משילות, הדור הבא: החילונים כחמורו של משיח בדרך לגאולה

להבטחה של בצלאל סמוטריץ' לחזור לחוקי התורה, לימי דוד המלך, אפשר להתייחס כבדיחה, אבל גם ברצינות, במיוחד כשמדובר ממי שדורש את משרד המשפטים.

לא בטוח שהוא באמת מכוון למשפטים, או פשוט מעלה את המחיר בדרך לפשרה אל התיק שאליו הוא מכוון באמת - תיק שיכון שיורחב בכמה שיותר מתנות למתנחלים, הקהל האמיתי של סמוטריץ'.

המרחק בין סמוטריץ' לכהניסטים הוא בעיקר של סגנון וטקטיקה כמו שלמד מאיילת שקד. אלא שהיא כיוונה למשילות חילונית והוא מרחיק למשילות הלכתית צילום: חורחה נובומינסקי

השבוע הוא הגדיל לעשות (כדי להגדיל את המחיר), כשפרש את חזונו: "מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי בעזרת השם, תחזור להתנהל כפי שהתנהלה בימי דוד המלך ושלמה המלך על פי משפט התורה".

כמובן שהבטחה או שמא איום זה מכובס במתק השפתיים המקובל ש"שום דבר לא עושים בכפייה", וגם "אתה שואל אותי כמה זמן זה ייקח? זה יקרה רק כאשר עם ישראל ירצה את זה". זה המקום להתחיל להיבהל.

לשיטתו, כשהוא מדבר על המועד ש"עם ישראל ירצה את זה", הוא מתכוון לקואליציה של 61 חברי כנסת. זה עם ישראל שייתן לו מנדט להגשים את חזון המרת מדינת הדמוקרטיה למדינת הלכה. ואצל סמוטריץ', לא ממש ברור מה מבהיל יותר — צריבת החזון או צפירת הארגעה. "לא סוקלים אנשים שמחללים שבת כל כך מהר", הוא אומר. החלק השני של המשפט הוא מזוויע - סוקלים, אבל "לא כל כך מהר". מתי? "כאשר עם ישראל ירצה את זה".

סמוטריץ' מדבר על הכחדת מורשת אהרן ברק. "חוקי התורה", אמר, "עדיפים בהרבה על מדינת ההלכה שיצר כאן אהרן ברק. למה מדינת הלכה? כי מי שקובע בה את ההלכות זה אהרן ברק ועוד קבוצה קטנטנה של שופטים שלא נבחרו".

חסיד של "תורת המלך"

ומהם חוקי תורה אלה? בהיסטוריה, בפוליטיקה, בחברה ובמשפט התקבעו שלושה מסלולים לחוקים אלה.

הראשון, המשפט העברי, הוכר בחקיקה הישראלית כמקור שאליו אמורים לפנות השופטים כדי למלא חסר (לאקונה) בחוק. תמיד היו בישראל שופטים דתיים - ממנחם אלון ועד אליקים רובינשטיין - ששאבו השראה מהמשפט העברי, שסיפק לא פעם פתרונות ראויים. למשל באיסור על גבר לאנוס את אשתו או באיסור לשלוח חייבי הוצאה לפועל למאסר. במסלול ההלכתי־ממלכתי הוכרה ההגמוניה האורתודוכסית בבתי הדין הרבניים שמשליטה את ההלכה על דיני המשפחה ומאמללת בדרך לא מעט משפחות, גברים ובעיקר נשים, בענייני גיור, גירושין, עגינות, ממזרות, ניאוף, חלוקת רכוש ועוד.

המסלול השני, מרכזו בחקיקה ולא רק, נגזר מתביעות החרדים להשלטת חוקי התורה במרחב הציבורי. חוק המרכולים, חוקי שבת וכשרות, חוק הגיוס, שירות גברים, שירת נשים, עבודות בשבת בגשר יהודית, סגירת התנור של פניציה בשבת. כל מה שניתן להכניס להסכמים הקואליציוניים ולסחיטה שוטפת של תקציבים וחקיקה מהממשלה והמדינה, שמרבית הרבנים לא מכירים בה אלא עושים בה שימוש. שימוש ציני ולא שימוש ציוני.

השימוש הציוני מככב במסלול השלישי שסמוטריץ' נמנה עליו - משפט התורה בכל הקשור להתנחלויות ולשילוש הקדוש של עם ישראל־תורת ישראל־ארץ ישראל.

סמוטריץ' תרם כבר במסלול זה כשיזם את חוק ההסדרה הראשון שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד לו, שנועד להקל בהפקעות קרקע פרטית מפלסטינים בשטחים. במסלול זה נועדה המדינה החילונית לשמש "חמורו של משיח", דימוי שנלקח ממשנתו של הרב קוק האב שגרסה כי החילונים הם מכשיר שנועד להתניע את תהליך הגאולה. להגשמתה של משנה זו דחף בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ממחוללי גוש אמונים ותנועת ההתנחלות בשטחים.

