ניתוח כלכליסט
עתיד התובעת בתיקי נתניהו והציוץ הכוזב של הבן יאיר
הדחת מנכ"לית משרד המשפטים לא נועדה לצורכי משילות, אלא כדי להבטיח לראש הממשלה וטו בוועדת האיתור לפרקליט המדינה הבא. פלמור גם היתה זו שפעלה לקדם את ליאת בן ארי, התובעת לעתיד בתיקי נתניהו, למשנה לפרקליט המדינה
"משילות" ו"משרת אמון". שתי המנטרות המוכרות גויסו בידי שר המשפטים אמיר אוחנה כדי להלבין את הדחתה של מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור. כעת ממתין השר לנציב שירות המדינה פרופ' דניאל הרשקוביץ שיאשר את בקשתו להחליף את פלמור באופיר כהן.
- אוחנה מנסה להשחית את מערכת המשפט כדי לשרת את נתניהו
- אוחנה: "אין שחר לספקולציות הנוגעות לפיטורי מנכ"לית משרד המשפטים"
- השר אמיר אוחנה הדיח את מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור
לאחר שקיבל הכשר מהיועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט (אין מניעה, יש קשיים), הצטייד השר אוחנה בחוות דעת של היועצת המשפטית של המשרד עו"ד לאה רקובר, שמפרטת את חוסר האמון של אוחנה בפלמור. ועתה, על הנציב להשתכנע בשניים אלה: האם מוצדקת הדחיפות שבהחלפה סמוך לבחירות ומדוע לא למנות ממלא מקום זמני מתוך המשרד. הסיבות האמיתיות להדחה אינן כמובן משילות וחוסר אמון. משילות אין כאן, וחוסר אמון יש בעיקר בהדחה. הסיבות נמצאות במחוזות אחרים לגמרי: שיפור מעמדו של ראש הממשלה בוועדת האיתור לבחירת פרקליט המדינה הבא; הציוץ של יאיר נתניהו; והמכרז שנועד להשאיר את עו"ד ליאת בן ארי במערכת כמשנה לאכיפה כלכלית.
1. מדוע מנכ"ל משרד המשפטים חשוב לבחירת פרקליט המדינה? בוועדת האיתור חמישה חברים – היועץ המשפטי, נציב שירות המדינה, מנכ"ל משרד המשפטים, דיקאן אחת הפקולטות למשפטים ונציג לשכת עורכי הדין. הוועדה ממליצה רק על מי שזכה בארבעה תומכים. הנציב יילך עם ראש הממשלה, אבל כדי להבטיח וטו על מועמד לא רצוי נחוץ קול נוסף, המיועד למנכ"ל החדש. פלמור, בוועדה כזו, יכולה להבטיח ארבעה קולות למועמד שאינו רצוי בבלפור. זהו הרווח המיידי מההדחה.
אמיר אוחנה ואמי פלמור צילום: אלכס קולומויסקי, אוראל כהן
ואכן, ההדחה היא דרך עקיפה להתחשבן גם עם שקד ולהציגה כפלקט של יחסי ציבור. שתי ציפורים בכדור אחד. ההוכחה לרפיסותה של שקד היא בכך שלא הדיחה את פלמור השמאלנית. וכל המאמץ הזה נרקח במוחות הקודחים של בלפור: הבן שמתעב את השמאלנים, הרעיה שמתעבת את שקד, והאב שמתעב את האפשרות שימונה פרקליט מדינה נחוש ונמרץ מדי בכל הנוגע לאישומיו.
בנימין נתניהו ואמיר אוחנה צילום: עמית שאבי
3. וזה מוביל אותנו לליאת בן ארי, בדיוק מי שנתניהו לא רוצה - לא כפרקליטת מדינה, וכפרקליטה בכלל. בפברואר היא מסיימת את תפקידה כפרקליטת מיסוי וכלכלה תל אביב. חוזה פרקליט המחוז יפקע, אבל חוזה הפרקליט עצמו יישאר בתוקף. אין תקדים לפרקליט מחוז שסיים קדנציה וחזר לשמש כפרקליט רגיל. ואת התקדים הזה עשויה לחרוש בן ארי שאמורה להישאר ולשמש התובעת שתופיע בתיקי נתניהו, אם וכאשר יגיש מנדלבליט את כתב האישום למחוזי בירושלים. בן ארי היא הסמן המחמיר בתיקים האלה. היא בעד סעיף השוחד בכולם לעומת מנדלבליט שמסתפק בשוחד רק בתיק 4000.
והנה במשרד המשפטים רוצים שבן ארי לא רק תישאר אלא גם תקודם למשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית. ולכן היא שולבה ברגע האחרון כמועמדת במכרז שאמור היה להתקיים לפני מספר שבועות. ידה של פלמור היתה בשילוב הזה. היא חשבה, ובצדק, שכישוריה של בן ארי הם הטובים ביותר לתפקיד, וכי חשוב למשרד שלא לוותר על מקצוענית מצטיינת כמוה. את המכרז הזה טרפד ברגע האחרון נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ. הטענה המרכזית היתה שלא ראוי שפרקליט המדינה שי ניצן, שמסיים בדצמבר, יקבע מי יהיו המשנים של מחליפו.
עכשיו יצטרך הרשקוביץ להסביר מדוע לא ראוי שניצן יכתיב משנה למחליפו, אבל כן ראוי שהשר אוחנה יכתיב מנכ"ל לשר המשפטים הבא. בהחלט יש סיכוי שאוחנה לא יהיה שר המשפטים אחרי הבחירות. הסיכויים נוטים ליריב לוין, אם אמנם יעמוד נתניהו בהבטחתו שהתיק הזה יישאר בליכוד. מצד שני הוא הבטיח שגם תיק החינוך יישאר בליכוד. אלא שלתיק המשפטים יש חשיבות מיוחדת שמסבירה למה שרי החוץ, התחבורה והחינוך שמונו לאחרונה כממלאי מקום לא החליפו את מנכ"לי משרדם. כי המנכ"לים שלהם לא יושבים בוועדה לבחירת פרקליט המדינה הבא ולא מעורבים במכרזים לקידומה של התובעת בתיקי ראש הממשלה.
ומי יודע, אולי דווקא חסימתה של בן ארי, התובעת בתיקי נתניהו, תתברר כטעות. אולי היה עדיף לנתניהו ותומכיו להילחם בשצף קצף בכתב האישום ובעצם ההעמדה לדין, אבל לפרגן אישית לבן ארי שאותה אמור ראש הממשלה לפגוש באולם. כמו שאמר החכם הסיני סון דזה וציטט הסנדק דון קורליאונה: שמור את חבריך קרובים ואת אויביך קרובים עוד יותר.
