כרוניקה של קריסת מערכות

מי שחשב שיש תרחיש שבו מדינה נמצאת באנרכיה מוחלטת אך מערכת הבריאות הציבורית שלה תוכל להיחלץ מאותו מצב - השלה את עצמו מלכתחילה.

בהיעדר ממשלה, ללא תקציב וחוק הסדרים, ועם תקציב המשכי שיש בו דרישה לקיצוץ של בין 20 ל־30 מיליארד שקל, כל העמודות מתמלאות בסימני שאלה: סל הבריאות, סל התרופות, סובסידיות לבתי חולים, מענקי האיזון לקופות חולים.

מימין סגן שר בריאות יעקב ליצמן ושר אוצר משה כחלון צילום: אלכס קולומויסקי

במונחים אריתמטיים, הדבר דומה לניסיון לפתור משוואה עם 4 משתנים, כאשר אף אחד לא יודע מה הערך של כל אחד מהם. כל זאת בתוך מערכת הבריאות הקיימת, שלבטח זקוקה לרפורמות מבניות עמוקות שאחת מהן היא שיטת הקאפ הנוכחית, ובתוך מציאות של מחסור תקציבי שבה בכל מקרה השמיכה קצרה מדי.

אם מייצרים מנגנון קאפ שמיטיב עם בתי החולים, יהיה צורך לשפות את קופות החולים. אם הולכים על קאפ נדיב יותר עם הקופות, אז הסובסידיות ילכו לבתי החולים. כעת אין כסף לא לזה ולא לזה. במקרה הזה נוצרת בעיה נוספת: ישנם בתי חולים ציבוריים שאינם ממשלתיים ואינם זכאים כלל לסיוע. הדבר מייצר אפליה בלתי צודקת, קל וחומר עבור אלו שחייבים לספק מרפא לכל אזרח אך לא נהנים מגב כלכלי, לא של הממשלה, לא של הכללית ולא של מכבי־אסותא.

אם לא די בכך, אי־הוודאות המוחלטת פוגשת את מערכת היחסים בין משרדי הבריאות למשרד האוצר באחת הנקודות החלשות שלה. גירעון העתק של הממשלה, מצד אחד, בטיפול אגף תקציבים, והצרכים הגדלים של מערכת הבריאות באחריות משרד הבריאות, מצד שני, מקצינים את המתחים.

כפי שנראה כעת, בעוד 28 יום צפויה להתרחש תאונת שרשרת רבת נפגעים: בתי חולים קטנים עלולים להיקלע למשבר עמוק, קופות חולים קטנות ימצאו עצמן ללא אפשרות לממן הנחות למטופלים, בתי חולים חזקים ינצלו את כוחם.

והכי גרוע: המבוטח, שהוא האזרח הישראלי, ייפגע. כי הוא יצטרך להמתין יותר יחד עם המערכת ציבורית ובתי החולים הציבוריים, בזמן שבתי חולים פרטיים ייהנו מכל רגע.

הניסיון מראה כי המעבר לבתי חולים פרטיים ולרפואה פרטית הוא חד־כיווני: אחרי שמתרגלים אליו, מאוד קשה לעזוב אותו, ולכן הפגיעה עלולה להיות קבועה.

האנרכיה השוררת כעת בישראל צפויה לגבות מחיר יקר מהאזרח, ולא רק בטווח הקצר.