סמוטריץ' הוא תלמידם של תלמידי הרב קוק - רבנים כיצחק שפירא, יוסף ירמיהו אליצור, יצחק גינזבורג ודב ליאור - מחברי, תומכי וממליצי הספר "תורת המלך" שמפרט את ההיתרים שיש ליהודים להרוג בגויים, בפרקים כמו "הריגת גוי שעובר על שבע מצוות" או "פגיעה מכוונת בחפים מפשע". הטקסטים האלה שרחוקים מהאוזן החילונית קרובים ללבו של סמוטריץ', שהמרחק בינו לכהניסטים הוא בעיקר של סגנון וטקטיקה. סמוטריץ' התמחה בלתעתע בחילונים, תכונה שהכהניסטים החלו לאמץ לאחרונה. לפעמים זה לא מצליח (מיכאל בן ארי) ולפעמים כן כמו בן־גביר שלומד מסמוטריץ' בדיוק כמו שסמוטריץ' למד מאיילת שקד. אלא ששקד כיוונה למשילות חילונית וסמוטריץ' מרחיק למשילות הלכתית. ומשילות זה שם הקוד החדש לחיסול האיזונים והבלמים המשפטיים.

נשיא בית המשפט העליון בעבר אהרן ברק. ניסיון להכחיד את מורשתו צילום: נועם מושקוביץ'

לקעקע את הדמוקרטיה

האם ניתן להפוך דמוקרטיה למדינת הלכה? סליחה על הדוגמה ההיא שהולכת ונשחקת, אבל האם דמוקרטיה יכולה להפוך לדיקטטורה גזענית ורצחנית? יכולה גם יכולה.

דמוקרטיה חשופה לשלטון הרוב, ורוב ששולט בחקיקה ובמינויים לשירות הציבורי יכול לקעקע את הדמוקרטיה. בהיעדר בג"ץ אפקטיבי ניתן להתחיל בחקיקה רוחבית שתכיל את מגוון התכנים משלושת המסלולים שהוזכרו. וכך הליכוד, שהיה פעם מפלגה ממלכתית, ליברלית, ציונית, יהפוך לא רק לחמורו של משיח אלא גם לחמורו של הרבי מגור. אלא אם יחליט שזהו, ודי לשלם את המחירים הנדרשים לחילוצו של נתניהו.

שלב חיוני בתהליך ההמרה הסמוטריצ'י הוא להעיף לכל הרוחות את הפיקוח השיפוטי ואת סמכות בג"ץ לבטל פעולות שלטוניות (כנסת וממשלה) שפוגעות במיעוטים ובזכויות אדם. איילת שקד החלה במלאכה, סמוטריץ' מתכוון להמשיך וביתר עוצמה. פסגת ההתגברות היא היהלום שבכתר הקוצים הזה. השלב השני הוא לטנף ולשקץ את הערכים הליברליים, את המרכיב הדמוקרטי בצימוד שמגדיר את זהותה החוקתית של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית". גם בזה סמוטריץ' חזק, כשדיבר על הנזק וההרס שנגרמים לחברה מעידוד משפחות חד־מיניות או מאשפוז משותף של יולדות יהודיות וערביות. ואחרי שמסירים את בית המשפט ומטנפים את ערכי הדמוקרטיה הליברלית, מציעים את התחליף - "נחזור להתנהל כמו בימי דוד המלך, על פי משפט התורה".

דוד המלך? דוד נודע כעבריין גדול על חוקי התורה שסמוטריץ' מתכנן עבורנו. הוא גם נאף עם אשת אוריה שהיה מלוחמיו המסורים, גם הכניס אותה להיריון מחוץ לנישואין, גם תכנן את מות בעלה כששלח אותו לפעולת התאבדות צבאית וגם נשא אותה לאשה. עבירה גררה עבירה, "רצחת וגם ירשת", ניאוף ורצח שהם מהחמורות שבעבירות. הכל היה כאן, אלא שדוד לא ממש נענש. בין היתר, בגלל שנהנה מ"יועץ משפטי" מקל כנתן הנביא, שהיה סוג של נביא חצר ולא נביא זעם אקטיביסטי כשמואל, אליהו, עמוס או ירמיהו.

כל דמיון לשליט בן זמננו הוא על אחריותם של הקוראים בלבד, וגם של סמוטריץ', השותף הפעיל ביותר של נתניהו בבניית מסלול המילוט האישי במחיר החרבת הדמוקרטיה הישראלית. ועכשיו הואיל סמוטריץ' גם לעדכן מה בכוונתו לבנות על החורבות האלה.