לפרק את האיזונים, הבלמים ושומרי הסף

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן הולך ומתגלה כמינוי מצוין. בעיקר לראש הממשלה בנימין נתניהו, פחות לקונספט של ביקורת המדינה.

ובעיקר הוא מתגלה כהוכחה ניצחת, נוספת, לכוונותיו של נתניהו לפרק את כל סוכנויות הפיקוח והבקרה שתפקידן לספק איזונים ובלמים בדמוקרטיה הישראלית.

במיוחד בשיטת הממשל כאן שכפופה לדיקטטורת הרשות המבצעת, למציאות המשטרית שבה הממשלה "מוחקת" למעשה את הכנסת וכוחותיה כמעט בלתי מוגבלים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו. מנצל את המשבר החוקתי צילום: רויטרס

בהיעדרה של הכנסת מצטרף מבקר המדינה למערכת משפט ולתקשורת החופשית כסוכנויות הביקורת החשובות. במיוחד, כשהנורמה הבריטית המפורסמת, הידועה בשמה it's not done (לא יעלה על הדעת שייעשו מעשים שכאלה), נטשה את הארץ עם המנדט הבריטי ב־1948.

איום על השלטון

הניסיונות למוטט את סוכנויות הבקרה הדמוקרטיות התגברו ביתר שאת בתקופת ממשלת נתניהו האחרונה. איילת שקד הופקדה על המשפט, נפתלי בנט על החינוך, מירי רגב על התרבות, נתניהו עצמו על התקשורת. חלוקה שמבטאת את סדרי העדיפויות של המנהיג - הכי חשוב זה התקשורת. התוצאות לא איחרו לבוא. מינויים שמרניים לבית המשפט העליון, מינויים ביביסטיים ברחבי התקשורת, המאמצים להשליט "נאמנות בתרבות", וגם הרס החינוך שאיכשהו גם הוא מסייע בעקיפין להנצחת שלטון נתניהו.

מבקר המדינה הוא טרף קל. הכנסת ממנה אותו לאחר שהקואליציה בוחרת את המועמד המתאים לטעמה. המבקר מעולם לא הטריד יותר מדי את הממשלות, למעט "הצקות" נקודתיות של מרים בן פורת ואליעזר גולדברג. עד שהגיע מיכה לינדנשטראוס והפך את מוסד הביקורת לכלי אפקטיבי נוסף — מעשי ותקשורתי - למלחמה בשחיתות. מבקרי המבקר טענו אז שזה לא תפקיד הביקורת, אבל לינדנשטראוס לא ספר אותם וטיווח את ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט בדו"חות קטלניים שחלקם הפכו גם לחקירות פליליות.

בנוסף לשחיתות הלך לינדנשטראוס גם על פרסום שמות מבוקרים ועל דו"חות בזמן אמת. כמובן שנתניהו מחא אז כפיים ולא טען להפיכה שלטונית, אבל ברגע שהמבקר הפך עצמו לסוג של איום על השלטון, כל שלטון, הוא הפך ליעד לכיבוש. אנשי הליכוד איתרו ומשחו את השופט יוסף שפירא לתפקיד. לאחר שגם שפירא לא סיפק את הסחורה במלואה, נטל נתניהו לעצמו את מלאכת האיתור והצניח לתפקיד את אנגלמן, שראיות לנאמנותו למנהיג הולכות ונערמות.

ולסיפור הזה יש לקחי רוחב בתקופה שבה נאשם בפלילים עומד בראשות הממשלה ובכוונתו לעשות הכל כדי להישאר שם - כדי להשיג חסינות, כדי להגיע למשפט, כדי להשיג את עסקת הטיעון הכי משתלמת. ובמצב הזה הוא מבקשת הממשלה בראשותו למנות מפכ"ל קבוע למשטרה וממלא מקום זמני לפרקליט המדינה. לנצל את המשבר החוקתי ולדלג ככל שניתן על המסננות המקובלות במינוי שומרי סף ורגולטורים.

מתניהו אנגלמן מבקר המדינה צילום: עמית שאבי

מינוי יועצים מרוסנים

בין השלטון לבין שומרי הסף נטושה מערכה עתיקת יומין באשר לבחירתם ומינוים. ראו תולדות מינוי היועצים המשפטיים למשל, מאהרן ברק ועד אביחי מנדלבליט. הממשלה נאבקה למינוי יועצים מרוסנים, ואלה, כל אחד בדרכו, חילץ עצמו מהציפיות האלה, או לפחות מהגשמתן במלואן. והמערכה הזו מתקיימת על פני חזית רחבה של מנגנוני מינוי שנעים על הרצף בין המקצועי לפוליטי.

בין מכרזים, ועדות איתור (לבחירת פרקליט מדינה, יועץ משפטי), מינוי בידי הממשלה באישור הוועדה למינוי בכירים (מפכ"ל, רמטכ"ל ועוד) ומינוי בידי הכנסת (מבקר מדינה, נשיא המדינה).

נדמה שמעולם לא היתה ממשלה, ובמיוחד לא ראש ממשלה, שהשקיעו מאמצי־על להשתלטות על כמה שיותר מינויים, לסירוס כמה שיותר שומרי סף והכי גרוע — לקמפיינים של הסתה והכפשה נגדם. וזאת, לא רק בחסות הטענה הנפוצה של גזילת המשילות בידי הפקידים, אלא בשירות ראש ממשלה שנאשם בשלושה כתבי אישום.

בשבוע הבא ידון בג"ץ בכשירותו של הנאשם להרכיב ממשלה, והתרחישים אל מול העתירה לפסילתו הם רבים — החל בדחיית העתירה, דרך העברת הכדור לנשיא המדינה ועד לקבלתה ופסילת הנאשם מקבלת מנדט להרכבת ממשלה. איננו יודעים אילו שיקולים ינחו את השופטים, ופחות מזה איננו יודעים מה יחלוף במוחם לנוכח התמונה שהולכת ומתבהרת לגבי החיסול ההדרגתי, המתמשך, של סוכנויות הדמוקרטיה הישראליות, שמבקר המדינה מתניהו אנגלמן הוא אחת הדוגמאות המובהקות ביותר.