרת לגורמים מפוקפקים, אף שיש לא מעט עדויות לכך שהיא מסייעת במעקב אחרי עיתונאים ופעילים פוליטיים, כולל כאלה שנרצחו. או בקיצור: פיקוח מטעם החברה לעולם לא יכול להיות מספק, ונדרשת נקודת מבט חיצונית שתבחן היטב את הטכנולוגיות החדשות.

ליאור באקאלו

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

ענקיות הרשת בדרך לשליטה כוללת

אחת הקלישאות הנפוצות בחזונות דיסטופיים היא של תאגידי ענק ששולטים בכל היבט של החיים. אנחנו עוד רחוקים מעולם עגום כזה, אבל מרגע לרגע מתרבים הצעדים בדרך אליו. פייסבוק, אמזון, גוגל, אפל וענקיות אחרות כבר שולטות בחלקים רבים בחיינו באמצעות השירותים והמכשירים שלהן, והשבוע התברר שהן רוצות עוד: אמזון הודיעה שתקים רשת של יותר מ־3,000 לוויינים שיספקו חיבור אינטרנט לכל מקום בעולם, בעוד פייסבוק מעוניינת לפרוס סיב אופטי שיקיף את אפריקה ויביא את הרשת ליבשת, במקביל לפרויקטים דומים שהן פייסבוק והן גוגל כבר מקדמות. היקף המידע האישי שהחברות האלה מחזיקות עלינו כבר מדאיג, אבל אם הן ישלטו גם בחיבור לאינטרנט יהיה קשה מאוד להגביל את הכוח שלהן.

עומר כביר